בית מאיר על יבמות· רבי מאיר פוזנר
דף מה:
הסוגי' דמי לא טבלה לנידתה ולקריו. ע"ש בהרי"ף כתב ואי קשיא לך ההוא דר' יוחנן דאמר גר צריך שלשה מ"ט משפט כתיב בי'. ל"ק הא דרב אסי ורב יהושע בן לוי דיעבד היא דלא פסלינן לברי' הואיל וטבל לשם קריו ואי לאו גיורא הוא לא הוי טבל לשם קריו. והא דר' יוחנן לכתחילה דלא נהיגין בי' מנהג גר ולא מנסבינן בת ישראל. ופירשו הה"מ והמהריב"ן בתשוב' וכן התשובת לחם רב שאלה מ"ד וכן הב"ח סי' רס"ה שפירושו על דרך פסק הר"מ שמפני שתמיד נוהגים לטבול זה לקריו וזו לנדתה זה הוא הוכחה שנתגיירו. אך לזה הקשה הלחם רב הנ"ל דא"כ למה תלה הרי"ף תירוץ קושייתו בין לכתחילה לדיעבד לימא דע"פ הוכחה באמת שרי אף לכתחילה והאיסורא איירי במי שידוע גירותו בינו לבין עצמו דזה אפילו בדיעבד אינו גר וכתב שבאמת הי' יכול לתרץ כן. אלא שמסברא דן הכי שלא מסתביר לו שע"ד הוכחה ישתרו לכתחילה. ואני אומר שלא מסברא בעלמא דן הכי שזה דוחק רק אלא ע"פ דין. כי נהי דיש הוכחה מכח מנהגם שעל פי שנתגיירו עבדי הכי. עכ"ז אין הכרח דנתגיירו כדין בפני ב"ד. דלמא טעו ונתגיירו בפני עצמם או בפני נשים. כההוא דאתא לקמי' דר' יהודא ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי אלא ע"פ הרוב רוב המתגיירים באים לפני ת"ח להתגייר והוא כדין עביד. ולכן איהו לכתחילה איך אפשר להתירו בבת ישראל הרי הוא בחזקת כותי. ואי משום הוכחה דנתגייר, דילמא הוא מהמיעוט שנתגיירו בפני עצמן סמוך מיעוטא לחזקה והוי לי' פלגא ופלגא ואסור. משא"כ הבנים שאינם מוחזקים באיסור שפיר אזלינן לגבייהו בתר רובא דנתגיירו ע"פ דין וק"ל: