בית מאיר על ביצה· רבי מאיר פוזנר
דף ב.
תוס' ד"ה ביצה. עוד י"ל עיין במהרש"א כי פירושו יותר מחוור בהמשך לשון התוס' מפי' מור"ם לובלין אבל צריך פי' לפירושו. והנראה כי זה כוונתו דדוקא לתי' א' דס"ל להתוס' דיש להפריד ולומר דבר מוקצה שרי בטלטול אף דאסור באכילה. שפיר קשיא להו וא"ת א"כ הא לב"ה יש למיטעי דאך לא תאכל אבל בטלטול שרי. ולא ניחא להו לומר אגב כדכ' המהרש"א משא"כ בתי' זה אזלו התוס' בשיטת הרי"ף דס"ל כל מידי דמיכל דאסור באכילה בי"ט. ממילא ודאי דאסור בטלטול. ומה דקשיא מר"ג כבר הקשו כמו כן מזה על הרי"ף וע"ש. וא"כ ממילא דבין לב"ש אי הוי תנא מתירין. וכן לב"ה דתנא לא תאכל ליכא למטעי וממילא ידעינן לב"ש אף אי הוי תנא מתירין דמותר אף באכילה. וכן לב"ה ידעינן באמת דאסור אף בטלטול אלא דב"ש תפס לשון תאכל משום דהוי כמו שאומר בביאור מותר באכילה ובטלטול. יען דא"א לאכילה בלא טלטול ואך משום צחות לשון הוא דנקטו בלשונם הכי ומשום דהוי לשון קוצר ומבואר ובזה שפיר י"ל דנקיט ב"ה אגב כיון דליכא למטעי בי' ועם כ"ז תירוצם דחוק. וגם ק"ק דהא התוס' כתבו לקמן דאיסור טלטול מוקצה לא אסרו חכמים במקום אוכל נפש. וא"כ מן הטלטול בשעת אכילה אינה נשמע כלל היתר טלטול ביצה לסמוך בו כרעי מטה וא"כ לא הועילו ויש ליישב וק"ל:
עיין במור"ם לובלין במה שכתב לתרץ בתוס' ד"ה דלמא ב"ש ל"ל מוקצה. ודקדק שם מפי' רש"י דעיקר החשש טלטול שלא לצורך שכתב רש"י תחילת הסוגי' אינה אלא משום מוקצה. וכדפי' רש"י שם ע"ב להדיא. ולענ"ד אין מזה ראיה של כלום. דבתחילת הסוגי' פי' רש"י אליבא דב"ש. ובדף ל"ז מסיק הגמ' אליבא דב"ש דגזרו על טלטול שלא לצורך טפי מב"ה ואפילו במקום הפסד. וה"ה י"ל לדידי' דגזר אפילו במקום שמחת י"ט. משא"כ במסקנא פרש"י אליבא דב"ה והם מקילים התם בטלטול שלא לצורך. פי' רש"י אליבא דב"ה משום איסור מוקצה. וא"כ לפום רהיטא הדרא הקושי' לדוכת' על התוס' שאין משם ראי' לב"ש דאית להו מוקצה גבי טלטול לצורכו:
מסיק ר"נ בתירוצו דגבי שבת פסקו ב"ש מוקצה וכדאפיך מתני' דמס' שבת מגביהין. והכא בי"ט ל"ל מוקצה ולב"ה הוי איפכא. וטעמו דב"ש הוא פשוט כמבואר במור"ם שי"ף. משום די"ט קיל אקילו גבי'. ותמוה לי לפום רהיטא א"כ מתני' דמשילין דף נ"ז כל שהוא משום שבות בשבת חייבין עליו בי"ט. ומסיים אין בין י"ט לשבת ומסיק הגמ' דמתני' זו דוקא ב"ש הוא ולא ב"ה דלדידהו איכא משילין דבי"ט שרי ובשבת אסור. ותיפוק לי' דלב"ש נמי איכא שבות דמוקצה דבשבת אסור ובי"ט שרי לדידהו. [עיין במלחמות לדבריו אפשר דל"ק]: