בית מאיר על חולין· רבי מאיר פוזנר
דף סט.
מסיק הגמ' מהו לגמוע את חלבו חלב דעלמא לאו כאבר מן החי דמי ושרי ה"נ לא שנא או דילמא התם אית לי' תקנתא וכו'. א"ל הא החלב מכח דם קאתא ודם אין לו היתר לאיסורו ומ"מ שרי די"ל דקאי אליבא דהלכתא דאיברי' מתפרקין ולא אמרינן מכח דם קאתי. והכי הוא סוגי' הגמ' בכורות כ"ו ע"ב. אך הא קשה דהתם בבכורות קאמר הגמ' ורבנן גמל גמל מאי עבדי לי' חד לאסור, גמל וחד לאסור חלבו ור"ש נפקא לי' מאת הגמל ופריך בין לרבנן בין לר"ש קרא למה לי ומ"ש מצירן אצטריך ס"ד הואיל וליכא מידי דאתא מחי ושרי' רחמנא בבהמה טמאה נמי, לישתרי קמ"ל. וא"כ לפשוט מזה דחלב מאיסור יוצא שרי וגמרינן משאר חלב דאלו נימא דשאני ההוא איסור מכח דאין לו היתר. א"כ גבי גמל למה לי קרא דהא גמל נמי אין היתר לאיסורו. וי"ל דודאי אי לאו קרא דגמל שפיר הייתי מדמה לשאר חלב רק השתא דגלי קרא בגמל דחלבה אסור י"ל דבאמת היינו טעמא דקרא משום דלא דמי לשאר חלב דיש היתר לאיסורו וזה אם נדמהו לחלב דגמל מטעם דאין היתר לאיסורו או דאין לדמהו. ועיין רשב"א ור"ן מה דבל"ז אין ללמדו מטריפה ע"ש ודוק: