בית מאיר על בבא קמא· רבי מאיר פוזנר
דף צ:
ת"ר שור תם שהמית והזיק וכו'. מועד שהמית והזיק דנין אותו דיני ממונות והדר דנין אותו דיני נפשות קדמו ודנו ד"נ אין חוזרין ודנין אותו דיני ממונות וכי קדמו ודנוהו דיני נפשות מאי הוי ליהדר ולידיינו'. הגיד לי הב' ר' חיים במוה' יעקיל בשם הגאון אבד"ק לעסלוי שצוה עליו הגאון הנ"ל שיגיד לי קושיא זו בשמו שהקשה הא איתא בכריתות דף כ"ד אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו. ופרש"י דהפקר הוא משנגמר כה דינו. ואיתא (ב"ק דף י"ג ע"ב) רבינא אמר למעוטי נגח ואח"כ הפקיר. תניא נמי הכי וכו'. וכתב הרא"ש ואע"ג דפליגי רבנן עליה דר' יודא מוקי רבינא מתני' כיחידאה משום דרבנן לא פליגי עליה אלא בשור שהמית אדם אבל בשור שהמית שור לא פליגי עליה. כמו שכתוב בפירוש בשם הרב רבי מאיר ז"ל ולהכי פסק נמי הרמב"ם כרבינא בפ"א מה' נ"מ וכן הטור בסימן ת"ו. וא"כ מה מקשה הגמ' וכי קדמו ודנוהו דיני נפשות מאי הוי ליהדר ולידיינוהו. ות"ל שמיד שדנוהו ד"נ ליסקל הא הוי הפקר ואיך לידיינו ד"מ הרי הוא פטור דהוי ליה נגח ואח"כ הפקיר עכ"ל. והאמת כי הקושיא לפ"ר היא קושיא עצומה אמנם דקדקתי בלשון רש"י דף י"ג הנ"ל בדברי רבינא כתב ד"ה והועד בבעליו. דמשמע שיהא לו בעל אחד משעת העדאה עד שעת העמדה בדין. וקשה הא המסקנא הוא דהעמדה בדין אינו מספיק עד שיהא נמי גמר דין וכן הרמב"ם הנ"ל כתב פטור עד שיהא לו בעלים בשעת הזיקו ובשעת העמדה בדין. ועליו יש לתמוה יותר שפסק לדינא הכי והרי מסקינן דבעי נמי גמר דין וכן הטור בסי' הנ"ל כתב לשון הרמב"ם נמי והוא תימא. וע"כ לומר מדבאמת דין זה דרבינא אליבא דת"ק אך מסברא נאמר כדאיתא בלח"מ הנ"ל ע"כ דלא מסתבר להו בדיני ממונות למילף מסברא אלא על העמדה בדין ולא על הגמר דין דדוקא ר"י דיליף דינו מקרא ושם נאמר וסקלוהו מוכרח נמי להגמר דין. משא"כ להת"ק דאינו דן הכי אלא מסברא די בהעמדה בדין גרידא. וא"כ לק"מ דהמקשן סבר דלישנא דברייתא שהמית והזיק ודאי משמע בין שהמית והזיק ברור ע"פ עדים ובין שעדיין לא נגבו העדים אלא שהבעלי דינין צועקים זה שהמית וזה צועק שהזיק ועדיין לא נגבו העדים ולכן באופן זה שכבר הוגבה העדות דהיינו ההעמדה בדין דשוב לא מהני הפקירו מקשה וכי קדמו ודנוהו דיני נפשות מאי הוי ליהדר ולידיינוהו. וכי משני רבא כשברח מקשה אי ברח כי לא דנוהו ד"נ היכי דנינא ליה ד"מ בלא בעלים. ר"ל הא מסתמא הברייתא אף באופן זה איירי דעדיין לא נתקבל העדות. ומשני לו דקבל סהדא וברח כלומר דלא איירי אלא באופן זה לחוד ודוק. ואפשר נמי לומר דהעמדה בדין נקרא מיד שתבע הניזק לבעל השור לפני ב"ד וצועק עליו דין במה שהשור הזיקו ואמר שרוצה להביא עדים אף קודם שנגבה העדות שוב לא מהני הפקירו וגובין עדות וגומרין הדין אף בתר ההפקר. דאז אפילו לדחוק כנ"ל אין צריך ולק"מ. גם בתוי"ט על המתני' ונכסים המיוחדים למזיק מבואר כדכתבתי דנשמע מרמב"ם וטור דאך העמדה בדין צריך עיון וק"ל. ואף דלא משמע הכי מהרא"ש הנ"ל מדכתב דבשור שהמית שור לא פליג. דאלו לדעת הפוסקים הא מ"מ פליגי דלר"י בעי נמי גמר דין אף בשור שהמית שור. מ"מ ע"כ הכי נראה דעת הרמב"ם וטור: