אור ברסלב

בית מאיר על זבחים· רבי מאיר פוזנר

דף עט:

דף עח.

ת"ר חרסן של זב וזבה פעם ראשון ושני טמא שלישי טהור. ופי' רש"י שלישי טהור משנתן לתוכו ג' פעמים מים טהור שפלטו מי רגלים הנבלעין בו. ושוב כתב אבל לא נתן לתוכו מים אלא מי רגלי אדם טהור להוציא את של זב הנבלעים בו טמא דמין במינו לא בטל. ויש לתמוה מה בכך דמב"מ לא בטל ולא בטילו המי רגלים דזב שיצאו מן החרסן במי הרגלים דהאדם. הא מ"מ מן החרס יצאו ולמה יהא החרס טמא. ועיינתי בהרמב"ם פ"ה מהלכות משכב ומושב מעתיק הלכה זו הלכה ח' בלשון זה חרס שהי' הזב והזבה מטילין בו מי רגליהן וכבסו פעם ראשונה ושני' הרי המשקין שכבסו בהן טמאים ופעם שלישית טהורין בין שכבסו במים ובין שכבסו במי רגלים שהרי לא נשאר בה לחלוחית מימי רגלים. ומה שכתב חרם שהיו מטילין בו וכו' ע"כ ר"ל עתה הוא שבור חרס שבא מכלי שהי' מטיל בו תחלה כשהיה כלי חרם. אבל אלו בשעת כיבוס הי' כלי חרס איך אפשר שיהי' המים טהורים שהרי נטמאו מחמת הכלי שהוא ראשון. א"ו כונתו שבר חרס הבא מכלי שהי' זב וזבה וכו'. כדפי' רש"י נמי דבשברי חרס איירי ובפרושו מיושב מה דקשה לפרש"י כנ"ל. אבל זה צריך ביאור לפירושו דלת"ק ע"כ צ"ל דפעם א' ב' המים שכבסו בו טמאים משום דאפשר יש בם מי רגלי זב הרבה עד שלא נתבטלו תוך המי כיבוס. משא"כ בפעם שלישית דאף אם עדיין גם לתוכן בא מי רגלי זב אינו אלא מעט שנתבטל. ולהכי במי רגלי טהור טמאים משום דמב"מ לא בטל. וראב"י ס"ל דמ"מ טהור. וסובר הרמב"ם בטעמו משום דלא נשאר בה לחלוחית מים אחר ב' פעמים. וק"ק למה לא מבאר טעם ראב"י משום דקסבר מב"מ בטל. וצ"ע. ולפרש"י ז"ל ע"כ לדחוק שמה שכתב משנתן לתוכו מים ג' פעמים טהור שפלטו מי רגלים הנבלעין בו לאו דוקא שפלטו. כי באמת אין דרך צונן להפליט. אלא ר"ל שהחרס בולע המים טהורים והמה מבטלים המי רגלים שבתוכו בפעם א' וב'. כי בפעם שני נבלעים יותר בעומק החרם מבפעם הראשון עד שבפעם ג' שבאים ליותר עומק אינם יוצאים אלא מ"ר טמאים מעומק שמבטלים אותו. וכל זה במבש"מ אבל מב"מ אינו בטל. והוא דוחק. וצ"ע:

תוכן העניינים

בית מאיר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה