בית מאיר על כתובות· רבי מאיר פוזנר
דף כח.
תוס' ד"ה קיום שטרות. מקשים העולם איך ס"ד דר"י לומר דהכא מיירי במודה בשטר שכתבו. דא"כ מה תועלת בהקטן אחרי שבלא זה יש גדול עמו. והוי לי' מחויב שבועה ואי"ל ומשלם. כדכתב הש"ך ח"מ סי' ע"ה ס"ק ל"ח. ויש ליישב ע"פ מה דאיתא בח"מ בסמ"ע סי' הנ"ל ס"ק ל"ז בשם הרמ"ה בטור. דלא אמרינן עד אחד מחייב שבועה אלא במקום שב' עדים מחייבים ממון בלא שבועת התובע וע"ש. וא"כ י"ל ע"כ לא קאמר הש"ך דבריו אלא בשטר בנאמנות שאז בב' עדים נוטל התובע בלא שבועה. משא"כ בלא נאמנות שאז אם טוען הלוה אשתבע לי אינו נוטל אלא בשבועה לא אמרינן מחשואי"ל משלם. אך לפום רהיטא מוכח מדברי הרמ"א שבש"ע ח"מ סי' נ"א שפסק אם טוען הלוה פרעתי על שטר שאין בו אלא עד אחד הוי לי' מחויב שבועה ואי"ל ומשלם. ואלו נימא שאינו חולק על עיקר סברת הרמ"ה הנ"ל. ע"כ לומר דשטר שאני מדכל כמה שאינו טוען אשתבע אמרינן שישלם שפיר חשוב ב' מחייבי ממון בלא שבועת התובע וא"כ הדרא הקושי' לדוכתה. אך י"ל דהרמ"א איירי נמי דווקא בשטר שיש בו נאמנות. ואף שמסיים להדיא שם. טען הלוה אשתבע לי חייב לישבע. כבר ביאר הסמ"ע שם דקמ"ל עיקר חידושא אף שיש בו נאמנות מ"מ מדאינו אלא בעד אחד חייב שבועה. אמנם כבר כתבתי בצד סמ"ע שלי. שדברי הסמ"ע צ"ע ע"פ לשון הרמ"א עצמו. שמסיים שאפילו בשטר בב' עדים אם טען אשתבע מחויב לישבע. וכנראה מן הסמ"ע שלא היתה גירסא זו לפניו. וכן משמע קצת מלשון הה"מ ע"ש. וק"ל. ויהי' איך שיהי' דחוק בעיני חילוק הנ"ל לומר. דמדאמרינן זיל שלים עד שיטען אשתבע חשוב ב' מחייבים ממון בלא שבועה. ובפרט למה שהסביר הש"ך הסברא שהוא משום מי יימר דמשתבע. ויותר נוח לי שהרמ"א מחולק עם עיקר דין הרמ"ה. ויהי' איך שיהי' שוב אין קושי' על התוס' הנ"ל. די"ל אינהו תפסו עיקר סברת הרמ"ה. וגם אין מחלקים בדוחק הנ"ל וק"ל. אך לקמן סי' צ' סעיף ג' משמע דהרמ"א כהרמ"ה ס"ל. וא"כ ע"כ בדעתו לחלק כנ"ל. אבל אפשר שהתוס' חולקים בזה עם הרמ"א. או שאיירי דוקא בנאמנות כהבנת הסמ"ע: