אור ברסלב

בית מאיר על ביצה· רבי מאיר פוזנר

דף טו:

דף יג.

ושלחו מנות למי שלא הניח ע"ת. בעניותי שאיני בקי כראוי בענין זה קשיא לי לפום רהיטא הא מבואר בקרא דזה הי' יום א' דר"ה ואותו שנה מעובר הי' כדאיתא דף ו' וא"כ קשה ממ"נ אם הי' יום זה יום ו' האיך קבעו אותו יום ר"ה אפילו מספק שמא יבאו עדים הא אפשר להם לדחות למחר וביום ו' אין קובעין ר"ה [ועיין בלח"מ פ"ג מהל' ק"ה הלכה ט"ו ועם זה יודע אני מיעוט ערכי בענינים אלו. אך לפום רהיטא משמע מזה כפי' רש"י ז"ל שם ודוק. ועיין פסחים נ"ח ע"ב תוס' ד"ה כאלו] ומאיימין על העדים שלא יעידו לקדשו. ואם הי' יום ה' ועכו אותו מספק שמא יבאו עדים היום ולבסוף לא באו עד למחר ושוב א"א לדחותו והיו מוכרחים לעשות נמי יום ב' דהיינו ע"ש ר"ה א"כ קשה מה הוצרך להזהיר לשלוח להם הלא ביום ה' עדיין היו יכולין להניח ע"ת ולהתנות דהא קודם שקלקלו הלוים בשיר לא הי' עושים ר"ה ב' ימים כ"א מפני הספק ולא הי' כ"א ב' קדושות והוא דומיא דב' ימים טובים של גליות וצ"ע. שוב מצאתי ישוב לקושיא זו ע"פ הר"ן הובא בש"ע ני"א דלא אפשר להניח בי"ט ראשון ע"ת כ"א בדאית לי' מוכן עכ"פ תבשיל מאתמול אבל לא במה דנתבשל בי"ט וא"כ י"ל דעל אנשים כאלו הזהיר וק"ל. ובזה י"ל בדרך דרוש ליישב דקדוק נכון. דיש לדקדק למה הזהיר לשלוח בי"ט הלא בי"ט הי' להם לאכול ואך בשבת לא יהי' לו הי' לו לשלוח להם בשבת ואמת כי יש לדחוק אי דבשבת יהי' איסור הוצאה ואו משום דקתני במתני' אבל מבשל ואם הותר כו' ונמצא שחשש אותן אנשים לא יאכלו בי"ט כל שבעם ויותירו הכל לשבת אבל עם כל זה אין הלשון לאין נכון מדוקדק ומכ"ש למה שהוכחתי שאותו יום הי' יום ה' א' דר"ה. א"כ מה לו למהר ולהזהיר ע"ז ביום א' דר"ה משא"כ לדברי הנ"ל ניחא דהכי קאמר שלחו מנות ר"ל מי שיש לו תבשיל מעי"ט ישלח לאין נכון למי שאין לו מוכן מעי"ט כדי שבתבשיל זה יוכל לעשות ע"ת באמת ע"י תנאי וק"ל:

לא אין לו שעור למעלה עיין פרש"י. לפירושו אין מובן וסופו. ואולם פי' הרי"ף והטור היינו דאין לו שעור למעלה דאין צריך כזית לכל אחד ואפילו למאה סגי בכזית. וא"כ וסופו בא להורות דתחלתו וסופו שוים לענין השעור דאף סופו צריך כזית ולאפוקי מע"ח דסופו בכ"ס סגי. והכי פסקינן בש"ע.

תוכן העניינים

בית מאיר על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה