בית מאיר על יומא· רבי מאיר פוזנר
דף יד.
ומי גזר ר' יהודא שמא יאכל וכו'. המ"א סי' תרי"ב דחק עצמו מאוד דמה קושיא הא כל י"כ שייך גזירה זו והאמת שקושייתו אינה כ"א לפרש"י ז"ל בד"ה איטרודי משא"כ לפי' התוס' דר"ל מחמת טירדא ישכח ויאכל בי"כ הכל ניחא. ובלא זה נמי מוכרח פי' דאל"ה יש להקשות מה מדמה הגמ' ליגזור ביה"כ כמו בכל השנה הא מסיק הגמ' פסחים דף י"א דר"י בשבת לא גזר משום דחומרא דשבת מיבדל בדיל וה"ה די"ל משום חומרא דיה"כ משא"כ לפי' התוס' הכל ניחא. אך עדיין צ"ע מנ"ל להקשות מטעם דלומד בדעתי' דר' יהודא משום הטירדא ישכח באיסור אכילות קדשים באנינות אשר מכח זה מקשה דה"ה דיש לגזור דמשום הטירדא ישכח ויאכל בי"ה דילמא טעמי' דר"י פשוט כמו דגזר גבי חמץ בפסחים דף הנ"ל הואיל ולא בדיל מיני' אבל ז"א דהמקשה הכריח עצמו דאל"כ קשיא דרבנן אדרבנן מדוע לא גזרו הכא וגזרו גבי חדש אלא ש"מ דאינו דומה כלל דשם שייך פלוגתתם במה שעוסק בידים דבשעה שעוסק ישכח ויאכל משא"כ הכא אטו הכהן בשעה שעובד הבשר או האימורין ראוי לאכילה ול לא גזר כלל הת"ק אלא דר"י גזר על העבודה כדי שלא יהא מצוי במקדש כלל כל היום מחשש אולי יבא לאכול ממה ששאר הכהנים יאכלו וגזירה זו לא מצינן בכל האיסורין אלא ש"מ דהכא טעמא דר"י מחשש הטירדא ישכח ויאכל אפילו בעידן דלא עסיק בי' ולכן שפיר אזלה הסוגיא כהוגן לפי' התוס' ודוק היטב: