בית מאיר על ברכות· רבי מאיר פוזנר
דף מב:
מתני' והוא אומר על המוגמר. פי' רש"י אותו שבירך על היין. ושוב פי' רש"י לאחר סעודה לאחר ברכת המזון. אפ"ה מי שבירך על היין שהתחיל בברכות אחרונות גומרן. משמעותו הפשוט שפי' מה דקתני והוא מברך על המוגמר קאי נמי על המוגמר שהביאו כדרכם תמיד לאחר בהמ"ז. וכן נראה מפי' התוס' שהוסיפו ד"ה אע"פ. וכבר ברכו בה"מ ויש הפסק בין יין למוגמר. ר"ל ואפ"ה הוא מברך. ואולם הרמב"ם בפי' המשניות ובהלכות פ"ז מהל' ברכות פי' ופסק דקאי על המברך בהמ"ז שהוא יברך על המוגמר. וכבר תמה התוס' יו"ט על הב"י ס"ס קע"ד. שכתב על פי' הרמב"ם שהם כפי' רש"י. אבל באמת צ"ע לפי' רש"י סוגי' דגמ' דף מ"ג ע"א והוא אומר על המוגמר מכלל דאיכא עדיף מיני' ואמאי הואיל והוא נטל ידיו תחלה באחרונה. דבשלמא לפי' הרמב"ם ניחא. דהכי קשיא אמאי כיון דאיכא עדיף מיניה מדוע יברך איהו בה"מ. אשר מכחו יברך נמי על המוגמר. ומשני הואיל ונטל ידיו באחרונה תחלה. והכל היה ברשות הגדול הנ"י ונגרר מזה הבה"מ. וגם המוגמר. וגם המוגמר. וכמבואר בהרמב"ם שהכל בנתינות רשות הגדול תלי'. אבל לפי' רש"י ז"ל קשיא ממ"נ אי איירי אותו המברך על היין שלאחר המזון בירך על היין קודם נטילת מים האחרונים האיך פסק ותני שהוא מברך על המוגמר. שתלה בנ"י האחרונים ותו דכיון דאיכא דעדיף מיני'. ברכתו על היין שלאחר המזון:
המברך לכולן גופא קשי' מדוע בירך הוא. ואי איירי באמת שבירך על היין אחר נטילת מים האחרונים קשיא מאוד הא דלא כהלכתא של דף מ"ב תיכף לנט"י ברכה ופרש"י ואסור לאכול כלום עד שיברך על מזונו ופשיטא דגם יין אסור לשתות שוב עד שיברך תחלה בה"מ. ומכ"ש דאסור להפסיק נמי במוגמר. ולפיכך הים עולה על רעיוני. שהב"י למד מכח קושי' זו באמת פי' רש"י על דרך פי' הרמב"ם. ומה שפי' רש"י ז"ל אותו שבירך על היין. ר"ל על כוס של יין של בס"מ. וקצת מדויק הכי מה שפי' לבסוף מי שבירך על היין שהתחיל בברכות אחרונות גומרן. ובאמת לא שייך על אותו שבירך על היין שלאחר המזון שהרי כבר הופסק בבה"מ כמבואר בתוס'. אלא ש"מ כנ"ל. אבל באמת לשונו נא משמע הכי. ובפרט נמי לשון הטור. וגם כבר מבואר ברבינו יונה שאצל הרי"ף שפי' פי' רש"י בשמו בביאור רחב שקאי על אותו המברך ברכת היין של אחר המזון וגם מפרש בשמו דאיירי המתני' כשהביאו המוגמר קודם בה"מ תיכף לאחר היין. דלא כמשמעות התוס' וע"ש. וא"כ דברי הב"י צ"ע. וגם קושייתי. אבל שוב עיינתי בבעל המאור שהסכים לפי' הר"י בשם הגאונים. וביאר סוגי' זו על דרך הגירס' בהרי"ף שלא גרס הואיל וכו'. כ"א מסייע לי' ופי' לשיטתו שם עיין עליו. וכן נראה מפרש"י ז"ל שהי' לו אך גירסת הרי"ף. וא"כ הכי הפי' לשיטתו מכלל דאיכא דעדיף מיני' ואפ"ה כיון דאתחיל בחדא דהיינו ברכת היין של אחר המזון עביד לאידך. המוגמר מסייע לרב. כמו שהכא כיון שהתחיל בסיום ברכות אחרונות גומר לכולן. ה"ה התם ההתחלה בנ"י כיון שהנ"י לבה"מ שייך והיא התחלה דידי' דתיכף לנ"י ברכה. לכן הנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן לברכה וק"ל. אבל דברי הב"י ודאי צ"ע. וזה אין קושי' לגירס' זו דהכל קשיא דכיון דאיכא דעדיף מיני'. ע"י מה זכה איהו בברכת היין של אחר המזון. די"ל דודאי ידע דאיירי ע"י נתינת רשות מהגדול. וק"ל. ובודאי שהגירסא שלפנינו מורה קצת כשיטת הרמב"ם. מ"מ גם לשיטתו קשה היכי מסייע דבה"מ בנט"י תלה. דהא עכ"פ הנ"י שזכה בו הנוטל היינו ע"י כיבוד מהגדול. וא"כ דלמא איירי בשכבד הגדול בבה"מ. ועיין בהרמב"ם בהלכו' תמצא מבואר שהנ"י נהי' ע"י כיבוד. ודו"ק. והא ל"ק על הרמב"ם האיך נזכר במתני' הבה"מ דיהא קאי עלי'. והוא די"ל כנ"ל שמפרש נמי מה דקתני במתני' בא להם יין אחר המזון א' וכו' בזה נכלל נמי ברכת היין של כוס בה"מ ועליו קאי. וכדפרשתי לעיל כוונת רש"י לפי הבנת הב"י וק"ל: