בית מאיר על בבא קמא· רבי מאיר פוזנר
דף מא:
תוס' ד"ה ע"פ אחד. כתבו ונראה משום דאדם קרוב אצל ממונו. ולפ"ר צ"ע דא"כ נשמע מזה דאף לחובתו אינו נאמן דהא זה מעיד לחובתו ומשום דחשוב כקרוב דפסול אף לחובתו. וזה אינו כדמבואר בהש"ך ח"מ ריש סי' ל"ז דנוגע כשר לחובתו. ועיין תשובת צ"צ סי' ל"ז. אבל עיין בספר ה' שטות חדושי סנהדרין דף י' שם מבואר פי' הראב"ד כתב בלשון זה דמה שאדם מעיד בתועלת ממון לעצמו או לחובתו אינו בתורת עד קרוב ולא חשיב עד כלל (ולהכי לחובתו הוא אך מדרך הודאה) משא"כ הריגת שורו דהיינו לעשות דין בממונו שהוא ענין חשוב לעצמו יותר מהפסד שלו שהרי הקפידה תורה לדונו בכ"ז ולפיכך זה העדות אינו כמעיד לעצמו אלא כמעיד על קרובו ע"ש ודוק: