אור ברסלב

בית מאיר על יבמות· רבי מאיר פוזנר

דף לב.

דף יח:

תוס' ד"ה לא פקע ואע"ג וכו' כמו איילונית. דבריהם צריכים ביאור דהא אדרבא קיי"ל צרת איילונית שריא. אבל פי' דבריהם הכי ואע"ג דלא חייל. ר"ל ומההוא טעמא לתי' רבא דף י"ג מתירין ב"ש צרת ערוה היכי דנשא מת ואח"כ נשא חי לייבם הצרה כמבואר שם דאף למסקנא מוכרחים אנו לבא לסברת התינח דנשא מת ואח"כ נשא חי ע"ש ודוק. דלא כמשמעות הפשוט ברש"י ז"ל שם. ושם הקשו התוס' קושי' הגמ' דהכא א"כ תתייבם יבומי ומשני תי' הגמ' דהכא דמתלי תלוי וקאי. ומ"מ הצרה מותרת וע"כ דטעמייהו דב"ש דלא מסתביר להו לדרוש מלצרור לאסור הצרה כ"א במקום ב' איסורי ערוה אשת אח ואחות אשה. כגון שעשו שלוחי' וקידשו בבת אחת. הא במקום דנשא מת ואח"כ נשא חי דלא אתי איסור אחות אשה וחייל ומיתלא וקאי עד דלהכי לא תתייבם הערוה משום אשת אח לחוד הצרה שריא. ור"ש סתמא לא כב"ש סבר להכי כתבו תוס' דלדידי' לא ס"ל ההוא טעמא. אלא דאף דאין הערוה אסורה ס"ח. וכמבואר במ"א דבאמת בהרמב"ם אין מבואר האיסור כי אם בס"ת ובהתפוחים הנ"ל כבר מבואר בב"י דאיירי במכירת בני העיר בלא זט"ה. ודברי הריב"ש הנ"ל אינם מוכרחים ודו"ק:

שוב ראיתי שאף דברי הרא"ש בתשובה אפשר לפרשם על דרכו שבפסקיו. דהא שם לא נשאל אם לעשות מבה"מ הד' דברים של בזיון כי אם דבר הרשות להשכירו. וזה יש ללמדו ודאי מבהכ"נ אלא כיון שלא רצו להעלות הדמים בדבר שבקדושה כ"א לדבר הרשות לזה הוצרך ללמוד מדברי רבא ושפיר פשוט דאכולהו קאי. והיינו ממש דבריו שבפסקיו ומ"מ שפיר יש ללמוד מדברי הרא"ש אלו. דמסתמא כל הדברים החמורים שוים לביהב"נ בכל דינים כיון דתרווייהו תשמישי קדושה מקרי וכהרמב"ם. ודלא כהרמב"ן ורשב"א הנ"ל. ודוק מאוד:

מה שהחלטתי לעיל דלהרמב"ם ורא"ש ביהכ"נ דין תשמישי קדושה יש לה דלא כהרמב"ן. ראיתי שוב כי זה ע"כ אינו דהא לא מצינן שיהא שברי בהכ"נ צריכים גניזה. וזה יש לדחות משום דעצים חזו להסקה ואבנים חזו לבנין וק"ל. אבל מדאיתא דף ל"ב הלוחות והבימות אין בהן קדושה. ואיתא בהראב"ד בשם הירושלמי דאין בהן קדושת תשמישי קדושה אבל יש להם קדושת בהכ"נ. עכ"פ משמע דביהכ"נ לאו תשמישי קדושה מקרי וא"כ ודאי צ"ע למעשה בתשמישי ס"ת להורות נגד פשטות הרמב"ן ורשב"א. וכל הדברים הנ"ל לא כתבתי להורותם כ"א למשמרת. ובלי נדר עדיין לא יצאתי ידי חובתי ואשים עיוני על סוגיא זו עוד. להתייבם כי אם משום אשת אח לחוד. מ"מ אף הצרה אסורה כמו איילונית לרב אסי דהוי סבר דאף צרה אסורה אף דהיא גופא אינה אסירה כ"א משום איסור אשת אח לחוד וה"ה הכא. ומה דאנן קיי"ל צרת איילונית שריא ואפילו צרת בתו שם מטעם אחר הוא דשרינן. כמבואר ברש"י בשם ה"ג דלא אסרה התורה צרה כ"א היכי דהיא בלא ערוה היתה שריא. משא"כ איילונית דבלא ערוה נמי אסורה משא"כ הכא דאלו זו לא היתה אחות אשה הלא היתה מתיבמת. אף דשוב רק מחמת איסור אשת אח לחוד הוא דאינה מתיבמת. מ"מ הצרה כיוצא בה כמו איילונית לרב אסי ודוק. ולפי המובן לי מדברי התוס' דהכא. דשם דף י"ג אף להמסקנא מוכרחים לבא לסברת התינח היכי דנשא מת ואח"כ נשא חי. ודברי רש"י דלשם באמת קשים לי להולמן. וצ"ע נמי מה יענה ב"ש לאם באו האיסורים בבת אחת כגון ע"י קדושי שע"י שלוחים וכי באופן זה נימא דמודו דאסורה הצרה וצ"ע:

תוכן העניינים

בית מאיר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה