אור ברסלב

בית מאיר על כתובות· רבי מאיר פוזנר

דף צה.

דף פט:

וכי כתבה לי' מאי הוי. הקשה בספר תורת יקותיאל הנדפס מחדש תוך הקדמתו. מאי מקשה הגמ' בשלמא בשותף שיש לו בגוף השדה שפיר לא מקני בדיבור דו"ד אין לי דבעי לשון מתנה. משא"כ הכא דאין להאשה על השדה כי אם שעבוד. לו יהא האמירה דו"ד אין לי כ"א כמו מחילה. ואלו מחל ללוה הא מהני ומכ"ש דמהני ללוקח. וה"ה דו"ד מהראוי דליהני. ומתרץ דבאמת פשיטא דמהני אלא דקושית הגמרא קאי על דין דחוזר חלילה ע"ש דבריו כי לא נתנו לכתוב ולהעתיק. ומלבד זה שאינם מתקיימים מצד הסברא. אף גם מבואר שם שזה עיקר יסודו לתרץ בו תמיהת הראב"ד על הרמב"ם ולא זכר מה שהעתיק בעצמו תחלת דברי הרמב"ם שהוסיף לכתוב וקנו מיניה גבי הדין שהעתיק דברי הברייתא לוה מן האחד ומכר נכסיו לשנים. וכתב בעל חוב ללוקח דו"ד אין לי עמך אין לו על לוקח ראשון כלום. והרי שם לא נזכר דין חוזר חלילה. ואעפ"כ הוסיף ביאור וקנו מיניה משום דאל"ה לא מהני מידי והיינו משום קושית הגמרא. ובעיקר קושייתו לענ"ד דדוקא בשמוחל גוף החוב דהיינו שעבוד הגוף שיש לו על הלוה ואז ממילא פקע שעבוד הנכסים שהם הערבים מחילה זו לא בעי קנין. אבל הכא דגוף החוב ללוה אינו מוחל. ואז ממילא גוף הקרקע משועבד, לו ויש לו זכות בה ואיהו רוצה להקנות ללוקח זכות זה. זה לא נחשב מחילה כ"א הקנאת דבר וצריך קנין. אך לפי זה אף לגבי לוה עצמו מהראוי שלא יהנ' לשון מחילה לחצאין דהיינו לגבות מן משועבדים. אם אינו מוחל כל החוב. וכבר מצינן בתוס' שבועות ובמס' ב"מ שכתבו ד"ה אין נשבעין וי"ל דמיירי שמחל לו השעבוד הרי דמשמע דמהני. לכן העיקר דלשון דו"ד אין לי עמך אינו לא לשון מתנה ואף לא לשון מחילה. לכן צריך דוקא קנין אך מ"מ צ"ע הראיה דמייתי דילמא נהי דלא הוי לשון מתנה. דילמא לשון מחילה שפיר הוי. ועיין במרדכי ריש הכותב משמע נמי דלשון דו"ד גרוע מלשון מחילה. ובח"ר על כתובות מצאתי לשון זה ואי קשיא לר"י מה משני הגמרא בשקנו מידו הא לר"י קנין אינו מועיל אפשר לומר התם מודה ר"י דדמי לאשתו ארוסה כו'. כלומר שאף כאן א"צ אלא לשון סילוק. וא"ת א"כ בלא קנין נמי א"ל כיון דמשועבד לה מעתה צריך קנין דאי לא פטומי מילי בעלמא נינהו ובמה קנה הלה עכ"ל:

סוף הספר

תוכן העניינים

בית מאיר על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה