בית מאיר על גיטין· רבי מאיר פוזנר
דף ב:
ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא. לפום רהיטא מהכא מוכח דלר"מ חייש למיעוט מדאורייתא. דאל"ה אלא מדרבנן לא הי' צריך לבא לסתם ספרא וכו'. כי אם הואיל ואינו כ"א חשש דרבנן משום עגונא הקילו. ועיין חולין דף י"א תוס' ד"ה פסח וקדשים מבואר דעתם שאינו כ"א דרבנן. ובתוס' פ' האשה סוף יבמות נסתפקו בזה. והכא נמי איכא חזקה דא"א. ואפשר לדחות דאפילו בחששא דרבנן לא מסתביר להגמ' להקיל משום עגונה. כיון דאפשר לתקוני בשנים. זולת בשאינו כ"א חשש לעז בעלמא. ועיין תוס' ד"ה ורבנן הוא דאצריך. וצ"ע:
שם תוס' ד"ה עד אחד נאמן באיסורין. וא"ת ומנ"ל דע"א נאמן וכו' וא"ת א"כ אפילו וכו'. צ"ע לפום רהיטא א"כ מנ"ל דע"א נאמן אפילו אתחזק היכי שבידו לתקן. וכ"ת מן וספרה לה דמהמנה על הטבילה:
הא זה לא נשמע מקרא כלל כ"א שנאמנת על הספירה. ובזה לא חשיב אתחזק. ודילמא על הטבילה באמת צריך עדים. וי"ל דזה ודאי אך סברת הש"ס מעצמם בלי ראי' מן התורה אחרי שכבר נשמע מן וספרה היכי דלא אתחזק דנאמן. ממילא הוי סברת הש"ס מה שבידו לתקן חשוב כלא אתחזק. ולהכי מעצמינו ידעינן דנאמנת נמי על הטבילה. וק"ל: