אור ברסלב

בית מאיר על חולין· רבי מאיר פוזנר

דף צג:

דף צ.

מתני' שולח אדם ירך לכותי. הרא"ש הביא מחלוקת הרמב"ם שפוסק גיד הנשה מותר בהנאה. והכריע כותי' ע"פ הסוגי' דפ' כ"ש דלחזקי' מותר בהנאה והלכת' כותי' והב"י סי' ס"ה כתב דלהרמב"ם א"א לומר דזה טעמו דהא פסק כר"א. ולכן כתב דהעיקר כדברי הה"מ בשם הרמב"ן דהסוגי' דפ' כ"ש לרווחא דמלתא נאמרה. אבל לפי האמת אף לדידן דפסקינן אין בגידין בנ"ט אפ"ה אף לר"א ג"ה מותר בהנאה. ודברי הרמב"ן עצמם לא זכיתי לראותם. והמעיין בסוגי' הנ"ל לפום רהיטא א"א ליישב שיהא לר"א מותר בהנאה אף אם אין בגידין בנ"ט וצ"ע. [אבל העיקר דמעיקרא לק"מ כי ע"ש דף כ"ג ע"ב ולהאמת מוכח ממה שכתבתי דהוקשה להרמב"ם דאף לר"א היה יכול לשנויי דיליף בק"ו מנבילה אלא דלרווחא דמילתא משני מאן שמעת לי' וק"ל]. ולכן נראה לענ"ד לומר דודאי הוקשה להרמב"ם ז"ל אלו הי' דין ג"ה בהנאה נתלה לדידן שפסקינן אין בגידין בנ"ט בפלוגתא דחזקי' ור"א. קשיא בסוף הסוגי' מדוע לא ביאר הגמ' זה לאיכא בינייהו ע"ש ודוק. אלא ודאי הוכיח איפכא דודאי אם אין בגידין בנ"ט פשיטא שמותר בהנאה. ומה שר' שמעון ס"ל דאסור בהנאה אף דס"ל אין בגידין בנ"ט יהא אזיל לשיטתו. והסוגי' דפ' כ"ש לא אזלא כי אם למ"ד יש בו בנ"ט. והיינו רק לרווחא דמילתא וזה מדאיתא התם בפ' כ"ש אמר ר' אבוהו אמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן. ועיין במ"ל הלכות יסודי תורה. דמזה למד הרמב"ם דבכל איסורי הנאה אין לוקין על הנאה והוי כחצי שיעור דאסור ד"ת ואין לוקין עליהם. ואית' תו התם דבשני איסורין דהיינו כלאי כרם ובב"ח מדלא נאמר איסורן בלשון אכילה לוקין עליהם אפילו שלא כדרך הנאתן דהיינו אכילה וא"כ בג"ה אם אין בו בנ"ט ועץ בעלמא הוא כדפסקינן האיך אפשר לומר שיהא אסור בהנאה ככל איסורי הנאה. דבשלמא בשאר איסורי הנאה לכך נאמרו בלשון אכילה להורות דלא לקי כי אם על האכילה שעיקרו לכך. וההנאה אך אסור כמו ח"ש. משא"כ הגיד דעיקרו אינו לאכילה דהא עץ הוא ולכל ההנאות זולת האכילה יותר עומד מלאכילה. ופשיטא שאם הוא אסור בהנאה דלוקין על הנאתו. ומדוע נאמר בלשון אכילה. אלא ודאי להורות גזירת הכתוב דאף דעץ הוא אין איסורו כ"א באכילה דוקא ולא בהנאה. משא"כ למ"ד יש בו בנ"ט אז שפיר מצינן למימר דאסור בהנאה כמו כל האיסורי הנאה. ואולם ר"ש אף דס"ל נמי אין בגידין בנ"ט. מ"מ מצי סבר שפיר דאסור בהנאה. דהא איתא שם נמי במ"ל הנ"ל דלר"ש דס"ל כ"ש למכות. ה"ה נמי דס"ל בכל האיסורים דאין חילוק ולוקין אפילו שלא כדרך אכילתן והנאתן. וא"כ ע"כ לדידי' לא נראה לו דקדק לפרש מדוע איסור זה נאמר בלשון אכילה ואיסור זה בלשון אחר ולכן שפיר מצי סבר דג"ה אסור בהנאה ולוקין על הנאתו. ולכן הסוגי' דפ' כ"ש כשהקשה על ר"א ממתני' דשולח הי' מצי משני כדשנינן דשאני ג"ה כיון דעץ הוא ואינו עומד כלל לאכילה. ע"כ דמותר בהנאה וכנ"ל. אלא דלרוחא דמילתא משני דאפילו אם המתני' ס"ל יש בגידין בנ"ט. מ"מ כשהותרה וכו'. וכן מה דמקשה בתר הכי הניחא וכו'. אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט וכו'. פשיטא דהוי מצי לשנויי דלמ"ד זה מעיקרא ל"ק. אלא דמשני ליה ברוחא דמאן שמעת לי' ר"ש וכו'. אבל אנן מדחזינן למסקנא דל"ק הגמ' זה לאיכא בינייהו ש"מ דאדרבא למסקנת הלכה דאין בגידין בנ"ט מעיקרא ל"ק לר"א ושפיר מוכרח דמותר בהנאה אף דליכא למימר כשהותרה וכו'. אי נמי הסוגיא אזלה לשנויי ברוחא למה דס"ד דאביי להקשות שם על דברי ר"א בשם ר"י. אבל לר"א לשיטתי' מעיקרא לא קשה כנ"ל ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה