אור ברסלב

בית מאיר על זבחים· רבי מאיר פוזנר

דף צג.

דף צא.

ואיתיבי' אביי ופרש"י ד"ה למעלה כלמטה אלמא בהזאת נדה ליכא למימר לר"ע משבאה למעלה באויר על הנדה נטמאת. קשה לי נהי דשפיר פריך דר"א לאו בשיטת ר"ע רבו אמרה שהרי מודה בהזאה. מ"מ י"ל דטעמא דר"א בנדה לאו משום דיליף טומאה קדומה מטומאה דבאותה שעה אלא משום דבנדה נמי טומא' קדומה היא משהגיע לאויר שסופו להניח דהוי כמונח. משא"כ העברת כלי ע"ג מקום טמא וכן הזאה שהעבירה על גבי כלי חרש שזה הכל אויר שאין סופו להניח. ועיין מס' ב"מ באיבעי' דזרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר דחשיב לי' אויר שאין סופו להניח. ודומיא דהכא הזאה שהעבירה ע"ג כלי חרס וכ"ש העברת כלי ע"ג כלי חרס. משא"כ הזאת נדה וניתז על בגד טמא שזה כולו אויר שסופו לנוח למה לא יחשב טומאה קדומה. ועיין דף כ"ה ע"ב לעיל מסיק דאויר שסופו לנוח כמונח דמי:

שוב ראיתי כי ל"ק מידי. כי כל זה דס"ד דר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה. היינו לענין מעלה דמי חטאת שתטמא מאויר. אבל שוב כשהוכיח שר"ע גופא אמר אף במי חטאת שאין לך דבר וכו'. ש"מ דשוב טומאה שאני דבכל אופן אינה מטמאה למעלה ואפילו באויר שסופו לנוח. זולת מת ע"י טומאת אהל. ולהכי נמי שפיר בעי רמב"ח בניתז על בגד טמא. ולא מצי למיפשט ממתני' דלקמן ניתז מן הצואר על הבגד. דשם אף דכתבו התוס' דהוי בבת אחת הוא לאו דוקא. כי י"ל שם החידוש מפני פיסול הקדום שהוא ע"י אויר שסופו לנוח. משא"כ גבי טומאה דאין לה ענין לטמא למעלה כלמטה ואינו אלא בבת אחת וק"ל. ומה דפשוט לרבא לעיל דהא איפסל לי' באויר כלי היינו באמת מכח המסקנא דדף כ"ה דאויר שסופו לנוח כמונח דמי לענין איסור:

שם רבא אמר דכ"ע אין דנין והכא בהא קמפלגי כו'. קשה לי דא"כ למה לי' לר"א למילף דינו מהזאת נדה ולא יליף בפשוט מכל הזאות ג' וז'. דהא מקמי דגמר הזאתו איטמא ליה חצי הזאה קמייתא מן הטמא מת עצמו שמזין עליו והוי לי' טומאה קדומה. ואף דלפ"ר אף לתי' אביי איכא לאקשויי כה"ג דמה דבעי למילף טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה מנדה לילף מטומאה שבאותה שעה של הזיית טמא מת עצמו. דהא בשעת הזיית ג' וז' עדיין מי שמזין עליו טמא הוא עד שיטבול אחר הזאה ומכ"ש בהזיית ג' ופשיטא אם יגע קודם טבילה והזיית ז' במי חטאת שנטמאו נמצא ההזי' עליו הוי טומא' שבאותה שעה וכ"ת שאני התם דא"א בענין אחר וליכא למילף מיני' אפי' טומאה שבאותה שעה במקום אחר זה אינו דהא ר"א אית לי' בפסחים ד' ע"א דנין אפשר משא"א. מ"מ נילוף מהזיית נדה דהוי אפשר. ש"מ דאף טומאה קדומה שרי'. אבל לתי' רבא דכ"ע אית להו טומאה שבאותה שעה לאו כלום הוא רק טומאה קדומה בעי לאשכוחי וזה בטמא מת עצמו נמי משכחת לה בהזיית חצי שיעור. וזה ודאי אפשר שיחזיר והזה בפ"ע אחד כשעור ויהיה אך טומאה שבאותה שעה דלית לן בה. אלא ש"מ דאף טומאה קדומה שרי' זה ודאי צ"ע אם לא שנדחק דזה נמי חשוב אי אפשר לן לכוין להזות בפ"ע אחר כשעור. והוצרך לבא לדבריהם כנ"ל. וצ"ע:

תוכן העניינים

בית מאיר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה