אור ברסלב

בית מאיר על כריתות· רבי מאיר פוזנר

דף ט.

דף ה.

בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאין. הנה הרמב"ם פ' י"ג מה' א"ב פסק ג"כ בג' דברים וכו'. מילה היתה במצרים שנאמר וכל ערל לא יאכל בו. וציין עליו הה"מ ברייתא הנ"ל. והנה על הרמב"ם אין לדקדק למה תפס פסוק אחר מהנאמר בגמ'. שזה דרכו לתפוס הדרשה הפשוטה אף שאינה הלכה. אבל על הגמ' קשה למה לא נקטה הדרשה מקרא שבתורה ועוד שהיא ברורה יותר שהרי הרמב"ן והרשב"א פ' החולץ דקדקו אחרי' דמנ"ל שהפסוק מרמז על קודם מתן תורה דילמא מלו עצמם במדבר אחר מתן תורה. ע"ש שדחקו לישב. והנלענ"ד דאיתא בפ' החולץ פלוגתא בין ר"א ור"ע אי דנין אפשר מאי אפשר דר"א ור"י סברי דנין ולכן סברו דילפינן מאימהות דטבילה בלא מילה סגי ורבנן דהתם דהיינו רבי דמסכת כריתות סברי דאין דנין ולכן אינו גר עד שימול ויטבול. ויראה דאם אין דנין מא"א ליכא למילף מילה לגי' מקרא () שמלו לאכילת פסח. דזה אי אפשר מקרי משום אכילת פסח שהרי אפילו ישראל מעלי' ערל אסור בו. והוי א"א בענין אחר ואין דנין ממנו משא"כ אם דנין שפיר עכ"פ מצינן גירות הראשון הוי בי' מילה ודומה ממש לפלוגתא דיליף פסח לענין ממעות מ"ש. נמצא הגמ' שקאי אליבא דר' מוכרח להביא מקרא דכי מלו כל העם דמשמע ודאי נמי אף () שיצאו עמהם אחרי אכילת הפסח והמה ודאי לא מלו אלא מפני הגירות. והרמב"ם אף שנמי פסק אין דנין מ"מ תפס הדרשה הנראית פשוט. וכה"ג מצינן פ' י"ח מה' מ"ק ה"ו שתפס קרא דלפני ד' אף דאזיל למ"ד בהווייתן הן קדושין. וזה תליא בפלוגתא דאין דנין כדאיתא מנחות פ"ג ע"א. והר"מ פסק פ"ד מהל' תמורה כמ"ד במעי אמן הן קדושין. והלח"מ הקשה עליו שם מה' מ"ק. אבל אין זה קושיא שזה דרכו בקודש לינקוט הדרשה הפשוטה אף שאינה הלכה. מימי חורפי:

ואגב אבאר מה שדחקו הכ"מ והלח"מ מדוע פסק במעי אמן הם קדושים. א"י מה קשה להו דהא מה שהבאתי לעיל מיניה תליא זה בפלוגתא דר"א ור"ע אין דנין מא"א ור"א ור"ע הלכה כר"ע. ומה גם שהחכמים ורבי כולהו ס"ל דאינו גר עד שימול ויטבול ולא ילפי מאימהות והיינו משום דאין דנין ושפיר פסק במעי אמן הן קדושים.

תוכן העניינים

בית מאיר על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה