בית מאיר על חולין· רבי מאיר פוזנר
דף מא.
כתנאי כו' ור"נ וכו'. אמרו אפילו למ"ד וכו' יראה לי דהסוגיא לא קאמרה אלא להעלות דברי ר"נ וכו'. ככ"ע דהנהו תנאי. אבל מ"מ הם דלא כר"מ דס"ל בהנזקין דהמנסך בין בשוגג בין במזיד חייב נשמע מיני' דאוסר. וזה ודאי לא משמע למוקים בישראל מומר. ומכ"ש דליכא למוקמי בשותפות דמה"ת ליקנס בו שוגג אטו מזיד. א"ו נשמע מיני' דס"ל כעולא אמר ר' יוחנן. וכן בפרק הערל דף כ"ג סובר ר"מ גבי המסכך גפנו דאדם אוסר דבר שאינו שלו. וע"ש בתוס' ד"ה אין. א"ו דרק להעלותם להלכה אליבא דהנהו תנאי דכותי אוסר שהיא הלכה פסוקה וק"ל:
תוס' ד"ה הכי נמי בישראל מומר לעכו"ם להנך אמוראי וכו'. דבריהם צ"ע דמה יפעל בזה. דהא א"כ דיאסר בנגיעה לא יהא קים לי' בדרבא מיני'. ובמה יעשה צריכות' דלא נשמע מן מטמא ומדמע. ואם כוונתם למ"ד שם מנסך היינו מערב דזה לא צריך לצריכות' דס"ל קנסא מקנסא לא ילפינן הא למ"ד זה ל"ק מעיקרא קושי' דהכא ואין הכרח כלל למוקים בישראל מומר. והאמת כי לדבריהם קשיא לי סוגי' דחולין דקאמר מ"ד מערב מ"ט דלא קאמר מנסך ממש דקים לי' וכו'. וע"ש בתוס' דלפ"ז מוכרח מחלוקת בין רב לשמואל לענין אפשר לניסוך בלא הגבהה. וקשה ממ"נ לימא בפשוט דלהכי לא קאמר מנסך ממש משום דס"ל כר"נ ור"י דהכא דאין אדם אוסר משום דלצעורי קמכוין ובישראל מומר לא ניחא לי' לוקים. ואי סובר הגמ' דזה אינו דוחק לאוקים בישראל מומר אכתי מה משני משום דקים לי' וכו' אכתי לימא מנסך ממש ע"י נגיעה. ובשלמא לפי' רש"י י"ל דנראה להסוגי' לפשוט למוקים בדאית לי' שותפות ולא בישראל מומר. אבל לשיטת התוס' בד"ה בישראל מומר קשיא. ואם נאמר דלקושי' זו כיוונו תוס' קיצרו וצ"ע: