בית מאיר על ביצה· רבי מאיר פוזנר
דף לג.
בא"ד התוס' ובפי' רש"י דלר"ש דבר שאין מתכוין מותר. מה דקשיא ת"ל דמודה ר"ש בפסיק רישא. עיין בס' תוספת שבת סי' שט"ו סק"ט שם ד"ה וחכמים אומרים. לכן נראה לי וכו' דברי' תמוהים שכתב וכן מסיק נמי בגמרא. ואדרבא בגמ' ע"ב מבואר להיפך דלר"א איכא למיגזר ולא לרבנן. והעיקר כפי' רש"י ז"ל וכן מבואר להדיא במס' שבת בתוס' כפי' רש"י. ולכן נראה לענ"ד [דמה] שהקשו בדבור הקודם לזה על פי' רש"י ממס' שבת נמי ניחא שהרי מבואר בשבת שהקושי' הוא מדרבנן ולא כתבו הכי כ"א לפום רהיטא שהי' נראה להם שטעם החכמים משום גזירה דשמא יקטום. והי' סוברים לפ"ז דע"כ שם הקושיא מדר"א דאלו מדרבנן ל"ק דשאני הכא דאיכא גזירה דחששא דאורייתא שמא יקטום. אבל להאמת הכל ניחא כי קושי' הגמ' שם מרבנן. ולעולם לר"א מלפניו לא דוקא וק"ל אלא דשם חילקו אף לפרש"י דמלפניו דוקא ומטעם אחר ע"ש:
שם ת"ר אין סומכין כו'. משום שלא נתנו עצים אלא להסקה. ופרש"י במתני' לפיכך מוקצין הם אצל כל תשמיש. בעניותי צריך לי עיון וכי מה בין זה למה שמבואר להלכה דמסיקין בכלים. והא כלים לא נתנו ודאי להסקה. ופרש"י ז"ל שם דף ל"ב ע"א דבני טלטול נינהו ומטלטלן נמי להסקה. א"כ נימא הכא איפכא כיון דעומדים להסקה ובני טלטול הן להסקה בי"ט יהא שרי לטלטלן נמי לשאר ענינים ואין לומר דגריעותן בזה משום דאין כלל תורת כלי עליהן דהא מצינן נמי באפר כירה שהוסק בי"ט דאף דלא הוי דעתי' עלי' מאתמול אם ראוי לצלות בו ביצה מותר לכסות בו עיין דף ח' ביאר שם רש"י ז"ל טעמו דמאתמול בעודם עצים הי' מוכנים להיסק ועודנו בתשמישו זה ואיידי דחזי להפוכי בי' מידי לצלויי ביצה שקיל לי' ומנח לי' על הדם. וה"נ נימא גבי הבקעת. ואפשר משום זה דחק רש"י ז"ל עצמו ע"ב בדברי חכמים שאמרו לא יטול אלא מן האבוס. פרש"י ז"ל דדבר הראוי לאכילה מוכן לכל צורך. אבל עצים הואיל ודרך לדבר האסור כגון לעשות כלים לא התירו לטלטלן אלא להסקה. וקשה מה צריך לזה לימא פשוט דקסבר לא נתנו עצים אלא להסקה ואינם מוכנים לשאר ענינים. אלא ש"מ דדחקו כנ"ל. אך א"כ צ"ע דהי' לו לפרש הכי במתני' וצ"ע. שוב עיינתי בהר"ן וראיתי שהרגיש בקושייתי הראשונה מן מסיקין בכלים ודחה אותה כנ"ל. אבל מאפר כירה לא הוקשה לו וצ"ע. ואפשר אפר כירה הואיל ומוכן לכסות כל דבר הוי דומיא דכלים. אבל לענ"ד רש"י ז"ל כיון למה שכתבתי: