אור ברסלב

בית מאיר על יבמות· רבי מאיר פוזנר

דף קטו.

דף קיד.

תוס' ד"ה טעמא. אבל אין לפרש וכו'. ואפילו אמר בדדמי נאמן. ר"ל ולכך מסיים הגמ' והכא לא דייקה. הא אלו הי' ידוע לנו דדייקה הי' נאמן אלא דהספק לנו דדלמא במלחמה לא דייקה. ע"ז מקשו התוס' דהא אפילו וכו'. וא"כ הי' לו למיבעי או דילמא איהו נמי אמר בדדמי. אלא ודאי מזה הוכיחו דהגמ' לא נסתפק בהעד דאיהו לא אמר בדדמי כ"א דהספק בנאמנותו ומשום דאיהי לא דייקא. והנ"מ דא"כ אפילו אמר העד קברתיו דנמי איכא האיבעי'. ולענ"ד נמי לפי זה האיבעי'. אפילו אמר העד מת על מטתו דיש למיבעי' ודוק. ר"ל מת על מטתו ע"י מלחמה שבמלחמה ירד והוכה ושב עד שמת על מטתו. ודע דלההוא פירושא של התוס' בהאיבעי' לא אזלין לפום רהיטא דברי התוס' שבעמוד ב' ודוק. וכבר הרגיש בזה הב"ש. והרוצה לעמוד לעיקר כוונת הלכה זו. מחוייב לעיין ברי"ף ובעל המאור ובעל מלחמות והרא"ש. וחדושי רמב"ן ורשב"א ותשובת ריב"ש סי' שע"ח. ותשובת ריב"ן ל"ב סי' א'. ובלח"מ ובעטרת פז. ודע עוד שהוכחת תוס' הנ"ל לפירושיהם אפשר לדחות דאלו היינו אומרים דאיהי שפיר דייקה לא הי' מזיק מה שהעד אומר בדדמי משום דהאשה נהי דהיא עצמה אומרת בדדמי. היינו מה שהיא רואה בעיני' וסומכת בלבה שהוא אמת. אבל על דברי העד חוששת היא בעצמה שמא בדדמי אומר. ודייקה שפיר. לכן הוצרך הגמ' לומר והכא לא דייקה. וכן מוכרחים אנו לומר לפי' בעל המאור ודוק. ועל פי' הרמב"ן קשה מאוד מה דקאמר הגמ' וחזינהו לאלתר דלמה זה. והרגיש בו הריב"ן לב הנ"ל וצע"ג:

סוגי' הנ"ל. עיין בק"ע של מהרח"ש דף מ"ט שם כתב לפי' הריטב"א דהיינו פי' הרמב"ן לא גרסינן דקאמר אסיקינהו וכו'. וע"ש שדחק לפירושו למה בעי לאלתר. ולענ"ד י"ל לגירסתו דלהכי בעי לאלתר ר"ל באופן דליכא למיחש לחזו אנשי דלא מעלו. והגידו סימנים אנו להנשים המעידים. ועיין חדושי רשב"א. ונראה ג"כ שם בק"ע דלפי' רש"י ותוס' לא גרסינן דלאו עלי' וכו' וזה מפני כי בב"י ():

תוכן העניינים

בית מאיר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה