בית מאיר על חולין· רבי מאיר פוזנר
דף קטו:
ד"ה ונאמר להלן לא יהי' קדש. דבריהם תמוהים דנהי דלא יהי' קדש בהנאת הגוף בלא אכילה משתעי מ"מ האיך אפשר דאכילה יהי' שרי יותר. לכן לענ"ד נראה לפרש דבריהם אף אם הלשון דחוק על דרך זה דאיתא בריטב"א ובמהרש"א דלהכי שאל בהנאה מנ"ל ולא מפקינן מדר' אבוהו משום דבענין דם משתעי דמותר בהנאה וכבר איתא במ"ל פ"ה מהל' יסודי תורה ה"א דהנאת מכירה קלה מהנאת הגוף דהיינו סיכה וריח. ונמצא כך משני התוס' אלו לא נאמר לא תאכלנו ה"א דהנאת הגוף בלא אכילה הוא דאסור. אבל הנאת מכירה שרי'. משא"כ עתה דכתיב לא תאכלנו דכל הנאה במשמע אלא דס"ד דשריא בהנאה דומיא דדם ומכיון דנשמע עכ"פ מן כי עם קדוש דהנאת הגוף אסור ולא נלמדנו מענינו דדם ממילא תו הדרינן לכללא דלא תאכלנו כל הנאה במשמע ואפילו הנאת מכירה וק"ל:
שם תוס' הנ"ל ד"ה ונאמר להלן. דבריהם דחוקים מאוד כמבואר במפרשים. וקצת בדרך חידוד אפשר שכוונתם הכי ע"פ מה דפסק הרמב"ם פ"ח מה' מ"א שכל מאכל שהוא אסור בהנאה נהנה ולא אכל אינו לוקה. וע"ש בהה"מ שמסיים עליו ולפ"ז הרי אסור בהנאה כדין חצי שעור שאין לוקין עליו עכ"ל. ושאין לוקין על חצי שעור היינו משום דאכילה בכזית משמע. וא"כ י"ל דהכי קאמרי ואי לאו קרא דלא תאכלנו ה"א הנאת הגוף בלא אכילה אסר הכתוב ונילקי נמי על הנאה דבב"ח כמו שלוקין על הנאת ביאה לכ"ע. [ואז הי' במשמע דנילקו נמי במכ"ש על אכילות ח"ש] משא"כ עתה דכתיב לא תאכלנו המורה שאין לוקין על ח"ש דבב"ח מדסתם אכילה בכזית משמע ממילא נשמע נמי דאין לוקין על הנאה בלא אכילה כמשמעות הה"מ דלא עדיף אכילות ח"ש מהנאה. ומה דילפינן ע"י הג"ש דקדש איסור הנאה אינו אלא לאיסורו ד"ת ולא למלקות שאין זה עיקר איסורו שאסר הכתוב: