אור ברסלב

בית מאיר על זבחים· רבי מאיר פוזנר

דף לא:

דף כו.

תוס' ד"ה ומאי קמ"ל. תימא טובא קמ"ל. ואפשר ליישב דהנה הקשו תוס' למאי דמסיק איצטריך ס"ד אמינא וכו'. אבל הכא דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא ליצטרף קמ"ל. א"כ בפרק ז' דקתני נמי בסופו גבי עוף כי האי לישנא ממש נהי דאיכפל התנא להשמיענו דדין העוף כדין בהמה. כמבואר בפי' המשניות לרמב"ם ז"ל שם. מ"מ קשיא ההוא בבא אחרונה אך למותר הוא דהא מדקתני רישא לאכול דבר שדרכו לאכול כו'. דהיינו חטאת דוקא לאכול ועולה דוקא להקטיר. ש"מ דאלו חשב גבי חטאת חצי זית באכילה וחצי בהקטרה דלא מצטרפי דהא החצי דהקטרה חשב באינו דרכו. וכדדייק רש"י ז"ל פה וכתב מדיוקא דרישא דקתני לאכול דבר וכו' ש"מ דאם חשב לאכול חצי זית בשר וחצי זית אמורים לא מצטרפי. והאיך נשמע זה אם לא מפני שהאיך אפשר לאצטרופי. דהא בדבר שאינו דרכו חשב. וכמו כן נשמע דאם חשב בעולת עוף חצי זית באכילה וחצי זית בהקטרה דלא מצטרפי יען שאין דרכו באכילה. וא"כ הסיפא לאכול בחצי זית ולהקטיר בחצי זית כולה אך למותר דהיינו הך ממש. דהא ע"כ כולה נמי בחד עוף משתעי דהא א"א לומר לאכול חצי זית מחטאת ולהקטיר חצי זית מעולה דהאי כי אורחי'. דהאיך אפשר ליפסל מחשבת קרבן אחד לחבירו. דהרי אפילו שחט אחד מן כבשי עצרת לאכול מחבירו למחר ב' כשרים כמבואר סוף פ"ב דמנחות אלא דפירושו לאכול חצי זית ולהקטיר חצי מחד קרבן. וזה ודאי מרישא ש"מ אם לא לדיוקא אתיא. ולהשמיענו הא לאכול ולאכול דבר שאינו דרכו כגון עולה שפיר חייב והא מני רבי אליעזר הוא. וליישב קושיא זו אמינא דאביי דפשיט לעיל מדיוקא דמתני' ב' איבעיות לאו ממתני' דהכא פשיט. כי אם ממתני' דסוף פרק ו' דמוקים לה נמי כרבנן וכולה מותיר הוא ופשיט בעי' קמייתא מגוף הדין שהוא למותר כי אם להורות הא לאכול ולאכול דומיא דלאכול ולהקטיר מצטרף דהיינו ב' בני אדם ואיבעי' שני' פשיט מן הטעם דיהיב התנא שאין אכילה והקטרה מצטרף. וקשיא שם מאי אריא משום ההוא טעמא. ת"ל דהטעם בגוף הדין הוא משום דחשב בחצי זית במה שאין דרכו אלא ש"מ דבא להורות עוד דיוק הא לאכול ולאכול דומית דהקטרה ביותר מכדי אכילת פרס מצטרף. ומיושב בזה קושיא התוס' בד"ה הקודם הא לאכול ולאכול ודו"ק. דחדא פושט מגוף הדין היתר. וחדא מן הטעם היתר. וזה מדויק בלישני' דבאיבעי' א' לא קאמר טעמא כדקאמר באיבעי' שני' משא"כ ממתני' דהכא לא מצי למפשט מידי דלגופה איצטריך להשמיענו דאף דכי אורחיה מיחשב לא מצטרפי. וא"כ למאי דס"ד דאף מתני' דהכא לגופיה לא איצטריך ומשני אלא אימא הא לאוכל ולאוכל מקשה מאי קמ"ל אי דבר שדרכו לאכול קמ"ל בב' אכילות ובאדם א' תוך אכילות פרס מרישא שמעת מינה ובשלמא אי לא הוי זה נשמע מרישא נהי דלא מסתביר ליה למימר דכפל התנא גבי עוף כל מה דתנא גבי בהמה ואף הבבות שלא נאמר לגופי' כלל כי אם על הדיוק. דבשלמא בגוף הדין משמיענו דפסולם והכשירם שוה אבל דינו הצירוף מה"ת ישתנו. מ"מ לא הוי קשיא לי מידי דהוי אמינא בבא דהכא איצטריך למידק דלאכול ולאכול בב' אכילות דמצטרף ואפילו באדם אחד. ואפילו תוך אכילות פרס. ובבא דפרק ו' איצטריך לכדדייק אביי לעיל באמת מפרק ו'. ולכך מקשה לו הא מרישא ש"מ. ואי להורות פשיטות אביי דלעיל כקושית התוס' זה ודאי לא מסתביר ליה. דא"כ קשיא ליה כפילות המתני' דבבא זו הכא ובפ"ו. וכדלעיל דלא מסתביר לי' דבעי ליכפיל גבי עוף להשמיענו הדיוק מה דכבר נשמע בבהמה. והוצרך לשנות לו דבאמת מתני' דהכא לגופה איצטריך ופשיט אביי כדלעיל מפ"ו ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה