אור ברסלב

בית מאיר על זבחים· רבי מאיר פוזנר

דף עד.

דף עג:

תוס' ד"ה רב דאמר כר"א. והש"ס מייתי ליה לקרא משום דכיון דכל כך התיר הכתוב אין ראוי להחמיר מדרבנן לגבוה. ובדף ע"ז ע"ב בד"ה הא עבר מומם ירצו מפרשים דבריהם דאי משום ד"ת ברובא בטל לחוד מ"מ כיון שהוא דבר שבמנין ולא בטל מדבריהם לא הי' ראוי להקל לומר שאם עלו לא ירדו. אם לא דדרשו נמי דעל תערובת ירצו. וע"כ היינו לחד בחד דאלו ברובא בל"ז בכל התורה בטל. וכיון דכל כך התיר הכתוב אף הם הקילו דאם עלו לא ירדו וה"ה הכא אי לאו דחד בחד נמי התיר הכתוב לא הי' ראוי להקל לגבוה לתלות האיסור בהך דקרב אך מפני שכל כך התיר הכתוב שוב אין ראוי להחמיר וצ"ע. א"כ מנ"ל לרב ללמוד מזה לכל איסורי תורה דחד בחד לא מקרי תערובת כלל ואך ההיתר דבטיל ברוב הוא דאית בי' דד"ת בטל ומדרבנן אסור. ומנ"ל לומר ההיתר דאם נפל חד לתלות האיסור בו. [ותו הקשה המופלא מוה' מרדכי נ"י א"כ דלגבוה יש להחמיר מה מקשה עליו דרב מימותו כולם דילמא לגבוה שאני. דבל"ז ע"כ אין הקושיא אלא ממתני' דקופי' דס"ל אין ב"ח נדחין ושם לא שוי כלל עיין ודוק מאוד תמצא נכון]. וע"כ לדחוק דכיון דרב ס"ל כר"א דע"כ פליג על המתני' דקתני ימותו כולם. שוב סובר איהו מסברת עצמו דלהדיוט קיל וכל היכא דאך ד"ת ברובא בטל אף דחד בחד אסור ד"ת מ"מ בנתערב ברוב ונפל אחד הותרו כולם כמו דס"ל לר"א בלגבוה ע"י תרי היתרי דאורייתא. ועכ"ז צ"ע מנ"ל לרב ביומא דר"א ע"כ דרש דע"י תערובות מרצה ואפילו חד בחד דילמא טעמא דר"א דאינו מחמיר בלגבוה יותר מהדיוט ומכיון דד"ת ברוב' בטל שוב אמרינן אף לגבוה כמו להדיוט דהך באיסורא נפל. והיכן מצינן זה דרבנן החמירו בלגבוה דוקא יותר מהדיוט. ולהכי לולא דברי קדשם הי' נלענ"ד ליישב קושי' התוס' באופן אחר. דהנה איתא דף ע"ז מתני' דלא כהאי תנא ופי' רש"י דאף המתני' דאיברין באיברי בעלי מומין פליג על ר' יהודא וס"ל דאף לר"א אף דס"ל בהמתני' דאיברי חטאת באיברי עולה דלשם עצים מותר להקריב מ"מ בבעלי מומין לא ס"ל. רק יראה לענ"ד להוציא ממשמעות הסוגיא דלשם דלר' יהודא דאף רבנן ס"ל באיברי חטאת בעולה דיקרבו לשם עצים והיינו משום דנמי דרשו הקרא לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים אף על שירים. מ"מ פליגי באיברי מומין. ומסיק הגמ' אליבייהו משום דמאיסי דאל"כ מ"ש מחטאת מזה משמע לי דאף דההיתר לשם עצים לא נאמר אלא לגבי שירים מ"מ מילף הוא דה"ה לכל האיסורין לגבי מזבח מן התורה שרי לשם עצים אלא דמדרבנן הוא דאסרו משום דמאיסי וה"נ לתנא דמתני' לר"א אף דבאברי חטאת מתיר לשם עצים מדרשה דקרא. מ"מ אסור בבעלי מומין מדמאיסי ואך מדרבנן הא ד"ת אף תערובות דבעלי מומין שרי ד"ת לשם עצים [וה"נ מוכח דלר"א מילף הוא לכל איסורי מזבח ממה דס"ל נמי דף ע"ט ע"ב בנתערב הניתנין למטה בניתנין למעלה שניתנו לשם מים עיין ודוק]. וא"כ דמן התורה שרי לשם עצים ואך מדרבנן הוא דאסור. יראה דלא שייך כלל אליבי' דד"ת ברובא בטל. דמה"ת ליבטל הא הוי כמו אפשר להכיר האיסור (כדברים אלו מצאתי על גליון משניות סוף מעילה בשם מהרש"א ויפה דיבר. אך קשה לי א"כ למה חשיב הברייתא בנדרים נ"ח הקדש בכלל דבר שיש לו מתירין ועיין בהר"ן דף נ"ט דבהקדש בה"ב איירי וא"כ ת"ל דד"ת אינו בטל מדאפשר להכיר האיסור. ונ"מ טובא]. דבכל איסורים לא בטל. וה"נ מה"ת שיבטל ד"ת ברובא להקריב הכל בתורת קרבן שלא לשם עצים. ונמצא דלא בטל לענין זה ד"ת ומ"מ מתיר דאם קרב אחד מהן לתלות האיסור בו ולהקריב השאר בתור' קרבן. א"ו מזה הוכיח הש"ס דאף לתנא דמתני' ס"ל ההיתר ד"ת אף בתורת קרבן מכח הדרשה דבהם דע"י תערובות מרצה ולהכי כיון דד"ת שרי ואך מדרבנן זה נמי אסור וכל שקרב אחד מהן תולה דההוא דאיסורא והותרו כולם בתורת קרבן. וההיתר לשם עצים לא ס"ל כלל מדרבנן משום דמאיסי. וממילא שפיר לומד רב דה"ה לכל האיסורין כיון דד"ת ברובא בטל תלינן דהשתא כל איסורין עם תערובות בעלי מומין בחד אופן דהכא והכא אינו אלא היתר חד דד"ת. ולהנ"ל ביותר קשה לי מה מקשה והא אמר רבי אלעזר לא התיר ר"א אלא תרי ותרי ומוכרח רש"י לדחוק בהטעם דאם אמרינן מדההוא דהיתר ה"ה אידך. ובאמת קשה מנ"ל לרבי אלעזר זה אליבא דרבי אליעזר. ודילמא טעמא דר"א משום דס"ל דלהנ"ל דמוכח דהתורה התירה ע"י תערובות לאו משום ביטול אתינן עליה דהא לא בטל מדאפשר להכיר האיסור ע"י לשם עצים או דג"ה הוא דכל דליתא בעינא ואפילו ע"י תערוב' דחד בחד נמי שרי אבל דילמא היינו דוקא ע"י ההקרבה ביחד בתערובו' דלא הוי האיסור בעיני' הוא דשריא רחמנא אבל לא אחד אחד ע"י התליה דזה מן הרוב. דהא בחד בחד לא שייך זה. ולהכי סובר רבי אלעזר אליבא דרבי אליעזר דאף דשרי האיסור דרבנן דאסרו להקריב כולם אפילו ע"י ביטול ברוב זולת אם נפל אחד מהם ע"י התליה דהוא האיסור היינו להקריב תרי תרי דמ"מ ע"י תערובו' יקרב שהוא ד"ת שרי אבל חד חד לא דע"י ההיתר דביטול ברוב לא שרי אף ד"ת משום דהוי כניכר האיסור וע"י ההיתר ד"ת דע"י תערובות נמי לא שרי אלא ע"י תערובו' משא"כ בשאר איסורים דד"ת תמיד שרי מכח הביטול ברוב ואך מדרבנן אסור למה לי תרי ותרי. ולשיטת פי' תוספו' באפשר דנמי איכא לאקשויי הכי אבל אינו מוכרח כמו דקשה לפרושי ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה