בית מאיר על כתובות· רבי מאיר פוזנר
דף פו:
שבועה מה עבידתי'. הקשה הפ"י ומה דוחקא לשיטת רש"י דשבועות אישתבעי לי שבועת המשנה היא דילמא מההוא שבועה פטרה. ולענ"ד יש ליישב דהא מבואר בפוסקים [עיין סי' צ"ו בב"ש ס"ק י"ב] דגרושה אינו יכול להשבע שבועה זו משום דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו חוץ אם נשתהא הפרעון אחר הגירושין. וא"כ הכא דכתב לה אין לי עליך דהיינו אם יגרשנה למה לה פטור זה בשעת גירושין. בל"ז אין לו עליו שבועה זו. ולאחר הגירושין הלא הברירה בידה שלא להמתין עם הפרעון רגע אחת. וק"ל. אך הא ניחא לשיטת רבינו האי שבטור ח"מ סי' פ"ד דסובר דבפוגם תוך זמנו מחויב לישבע. אבל לשיטת הרמב"ם שם דתוך זמנו אפילו בפוגם נוטל בלא שבועה. הדרה הקושיא לדוכתה. דהא במה דתי' הגמ' בפוגמת עדיין קשה כנ"ל. ודוק:
דף הנ"ל התוס' שם הקשו מה פריך על מ"ד משבועות אפוטרופסת מי ידעה דילמא איירי שפטרה בשעה שהושיבה חנוונית. ועיין בהרשב"א תי' מספיק. ולענ"ד י"ל משום דאיתא בא"ע סי' צ"ח דמה כתיב () במתני' אומר דומיא דריש פרקין. והיינו משום דכל בשעת נשואין הם דברים הנקנין באמירה. ולכך לא רצה הגמ' לאוקים אחר נשואין דאז כתוב דוקא ולא הוי דומיא דריש פרקין וק"ל: