בית מאיר על יבמות· רבי מאיר פוזנר
דף לג:
תוס' ד"ה ואיסור כולל אתניין וכו':
ולהכי פשיט ליה בסמוך וכו'. דבריהם אלו אין להם מובן אם לא ע"פ דבריהם נמי סוף עמוד זה ד"ה לקברו. ובמקום ר' חייא דאיתא שם בדבריהם צ"ל בר קפרא כמוגה כבר בש"ס חדשים עיין ודוק:
שם אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה. ופירש"י ז"ל ואין בו משום זרות משמע הא משום שבת ודאי חייב. וצ"ע למה אחרי ששחיטה כשירה בזר וקרבן צבור הוא דדחי שבת לידחי נמי לגבי שחיטה אף בזר. וע"כ דזר כיון דלא אפשר לו לגמור העבודה דהיינו הזריקה מפני הזרות תו לא אשתרי שבת לגבי' אף לגבי השחיטה. וכן מוכח להדיא סנהדרין דף נ"א דאיתא שם הוא כיון דלא אשתרי שבת לגבה בעבודה. והרי השחיטה אף בנשים כשירה אלא ש"מ כנ"ל והטעם כנ"ל. ועיין י"ד הלכות מילה דרצו לומר מההוא טעמא דלא ימולו שנים בשבת. אלא דהרמ"א ז"ל משיג מדשרי לחד כהן לשחוט והאידך גומר. והיינו דוקא היכי דעכ"פ התחיל ובידו לגמור ולא באופן אחר. וא"כ ומינה אם יש מוהל שבקי בחיתוך ולא בפריעה ודאי דאסור לו להתחיל בחיתוך. והראי' הנ"ל מסנהדרין התעורר בה התורני מ"ו מרדכי שוחט דפה: