אור ברסלב

בית מאיר על זבחים· רבי מאיר פוזנר

דף צ:

דף פה.

תוס' ד"ה שלמים של אמש. מפירושם שדקדקו על פי' רש"י ז"ל. ומהעתקת לשונם לשון פי' רש"י שצורת הבשר מתקלקל. מבואר ההוא דינא לענין אכילה ובזה תמה התוי"ט על פירש"י שלפנינו המבואר דלענין הקרבה קאי על שלמים שבאו מאמש בעזרה. ודברי התוי"ט יותר תמוהים דהרי פי' רש"י שלפנינו מוכרח ומבואר מן הסוגי' בדף צ"א דמייתי ת"ש שלמים של אמש חטאת ואשם של יום של אמש קודם לשל יום. הא דיום דומיא דאמש וה"ד דקדים שחטי' לשלמים חטאת ואשם קדמו. ואם על אכילה קאי מה ענין זה לממרס את דמו הרי כבר נזרק דם דתרווייהו. ואף אם לדחוק דהכי רצה לפשוט טעמא דשל אמש דהוי זלזל וקלקל בשר שלמים הרבה. הוא דשלמים קודם הא של יום דומיא דשל אמש דהיינו שנקרב דם שלמים והדר חטאת. חטאת קודם לאכילה. ולא חיישינן לזלזל וקלקל בשר מועט דשלמים ואכילת בשר חטאת קודם. וה"ה דלא חיישינן לזלזל מועט דמירס דם שלמים. אכתי קשה תינח למשמעות פרש"י דהטעם משום קילקול בשר. אבל למה שנתנו תוס' הטעם משום מיעוט זמן אכילה. הא פשיטא דאין שום פשיטות משלמים דיום דודאי מהראוי לאכול חטאת ברישא דאין אכילתו אלא יום ולילה ושלמים דהיום אף ליום המחרת. ומה דקדקו על פירש"י ליכתב שבחנם דחק הא טעמו מוכרח מפשיטות הת"ש. וגם דחיות הת"ש דילמא וכו' לא אזיל כלל דוק ותשכח. וע"כ מההוא שקלא וטרי' מוכרח פרש"י דעל הקרבה קאי וע"כ פירושו הברור. וא"כ אף על תוס' יש לתמוה והנלע"ד הודאי פרש"י שהעתיקו התוס' אמת והוא חסור. כדבאמת משמעות התוספתא דעל אכילה קאי כדאיתא בתוי"ט. אבל הפרש"י שלפנינו נמי הי' לפני התוס' והיינו מפני שמן הסוגי' דת"ש הנ"ל מוכח דמשנתינו מתפרשה על ב' האופנים הנאמרים כשם שקודמין בהקרבתו קודמים באכילתו עלה נמי קאמר של אמש ושל היום של אמש קודם הן להקרבה וסך לאכילה. והי' לפני התוס' פי' מרש"י טעם על הקדמת האכילה משום קלקל הבשר. וכתבו שבזה בחנם דחק. ועל הקדמת ההקרבה הוא הביאור שלפנינו וממנו קאי הת"ש עם הדחי'. ומודים בו התוס'. אך זה צ"ע דהנה בביאור הת"ש צריך רש"י ז"ל להקדמה וקס"ד וכו'. דאי בשניהן עומדים לישחט לא אמר דקדמו שלמים ובהמתני' פי' רש"י והואיל ובאי ראשון יקרב ראשון והכי מפרש בתוספתא ולשון התוספתא כך בד"א שבאו שניהם כאחד אבל אם באו בזה אחר זה מי שבא ראשון קרב ראשין. משמע דוקא באו שניהם כאחד. אבל בזולת זה אפילו שניהם עומדים זה שבא ראשון קרב ראשון. ובע"כ צ"ל דרש"י ז"ל הוכיח מן הסוגיא דת"ש דודאי מוכרח פירושו דע"כ אף לשון התוספתא לידחק ולפרש בד"א שבאו שניהם כאחד וקרא לבאו ביום אחד באו שניהם כאחד. דאז אפילו נשחט השלמים קודם מ"מ קרב חטאת ראשון אבל אם באו זה אחר זה דהיינו זה אמש וזה היום ושל אמש כבר נשחט אז זה שבא ראשון קרב ראשון. אלא שצ"ע לשון הרמ"ב שסתימתו מורה ללשון התוספתא כפשוטו. ומן הסוגי' על פי פרש"י מוכרח כנ"ל. ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה