בית מאיר על מנחות· רבי מאיר פוזנר
דף מח.
הא ודאי ר"א ב"ש הוא דאי כרבי הא איפסלא ביוצא. הנה בנדרים ריש פרק השותפין מבואר בהר"ן בשם הר"י שר"ל דקי"ל אף בדאורייתא יש ברירה. ובמס' עירובין דף נ' מקשו תוס' כיון דר"י ס"ל אין ברירה למה צריך להטעם דקרבן גדול קמכוין. ת"ל דר"י אין ברירה ס"ל. ומתרצים משום דגבי לחמי תודה אין צורך להברירה ע"ש מבואר מדבריהם להדיא הא אלו היינו מוכרחים לברירה כמו הכא לפדות בחוץ ולהניף עם הכבשים המוקדשים הי' נתלה בפלוגתא דברירה. וא"כ אלו הלכה דבדאורייתא יש ברירה מה הקושי' דאיפסלו ביוצא כיון שאמרינן הוברר למפרע שאותן שמשך למוקדשים הן המוקדשים ואידך לא הוקדשו מעולם כי אם בקדושת דמים מה"ת דליפסלו א"ו דבדאורייתא אין ברירה וקי"ל ומחליט הא ודאי לפי פסק הלכה וצ"ע ודע כי לא נעלם מאתי דברי תוס' רי"ד בקדושין נ"א ע"ב שכתב שלא שייך לברירה אלא באומר להדיא למחר אברור מה שארצה ולענ"ד אין בדבריו ממש ע"פ דברי תוס' עירובין הנ"ל. וכן כתבו במנחות דף ע"ח ע"ב. וביותר כבר כתבתי בצדו שיש לתמוה עליו מקושי' הגמ' דתמורה דף ל' וליברר חד מנייהו דהיינו נמי ע"פ ברירה בלא שום אמירה. ומכ"ש באומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים דהוי ממס אמירה לארבעים שארצה. ולהנ"ל ביותר צ"ע שיהי' הענין סתור שכבר אמרתי שמסנהדרין דף קי"ב בדין עיסה חצי' של עיר הנדחת וחצי' של עיר אחרת דאמר ר"ח דכמאן דפליגא דמי. מוכרח איפכא דאף בדאורייתא יש ברירה אלא שהוגד לי שבס' שאגת אריה כבר הרגיש בזה וצ"ע. ועיין בחידושי י"ד לסי' רכ"ו:
שם תוס' ד"ה חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת. תימא יזרק כדי לאוכלן חי. תימא לי על תמיהתם הא איתא פסחים דף נ"ט ע"ב דכל כמה דלא מקטרו אימורין לא זכו הכהנים בבשר ואף שהפסוק בחזה ושוק נאמר הא מקשינן התם מינ' לאכילות בשר חטאת. ודוחק דקושיא הוא שיזרק ויקטיר נמי האימורין ביום דדילמא חד חטא כדי שיזכה אמרינן ולא שנים וצ"ע. [אך עיין בדבריהם מס' ביצה כ' ע"ב סוף ד"ה מאי בינייהו מעיקרא לק"מ]: