בית מאיר על גיטין· רבי מאיר פוזנר
דף נה.
תוס' ד"ה מאי טעמא. עיין היטב בדבריהם. ולבסוף מסיק הר"י וליכא למיפרך נמי אי ייאוש קני כי לא הקדיש נמי שלו הוא טובח. דלרב יהודא נמי יאוש גרידא לא קני אלא יאוש ושינוי השם ולא חייש לטעם דמצוה הבאה בעבירה. ותימא לי הא איתא בתמורה דף כ' ע"ב אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת לאחר כפרה אבל לפני כפרה ד"ה הוא עצמו יקרב אשם. אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה. וכ' רש"י ותוס' ותמורה עבר על לא יחליפנו. ואע"ג דתמורת עולה ושלמים קרבה הנהו לאו לכפרה אתיין הרי דמידי דלכפרה אי אפשר דליקרב משום דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה וא"כ מה בכך דלא חש למצוה הבאה בעבירה כיון דיאוש גרידא לא קני הרי בהשינוי השם דהיינו ההקדש הוא דקני ועבר בו על לא תגזול וכי אפשר שיתכפר בדבר הבא בעבירה. וע"כ או דפליג על רבא דתמורה הנ"ל נמי וס"ל דאף אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה. או דבע"כ לחלק דדוקא בתמורה דכל הלאו עבר בתמורתו. משא"כ גזילה דהלאו דלא תגזול לאו מכח ההקדש בלחוד בא. דודאי אף מקמי ההקדש עבר על הלאו משעה שגזלו. וההקדש אינו אלא הגומר להלאו. שפיר סובר דאף מתכפר בו. אכתי תקשה מאוד מה מקשה הגמ' לרב יהודא מאי ארי' חטאת אפילו עולה נמי ומשני בשנוי' דחיקא דליהוי רבותא באכילת מזבח גזילה מרובה מבמועטת. ות"ל דמעיקרא ל"ק מידי דזה עיקר העדות שאף שהוא חטאת דלכפרה אתי שהוא מכפרת ולא חשוב דבר הבא בעבירה או דאף דחשיב דבר הבא בעבירה מ"מ מתכפר נמי משא"כ בעולה דלאו לכפרה אתי' כולי האי כנ"ל ברש"י ותוס'. וצ"ע רב. ובשלמא בלא פי' התוס' דרב יהודא סובר יאוש כדי קני בלא שנוי שם י"ל דסובר הגמ' לפשיטות דלא שייך כלל לבא בעבירה ואפילו לענין כפרה וחדוש העדות לרב יהודא אינו אלא הדיוק דבנודעה אינה מכפר שלא יאמרו וכו'. ושפיר מקשה מאי ארי' וכו'. אבל לתוס' ודאי צ"ע כנ"ל: