בית מאיר על בבא קמא· רבי מאיר פוזנר
דף יד:
תוס' ד"ה ש"מ לוה ומכר נכסיו. ומפרש ר"ת וכו'. צריך עיון דאף למ"ד שעבודא לאו דאורייתא קשה. דהא במתני' קתני שוה כסף דמוקי הגמ' ביתמי. ולמ"ד של"ד כתבו התוס' מקודם דמיירי בשעמד בדין ולהכי גובה מיתמי וא"כ מדוע לא יגבה ממשעבדי וכ"ת כמו שכתב ר"ת כיון דלא שייך נעילת דלת לא תקנו. א"כ מיתמי נמי לא ליגבה. וצריכנא לומר דודאי תקון דנ"ד לפני לוין לא שייך. אבל תקון שלא לפתוח דלת לפני עושי גזל שפיר שייך. ולהכי שפיר גובה מיתמי כשעמד בדין. וסברא זו שלא לפתוח דלת לפני עושי גזילה כתבו תוס' במס' ב"ב שם וע"ש. אך שמוכרח לפי ס"ד דהכא דהי' סובר דזה לא שייך כ"א דלהכי יגבה מיתמי. משא"כ לגבי לקוחות מה איכפת להגזלן ומזיק בהכי מה שעי"כ יוסגר לגבי' הדלת. בשלמא היכי דשייך נ"ד בפני הלוה שפיר דגובה נמי מהלקוחות. וא"כ אזיל פי' ר"ת כהוגן. אך במס' ב"ב שם שכתבו התוס' דמשום סברא הנ"ל בשעמד בדין גובה מיתמי ומכ"ש מלקוחות. צ"ל דכתבו למסקנא דהכא דנא איירי המתני' כלל מגבי' משועבדין ומסתביר לתוס' שלא לחלק. אבל הכא לפי' ר"ת ע"כ לחלק בין יתמי ללקוחות. ודוק כי צ"ע גדול ליישב: