בית מאיר על נדה· רבי מאיר פוזנר
דף ג.
ושניהם לא למדוהו אלא מסוטה. תוס' תימא דהא רבנן מטמאין אף בר"ה משום דהוי תרתי לריעותא א"כ לא הוי ספק ולא שייך זה לסוטה מידי. וכן בחביות דהוי ודאי טבל לרבנן דומיא דמקוה הא לא גמרינן מסוטה אלא טומאה. ור"ש נמי דגמר חבית מטומאה הא לא שייך מידי לסוטה. ולולא דבריהם הי' נלע"ד דגמרא סמכה על סברא דבתר הכי לר"ש דהתם יש רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. ומדמו החכמים למילף במה מצינו כמו דבסוטה מפני הרגלים לדבר עשאה הכתוב הספק כודאי ה"ה בכל עניני איסור או טומאה ע"י התרתי לריעותא נעשה הספק כודאי ומקשה אי מסוטה אימא כי סוטה בר"ה טהור. ומשני התם משום סתירה היא וסתירה בר"ה ליכא הכא משום חסור מה לי חסור בר"ה מה לי חסור ברה"י. כלומר כיון דסתירה בר"ה ליכא לית גבי' הרגלים לדבר. דקינא לה ונסתרה דסתירה בר"ה ליכא. וכי מקשה וכ"ת הא כל ספק טומאה בר"ה טהור גמירי לה מסוטה וע"כ משום דיתורא דקרא ונטמאה כדאיתא בתוס' דף ב' ע"א סוף ד"ה והלל להכי ילפינן אף דיש סברא דהכי השתא וכו'. משום גזה"כ וא"כ אף בתרתי לריעותא נילף דבר"ה טהור. ומשני כיון דאיכא תרתי לריעותא כודאי טומאה דמי. והגה"כ דונטמאה לא בא ללמד אלא לספק ולא לודאי. ור"ש כיון דלא ס"ל הסברא דתרתי לריעותא לדמות לרגלים לדבר. יליף מסוטה כמו דבסוטה בר"ה טהור ה"נ בספק מקוה מטהר בר"ה. אי מסוטה מה סוטה ברה"י טמאה ודאי ה"נ ברה"י טמאה ודאי. הכי השתא התם יש רגלים לדבר שעפ"ז הוא ודאי אבל הספק בר"ה לטהר מיתורא דקרא דונטמאה ילפינן הספיקות לטהר כל דליכא רגלים לדבר ודוק: