בית מאיר על יבמות· רבי מאיר פוזנר
דף פט.
אמר רב חסדא לא עשה כלום וכו'. ובתר הכי ברש"י ד"ה בתרי מאני ציית פי' אבל מטמא על הטהור דתרווייהו בחד מאנא כי אמרת לי' תן זו והפרש אחרת אינו שומע לך ונותן את הטמאה לכהן. נשמע מזה עיקר הטעם דלא ציית מפני היזיקו שיתן ויחזור ויחן. ותימא לי הא הברייתא סתמא איירי שאך תרם ועדיין לא נתן ליד הכהן. וא"כ למה להו לרבנן לעקור תרומה דאורייתא בכדי יצוו עליו שיתשל על התרומה טמאה. וממילא בדין תורה תיהדר ההוא גרויא לטבלי' ולדידי' לא יהי' היזק. ובזה מה"ת דלא משמע. ולהכי ע"כ לומר דלא כמשמעות רש"י ז"ל אלא דכיון דזה במזיד הפריש טמאה אף בזה לא צאית. אלא דמיד שישמע שזו תרומה ואך ע"י שאלה היא דתיהדר לטיבלי' לא צאית מפני הריוח שנפטר בתרומה טמאה ולהכי מוכרחים לומר לו שאינה כלל תרומה: