אור ברסלב

בית מאיר על זבחים· רבי מאיר פוזנר

דף עז:

דף עז.

מידי דהוי אבשר חטאת. הקשה הפ"מ דהא לרבנן לית להו דרשה דבם בהם א"כ דילמא בעל מום דמי לרובע ונרבע דמודה בי' ר"א כיון דלא חזו דאסור להעלות בשביל דלא חזו א"כ בעל מום נמי לא חזו:

וכ"ת דיש איזה סברה לדמות בעל מום יותר לבשר חטאת. א"כ לא פריך מעיקרא מידי לר"א מ"ש דילמא שאני ושאני. ובאמת כנראה כבר הרגישו התוס' וכתבו אע"ג דר"א גופיה לא חייש להאי טעמא ר"ל שיהא הבדל במקצת בין בשר חטאת דלא הוי מיאוס כולי האי כבשר ערוה דמאיס יותר. לזה לא חייש מדמצריך קרא כלומר דלבתר דסובר הדרשה שיש היתר לבשר חטאת לאברי ב"מ]. ואפילו בתורת הקרבה ובשר ערוה לא להכי סובר דאף דמ"מ אפשר מודה דמדרבנן אסור בתור' הקרבה. אבל בתורת עצים סובר דאין בו משום מיאוס כיון דחזינן דהתורה התירם לגמרי משא"כ רובע. נמצא דלרבנן דלית להו הדרשה פשיטא דל"ק להו מ"מ הכי אורחא דמקשה וא"כ ממילא תו לק"מ מה שהגמרא תחלה מקשה דמ"ש ב"מ מרובע דבאמת אי ליתא לקרא שמורה ההיתר להדיא אף לר"א אין שום הבדל בין חטאת לרובע ב"מ:

שם מתני' דם שנתערב. עיין ספר מראה כהן הקשו מדוע משמע מתוס' סוף ד"ה הא עבר מומין כאלו ספקו לומר דאף ב"מ חשוב עולין הא מהכא מוכח מסיפא דנתערב בדם פסול וע"ש. ועיין בכרו"פ סי' ק"י כתב שפיר סברה די"ל בנתערב איברי בעלי מומין באיברי תמימין דניזול בתר בסוף דלכי יתבטלו יהיו עולין ויוכל להיות דמש"ה נסתפקו קצת. אבל בנתערב דם כשר בדם פסולים והפסול רוב מהיכי ס"ד לומר דהפסול יהי' חשוב עולין הא אף לאחר שנתבטל הכשר פשיטא דהכל לא מעלה וק"ל:

שם בתוס' ד"ה בדם בהמה. וא"ת וכו' מ"מ הא מים גמורים לא הוי ר"ל דבשלמא מים גמורים כיון שנשתנו למראה דם אף הם נעשו דם ושפיר. משא"כ בדם בהמה נהי דיש בם דם כשר הרבה שאלו היו מים היה ניכר בהם המראה דם זה פעולה שהדם כשר לא נתבטל בהדם בהמה אבל מ"מ הא אף הדם בהמה לא נתבטל בהדם בהמה. אבל מ"מ הא אף הדם בהמה לא נתבטל בהדם הכשר ונשאר חולין כדמעיקרא והוי חולין בעזרה ודוק. [ולדברי אי אפשר כלל דנימא המים מבוטלים מפני שנהפכו למראה דם. דא"כ התורה שאמרה גבי סוטה וטבל בדם ובמים ושיערו חכמים רביעית שדם צפור ניכר בהם וע"ש בסוטה י"ז ע"ב ות"ל דהמים נתבטלו א"ו שהמים כיון שהם מרובים לא נתבטלו ע"י המראה והעיקר כדהבאתי בהגה"ה לקמן בשם התוס' פסחים]. [הגה"ה כל זה דחקתי מפני שהוקשה לי מה מעליותא דמים מדם פסול. אבל שוב מצאתי בפסחים דף ס"ה ד"ה תו שמא כתבו אבל דם התמצית כמים בעלמא חשוב כיון דאינו ראוי לכסוי אין להעלות. אך עיין נמי זבחים דף ק"ו ע"ב בד"ה אישתמיטתי' לא משמע כדבריהם פסחים. גם דבריהם פסחים שפירשו דלא לרש"י אלא משום העלאת דם פסול אינו עולה עם דבריהם דף ע"ט ע"ב ד"ה במאי]:

שם תוס' ד"ה בדם בהמה וכו'. וא"ת וכו' מ"מ מים גמורים לא הוי. דברים אלו צריכין ביאור דהא א"ל דבמים לא שייך חולין לעזרה דמה"ת אטו מים לאו חולין נינהו. ואף כבר הקשו התוס' בדף ק"י ע"ב בד"ה אישתמיטתי' דתמוה להו למ"ד ניסוך המים דרבנן איך יתקנו להביא חולין לעזרה. א"ו כוונתם דבשלמא מים גמורים כיון דנשתנו למראה דם אזלינן בהו בתר חזותא ואינהו גופייהו דם מקרי וחזו לעלו' על המזבח. משא"כ דם בהמה מתוך דלא נשתנו ובמראיתם לא בטל שם חולין מינייהו וק"ל:

שם בתוס' ד"ה רואין אותו כאלו הן מים. ומיהו קשה. לפ"ר קושיא זו אינה תלויה בתי' הקודם. ויראה לומר משום דבל"ז אינה קושיא דהא איתא ל"ד ע"ב רב אשי אמר כל שבידו לא הוי דחוי. וע"ש בתוס' וא"כ אם נאמר דרבי יוחנן נמי סבר הכי ע"כ מה דקאמר אבל נפל דם לתוך מים א"א בטל מטעם דחוי ולא חשוב ליה מה שבידו או כמבואר בתוס' הנ"ל ע"ש והכא נמי לאו מצוה עביד במה שמרבה ושופך הכל לתוך המים. ואדרבה קצת עבירה נמי דלמה לא לישפך הכל ולהזות בצירוף מים יחזיק במה שבידו ויזה בדם או דלא חשיב בידו הואיל ובלא דעת נעשה לו דהא נשפך בשוגג איירי משא"כ במערב דם הפר לתוך דם השעיר דמצווה ועומד לערב מה הקושיא א"א בטל מטעם דחוי הא ודאי חשוב בידו. ולכן מוכרח להוכיח דמב"מ לא בטל מדם השעיר שלא נתבטל לבסוף. וכל זה לתי' הראשון. משא"כ לתי' ועוד ע"כ לומר דר"י לא סבר כלל סברת רב אשי דכל שבידו וכו'. דאל"כ לא מוכח מידי ומקשו שפיר. אך דא"כ לא משנו תוס' מידי ע"ש ודוק תמצא כדבריי דאף בתירוצם לא מתיישב התי' של הועוד. וע"כ לחזור ולומר דקושי' זו ותירוצם באמת לא תלי' בהתי' של הועוד כמבואר בדבריהם במנחות וביומא ע"ש. וא"כ צ"ע גדול מה מקשו ואולי אינהו בקיאי טפי וידעו דר"י לא סבר כלל הא דרב אשי וכן משמע פשטי' דגמ' דף י"ב ע"ב אליבא דר"י דאף מה שבידו חשוב דחוי אלא שהתוס' שם דחקו עצמם לחלק בין קל לכבד. ואפשר חזרו בזה וסברו דר"י לא ס"ל דר"א. ומקשים ומתרצים אליבא דההוא שטה ולדברי תוס' אלו יש ליתן טוב טעם למה באמת דוקא עירה דם פר לתוך דם השעיר ולא איפכא. והיינו משום דאף דמוכח דעולין או מב"מ לא בטל והיינו כדתירצו תוס' משום דלפעמים דם השעיר מעט או דם הפר הרבה עד שלא הי' נראה אלו הי' מים מ"מ על הרוב לא נתבטל לבסוף. וידוע אף שלמדין דבר שאין מבטל כגון עולין או מב"מ אין זה אלא דיעבד אבל לכתחלה ראוי למיעבד באופן שלא יבא לידי מדה זו על דרך שאין מבטלין איסור לכתחלה. וא"כ במה שמערה דם הפר לתוך דם השעיר אפשר דשייך תי' תוס' דנפיש עמודי' יותר מפי חביות הואיל ומשפע דם הוא בא. משא"כ איפכא ולמה לן לסמוך על מה שעולין אין מבטלין דילמא לא יבא כלל לידי מדה זו דאף לבסוף אפשר שיהא דם השעיר ניכר תוך דם הפר. וע"י שפיכת השעיר לתוך דם הפר ע"כ ודאי יבא לידי מדה זו ע"י א"א דבטל אי לא משום דעולין אין מבטלים. וכל זה עדיין צ"ע:

תוכן העניינים

בית מאיר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה