בית מאיר על מנחות· רבי מאיר פוזנר
דף יא.
היכי דמי ריבה שמנה. עיין בזה הרמב"ם פי"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח'. ובזה איני יודע ליישב לשון הכ"מ שם בהלכה ט' שכתב ודלא כפרש"י שכתב וכו'. ולוקמה כגון דעריב בי' פורתא שמן דחול שהרי הרמב"ם גופי' פסק לגבי דחו לאו דחברתה דבכ"ש מפסל. ובהלכה ט' ע"כ טעמו מדהפריש לה שני לוגין הואיל והאי חזיא ליה והאי חזי ליה להכי בעי דוקא שני לוגין דומיא דלבונה. ובע"כ לומר דהכ"מ חזא ברש"י דלא אזיל בשיטת הרמב"ם מדפי' אבל בלוג ומחצה קס"ד דלא מיפסלא ומשמע מיני' הא במסקנא אף כשהפריש לה שני לוגין ועירב עמה לוג ומחצה נמי מיפסל. ולשון הכ"מ הוא לאו דוקא. וכ"ת א"כ למה נקיט ר"א דוקא בשהפריש לה שני לוגין. י"ל דאלו לא הפריש לה מתחלה אלא לוג ומחצה אין בו חידוש דהמחצה כיון דלא חזי לה לא מקדשא הדר הוי לי' דחולין והוא לא מבעי' (ואולם לשון רש"י ז"ל בד"ה ומנא לי' לר"א האי דאפילו הפרישן לשמן פסול אם ערבו עמה משמע כדעת הרמב"ם מדכתב אם ערבו עמהן). ומזה עכ"פ תראה מה שכתב התוי"ט הכא אבל לפירושו למשנה ב' פ"ג יש לדקדק בהיפך דכשיטת רש"י ס"ל ושם מאריך בזה. ודאי אינו כי כ"ע מודים בדחברתה דבכ"ש מיפסל כמבואר בהרמב"ם נמי: