אור ברסלב

בית מאיר על יבמות· רבי מאיר פוזנר

דף קיט.

דף קיז.

תוס' ד"ה מחוורתא. בסוף הדיבור. וא"ת לר"מ היכי משכחת לדמאי. ונראה לענ"ד ליישב ע"פ מה דאיתא במס' ב"מ דף פ"ח תוס' ד"ה תבואת זרעך. שמקשו לר"ת דמאי דמשמע הא אי וודאי לא עישורא חייב ד"ת. ת"ל דהוא לקוח. ותירצו דלעולם היא דרבנן אלא דבודאי הוי מעשר ודאי דרבנן. ובספק הוי דמאי. ולדברים אלו יש להקשות למה הוצרך הש"ס בכל מקום לומר מש"ה בדמאי הקילו הואיל דרוב ע"ה מעשרין. וכה"ג משני רבא בפ' במה מדליקין. ור"ל דלכך אינו אלא חומרא דרבנן בעלמא. תיפוק לי' אפילו הי' ספק שקול. הא לא הוי כ"א ספק דרבנן ולקולא. כיון דאפילו הודאי פטור מד"ת משום זרעך. וצריכנא לומר דסוגי' הש"ס ורבא דלעיל סברו כמסקנת הש"ך בי"ד סי' ק"י דס"ד היכי דאתחזק איסורא לא אמרינן ספיקא דרבנן ולקולא. והיינו כר' יוסי שהובא שם בש"ך ופר"ח [ואפילו לדברי תוס' בכורות דף כ' סוף ד"ה. וא"א דאפשר שהכניסה במוץ שלה היינו היתר לדאורייתא. אבל מ"מ מדרבנן אסור לאדם. אכילות קבע והוי שפיר בחזקת איסור דרבנן]. וממילא לרבנן דפליג עלה דר' יוסי וסובר דאפילו באיתחזק איסורא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. פשיטא דאפילו בספק שקול הוי מדינא לקולא. ולא הוי כ"א חומרא דרבנן בעלמא. ואפילו נדחק דלא ליהוי סייעתא לפסק הש"ך הנ"ל מסוגי' הנ"ל. ונימא דסוגי' הנ"ל ורבא רצונם לתרץ כל דמאי ואפילו בלקוח קודם מירוח דמחייב לשיטת ר"ת ד"ת. ולא הוי ספק דרבנן כ"א ס"ד. מ"מ אין קושי' על ר"מ להקשות היכי משכחת דמאי. דבודאי איכא לאשכוחי לדידי' בסתם דמאי הנלקח אחר מירוח. ולשיטת ריב"ם דבמס' ב"מ שמפרש להיפוך משיטת ר"ת נמי אפשר ליישב עכ"פ לר"מ בנלקח קודם מירוח. דאז לשיטת ריב"ם זה לר"מ לא הוי כ"א דמאי מחומרא בעלמא. ודוק:

ואולם מה שהמציאו האחרונים ה"ה הפר"ח ומ"י פלוגתא בזה דלר"מ באיסור דרבנן אפילו בהוחזק איסור אזלינן להקל. צ"ע גדול. כי לפום רהיטא במס' ב"מ דף נ"ה מבואר דאדרבא ר"מ מחמיר בדרבנן כעין של תורה יותר מרבנן. ונהי דהתוס' י"ט שם בביאוריו על המתני' הביא הרמב"ם שפוסק כירושלמי באופן שממתני' זו של ב"מ אינו מוכרח. מ"מ מביא שם ירושלמי שביאר מתני' דערלה שהחמיר ר"מ בתרומת מעשר של דמאי לדמע כשל ודאי מההיא טעמא. שר"מ מחמיר בדרבנן. וא"כ ע"כ לומר מה שהקיל ר"מ בדרבנן בעירובין יותר מר' יוסי. טומאה שאני כדרך שמתרץ הגמ'. אע"פ שמקיל ר"מ. וזה היפוך מסברת פר"ח בי"ד שכתב איסור מטומאה לא ילפינן. ודבריו להקל באיסור יותר מטומאה. ולפום רהיטא דבריו באמת תמוהים. דהרי הגמ' עירובין מדמה איסור תחומין לטומאה. אמנם גם על דבריו יש להקשות. דהרי בטומאה דהתם נמי אתי' לידי אכיל איסור. כגון שיאכל קדשים בטומאת הגוף ע"י טבילה זו. לכן לענ"ד עכ"פ ללמוד היתר מדברי ר"מ כדברי הפר"ח ומ"י הנ"ל. עדיין צ"ע. כי מקודם מוכרחים אנו ליישב סתירת ר"מ מה שנראה דעתו מהופכת בדרבנן פעם מחמיר ופעם מקיל. ואי"ה בלי נדר אשים עיוני על זה. וכעת אין הזמן מסכים עמדי [אמנם הקושיא אפשר לדחות כי דוקא בנהוג התיקן שגזרו איך לנהוג ס"ל שעבדו חיזוק כשל תורה משא"כ בדיעבד שאירע בספק. ודוק כי צ"ע עוד]. ויש לעיין כתובות דף נ"ו ע"ב ובתוס' שם:

סוף הספר

תוכן העניינים

בית מאיר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה