בית מאיר על בבא מציעא· רבי מאיר פוזנר
דף ו:
בתוס' ד"ה קפץ. תימא דליבטל ברובא וכו' היינו מדרבנן. ואיכא למידק מדוע לא תמהו במקומה במס' בכורות על המתני'. והכא שאינו אלא דרך גררא תמהו. וי"ל דהנה איתא בספר השטה על תמי' זו וי"ל דב"ח חשיבו ולא בטילו וכו'. ואם יקריבנו בתורת מעשר יביא חולין לעזרה. ויש לתמוה דא"כ איך אמר אביי אי משום הא לא תסייע למר הבמ"ע כגון דלית לי' אלא תשעה והוא דממ"נ וכו'. יקשה דא"כ מה יעשה בהיוצא בעשירי הא להקריבו לא אפשר מן הספק דדילמא לאו בר חיובא הוא והוי חולין לעזרה (וכ"ת דירעה עד שיסתאב ויאכל לבעלים הרי קי"ל דהאידנא וכו' כדאיתא בתר הכי. ולהכי נלענ"ד דודאי אי משום החשש דחולין בעזרה הא יש תקנה להקריבו על תנאי אם הוא מעשר שפיר ואם לאו יהי' שלמי נדבה כמו דאית' במס' עירובין דף נ' עשירי ואחד עשר מעורבין. ופרש"י והשתא דקראן בבת אחת ולא ידע הי עשירי גמור והוא שלמים בעי תרווייהו תנופת חזה ושוק וסמיכה וכו' ע"ש ושפיר קאמר אביי דליעשרינהו ממ"נ ולהקריבו כנ"ל. אמנם איתא שם בתוס' רש"י הגיה בפי' כתב ידו דשניהם ירעו לפי שאין מתן דמים שווים. [והוא ברש"י ריש פ' כל הזבחים ע"ש]. והנה כבר קי"ל דהאידנא אין מעשרים ופטורים ממעשר בהמה משום גזירת תקלה דגיזה ועבודה. כדאיתא ריש פ' מעשר בהמה הרי שהעמידו חכמים לעבור בשב ואל תעשה. א"כ בשלמא בקרא לעשירי אחד עשר שפיר דירעה אבל איך אמר אביי כגון וכו' ויעשר בממ"נ. ומה יעשה בהמעשר להקריבו א"א משום ספק חולין ואפילו ע"ת הא שלמים הוי ואין מתנותיהם שוים ויהיו צריכים רעי' והרי יש חשש תקלה ובמקום דשייך תקלה הא פטור ממעשר. ולהכי נלענ"ד דהא ודאי צריך ביאור דעת רש"י קודם שהגיה. וכי לא ידע דאין מתנות מעשר ושלמים שוים. אבל י"ל שהרי איתא במתני' דזבחים דף פ' הניתנין במתנה אחת שנתערבו במתן ד' רא"א ינתנו במתן ד' ר' יהושע אומר ינתנו במתן א'. וסבר רש"י דפלוגתא איתא נמי בתערובות דבהמות וא"כ שפיר כתב דיקריבנו בחומר שלמים ואי משום מתן דמים דאינו שוה הא יוכל לעשות למר כדאית לי' ולמר כדאית לי'. ושוב חזר והגיה משום דסבר כדפי' במתני' דזבחים הנ"ל דאיירי בנתערבו הדמים דוקא ובבהמות ירעו. אלא דצריך ישוב מנ"ל לרש"י לפלוגי בין תערובות דמים לבהמות. ותו דבאמת צריך טעם למה לא יהא רשאי למיעבד נמי הכי בתערובות בהמות. ונראה דהיינו טעמא משום דר"י שהכריע ליתן במתנה אחת הא עיקר טעמו כדקאמר ועוד כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך וכשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך. ולומד רש"י אליבא דר"י דהלכתא כותי' דזה ניחא בתערובות דמים אבל בתערובו' בהמות איך יקריבנו בידים ע"מ ליתן במתנה אחת הא אז עושה מעשה ההקרבה בידים לעבור על בל תגרע והיינו נמי הטעם מה דמשני הגמ' בפסחים דף פ"ט הנ"מ דיעבד לכתחלה מי אמר ע"ש ולהכי ירעה. א"כ אביי דאמר אי מש"ה לא ארי' וקשה עליו כנ"ל. וע"כ דהכי קאמר אי מש"ה לא ארי' די"ל מתני' ר"א הוא ולר"א דלא חש לעשיית מעשה בידך הא ודאי דאין לדעתו הבדל בין תערובות בהמות לתערובות דמים ונותן הכל במתן ב' ושפיר דמ"ש תערובות של ב' בהמות או דבהמה אחת ספק שלמים ספק מעשר. אך א"כ מה דהדר אביי ממתני' דקפץ ע"כ דהכי אזלה מדמתני' זו סתמא נישנית ולא מצינן דר"א פליג עלה ודאי ד"ה. הוא. ולר"א הא איכא לאקשויי ליעשרינהו ממ"נ והוכיח מזה דאף לר"א פטור מדעשירי ודאי אמר רחמנא ושפיר תמהו התוס' דהא אינו ספק כלל מכח הביטול. אבל על המתני' ודאי די"ל כיון דקי"ל כר"י דמדרבנן פטורים מפני הספק חולין בעזרה ובתנאי דלשלמים לא אפשר משום מתן דמים וירעו איכא תקלה ולהכי פטור. ודוק:
שם בתוס' ד"ה והא תקפה עד סוף הדבור. מבואר דס"ל דאף גבי בכור וזרוע לחיים וקיבה יש ט"ה לבעלים ויש לתמוה דזה להדיא נגד סוגי' דבכורות דף כ"ז דמבואר שם באלו אף דהברירה בידו ליתן לכל כהן שירצה מ"מ אסור לו לקבל מישראל ממון שיתננו לבן בתו כהן מטעם המבואר שם ועיין בהרא"ש שפ' הכי. אך עיין בהרמב"ם פי"ב מה"ת לא פסק הכי. וכבר תמה עליו הטור בה"ת שפוסק דלא כסוגי' זו וע"ש בב"י. ומהכא נראה דהתוס' בשטתייהו קאי וצ"ע. שוב מצאתי דיפה פסק הרמב"ם דלא כסוגי' זו ע"פ סתם מתניתין דערכין דף כ"ח ע"ב ע"ש וק"ל: