בית מאיר על חולין· רבי מאיר פוזנר
דף צט.
רש"י ד"ה אין בהן בנ"ט. וע"ש בתוס'. בכאן נתגלה לי טעם רש"י ז"ל ביבמות פ"א ע"ב. דמפרש לר"י מב"מ לא בטל אפילו יבש ביבש. והתוס' שם הקשו עליו. והיינו משום דאזלו לשיטתייהו דהכא דבשא"מ לכ"ע דין תרומה וערלה וכ"כ לשאר איסורים שוה ולא שייך בהו ק"א או מאתים. וגם דחוק להו לפרושא מתני' דנתפצעו במבשא"מ וכמבואר בחידושי רשב"א הכא דף צ"ח ע"ב ד"ה אמר אביי וכו' ע"ש. משא"כ רש"י ז"ל ע"כ דחוק הוא לאוקים הברייתא שהובאה בגיטין נ"ד נתפצעו כו' דאיירי בערלה כמבואר ברש"י שם ובהתוס' גופא פ"ד דתרומות ע"ש] שהוא הלכה בח"ל דאיירי במבשא"מ ואעפ"כ לשיטתו דהכא צריך מאתים לביטולו ואיירי באופן דלא מינכר. ומה שהקשה הרשב"א הנ"ל עוד זה לשונו ועוד אם אין אתה אומר כן ר"ל דר"י מודה ביבש. א"כ תרומה לר"י לא משכחת דעולה כי אם במבשא"מ ובספרי מוכח דאף במינו עולה. דמוהרמותם ילפינן לה דהוי מב"מ. זה שפיר אפשר ליישב בדוחק כיון דהלימוד והרמותם ידוע דאינו אלא אסמכתא לרבנן דס"ל מב"מ ד"ת ברובא בטל. כן י"ל לר"י דאיירי בתרומה בזה"ז וס"ל שהוא דרבנן ובדרבנן מבואר דף צ"ט ע"ב דמודה ר"י דאף מב"מ בטל והקרא אסמכתא בעלמא הוא. וכדברים אלו מוזכרים בספר פליתי סי' ק"א על דברי הגה"ה שאף באיסורי דרבנן דברים החשובים לא בטלו ע"ש בסוף אריכות דבריו אלא ששקר שם ופי' אף הברייתא הנ"ל דנתפצעו שעל תרומה נאמרה ותירצה נמי הכי וזה שקר גמור דבערלה נאמרה ואיהו כתב שם הכי כדי להוכיח ראייתו. וכבר כתבתי בצדו שדבריו בטלים. ועדיין צ"ע אף אם דברים אלו אפשרי' דר"י ס"ל תרומה בזה"ז דרבנן: