בית מאיר על חגיגה· רבי מאיר פוזנר
דף ב:
תוס' ד"ה לא תוהו בראה. ולאו מילתא הוא דאמר בירושלמי. כבר הרגיש המהרש"א לנכון דבגיטין פ' השולח אדרבא דקו מדברי ירושלמי אלו להיפוך וכוונתם הכא פשוט מדלא הזכיר כ"א מה דאמר רשב"א צ"ל שהוא מצווה על פרי' ורבי'. שמע מינה דפשיט מהכא דאף עבד מצווה על פריה ורביה. אבל בהשולח דקו יותר וכתבו דמשמע קצת דאינו מצוה כ"א על שבת והיינו כיון דמיבעי' לי' בעבד. ש"מ דס"ל בפשוט דאינו מצווה על פרי' ורבי'. וגם אי נימא דמיבעי' לי' אי מצווה או לא. היכי פשיט דילמא הקפידה דהכא היינו מפני צד החירות דמצווה אלא ש"מ דבאמת פשיטא לי' דאינו מצווה ולהכי מיבעי' לי' אלא דפשיט לי' מלישנא דאמר רשב"א כל שהוא וכו' ור"ל אפילו מי שאינו מצווה כ"א משום שבת לחוד נמי אסור וק"ל. ולענ"ד דברים דהכא יותר פשוטים כדכתבו הכא משמע דאתרווייהו קאי ר"ל בין על צד חירות ובין על צד עבדות. ואולם תו כתבו התוס' הכא. ועוד פרו ורבו וכו' והניח המהרש"א בצ"ע ממה דקי"ל בני נח אינם מצווים על פ"ו והשבות יעקב חלק ב' סי' קל"ד כתב שהאיר ד' עיניו לפרש דבריהם לנכון במה שפי' דברי' אליבא דר' () דס"ל סירוס אסור, לב"נ ודימה דין דהכא לסירוס ע"ש. כי לענ"ד במחילת כבודו דברי שטות העלה בדעת התוס'. ויותר נח לי להעמיד דבריהם בתימא ממה שנפרש כוונתם על דרך זה שיהא ענין זה שאינו עושה מאומה חשיב סירוס. וגם התוס' רצו להוכיח דעבד גמור מצווה על פ"ו ודיברו על ענין פי' זה של חצי' דלהכי נקיט הגמ' על תרווייהו והלא לא נברא העולם אלא לפ"ו הכלל כד ניים ושכיב אמר להא מילתא. ומה שלענ"ד הפשוט היינו משום דמ"ד דעבד אינו מצווה על פ"ו. אך היינו טעמו משום דאמרינן הי' לו בנים בעבדות' וכו' ור"ל כיון דאין לו חייס להכי אינו מצווה אבל לא רצו לומר כיון דאינו מצווה כ"א במצות שאשה חייבת בהן ואשה הלא פשוט שם דאינה מצווה על פ"ו כמבואר ביבמות. והיינו משום דאשה לא נפקא דאינו מצווה כ"א מדכתיב וכבשוה ואשה אין דרכה לכבוש משא"כ עבד דדרכו לכבוש וא"כ מ"ד עבד אינו מצווה. אך טעמו משום דאין לו חייס וע"ז סתרו הענין מדפרו ורבו קודם מתן תורה בזמן שהי' נאמר לב"נ אף על כנען שהי' עבד אז נמי נאמר אף שגם משעה שנתקלקל עבד עבדים תהי' כבר לא הי' לו חייס אלא ש"מ דזה אין סברא כלל. וזה פשוט לענ"ד וק"ל. ואפשר עוד משום דקאי הכא על מי שחצי' ב"ח. ועיין דף ד' ולהכי נקיט טעמא בסוף לפטור עבד מן פ"ו מצד שאין לו חייס שיהא חייס אפילו בחצי' ב"ח ודוק]: