בית מאיר על בבא מציעא· רבי מאיר פוזנר
דף עב.
ההוא גברא וכו' הכא לא ניתן לכתוב אלא הא דתניא לשבת וכו' נימא לא ניתן לכתוב עיין בפ"י הכא וגם בריש פ' הנזקין האריך להקשות ומה ענין שטר להכא הא קי"ל כרב במס' ב"ב דף מ"ב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים וע"ש ומה שכתב בהנזקין נעלם ממנו דברי חדושי רמב"ן ב"ב הנ"ל שם מבואר דהמוכר שדהו בעדים גובה מהמשופבדים שקנו עד הטירפא אך מן הטירפא ואילך טענינן ללקוחות שמא פרע המוכר. מבואר מיני' הא עד הטירפא אינו נאמן המוכר לומר פרעתי שהמה"ת הא יוכל לטעון אחוי טירפא ואשלם לך. וא"כ פשיטא דלא משני מידי דאף הברייתא דלשבח קרקעות אפשר למוקים באופן הנ"ל. וגם האו"ת בסי' קט"ז מאריך לתרץ קושיא זו בדברים שאינם. ע"ש שכבר כתבתי בצדו שאינם. והנלענ"ד שבפשוט מעיקרא לק"מ דהא בלא הלכו' רב אף אלו נימא מוכר בעדים אינו טורף משעבדי דלית לים קלא אלא דוקא בשטר דעידי שטר הוא דמפקי לקלא. אכתי איכא למידק הא מ"מ ע"י שטר יש לו קול ומה טעם בזה דלא ניתן לכתוב לא טריף בשטרא דל שטרא מהכא הא מ"מ קול יש לו ומה הצורך להשטר וכדהקשו התוס' במס' גטין דף כ"ב ע"ב ע"ש. א"ו חדא מתרי טעמא או דשטר שלא ניתן לכתוב מפני שהוא מעשה איסור על רובא סתמא במחשך מעשיהם ואף עידי השטר לא מפקי לקלא. או דמפני מעשה האיסור קנסו החכמים שלא יהא בו ממש וכאלו לא הי' וקולו לא ישמע. וכן משמעות לשון הרמב"ם פ"ג מה' מלוה ויהי' איך שיהי' פשיטא דמכ"ש דשייך בזה שאם מכרו בעדים דנמי לאו כלום הוא מכח הני תרי הטעמים או משום הקנס או משום דקולם לא ישמע יהי' איך שיהי' ודאי מעיקרא לק"מ. ופשיטא דבעובדא דפרדיסא גופא אף אם מכרו בעדים בלא שטר דנמי הכי דינו ולא נימא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ותמה אני על שני המחברים הנ"ל איך האריכו בדברים פשוטים כאלו: