בית מאיר על בבא בתרא· רבי מאיר פוזנר
דף קלו:
תוס' ד"ה ר' יוחנן כו' א"נ התם כו' ולא הוי כקנין הגוף הקשה לי התורני המופלא מו"ה ליב ח"ר מענדיל מליסא. דא"כ היכי מוקים הגמרא ב"ק דף צ' איבעית אימא דכ"ע לית להו לתקנות אושא ופליגי בקנין פירות אי כקנין הגוף דמי. הא בקנין פירות דבעל לא שייך כקנין הגוף כיון דלא הוי כ"א דרבנן. ולפ"ר הייתי רוצה לומר דמש"ה שם דף פ"ח ע"ב ד"ה באושא השמיטו התוס' תי' זה. משום דתי' א"נ דהכא לא שייך כ"א לגירס' ר"י ב"ב שם דף צ' בד"ה ר"מ אומר דטעמא דמ"ד לא לאיש ולא לאשה היינו מטעם דר' אליעזר ולא מטעם קנין פירות כלל דכקנין הגוף דמי. ומ"ד לאשה ולא לאיש היינו כר' יודא בדרך מכ"ש אם סובר בעלמא דלאו כקנין הגוף מכ"ש בנכסי מלוג דבעל דלא הוי כ"א דרבנן. אבל שוב ראיתי דזה אינו דאדרבא כדעת הריב"ב נראה דלא נחית כלל לההיא סברא לחלק בין קנין דרבנן לדאורייתא. שהרי נראה דמשום קושי' שהקשה לו דהאיך נימא דפליגי בקנין פירות דא"כ להוי יוצא בשן ועין לאיש כמו דלר"מ ישנו הראשון בדין יום או יומים ולסברת תוס' דהכא י"ל דיש לחלק דכיון דלא הוי כ"א דרבנן לא אלים כ"כ דלימא יוצא לאיש. ודי בזה דלא ליצא מכח זה לאשה נמי. וכה"ג מחלקים התוס' בענין אחר במס' ב"ב דף נ' ע"ש. ומכ"ש דקשיא לריב"ם לגירסתו מנ"ל באמת דלר"מ יוצא בשן ועין לאיש. דילמא לר"מ לגבי בעל לא סביר כלל דהוי כקנין הגוף כיון דלא הוי כ"א מדרבנן. א"ו הריב"ב לא נחית כלל לסברת הא"נ. לכן לענ"ד ליישב הקושי' בפשוט. דהא לגירסתינו לתי' האיבעית אימא דפליגי בקנין פירות א"כ הפלוגתא של ר"י ור"ל במוכר שדהו לפירותיו ממש כתנאי הוא. אלא ודאי הנהו תנאי כיון דל"ל תקנות אושא שפיר מצי חד מנייהו למסבר דאפי' גבי בעל שייך קנין פירות דליהוי כקנין הגוף. ובאמת לא צריך לתקנות אושא. משא"כ לדידן דס"ל תקנות אושא ומוכרח מזה דלגבי בעל לא הוי כקנין הגוף. עדיין פליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל לחלק בין דרבנן לדאורייתא ור"ל ס"ל דאין לחלק. ונמצא דלא הוי כתנאי. והתוס' דהכא לא רצו לתרץ כי אם ר"י דלא יצטרך לפלוג על ק"א וק"ל. אבל כמדומה לי דתו הקשה הנ"ל על תירוץ הא"נ מסוגי' דגטין דף מ"ז ע"ב דאיתא שם איתיבי ר"י לר"ל מן ולביתך. ואם איתא אף לדידי' תקשי והא ע"כ מודה דלגבי בעל לא הוי כקנין הגוף. והא ודאי לפ"ר צ"ע. אבל לענ"ד נמי י"ל ע"פ קושי' התוס' שם ותירוצם וי"ל דרך נשים שנותנות לבעליהן. וא"כ ודאי לדין תורה. שמדעתה דנפשה נותנת לבעל והברירה בידה שלא ליתן. פשיטא דאם נותנת דקנינו הוי דאורייתא. כמו המוכר או הנותן דעלמא. ושייך גבי' דכקנין הגוף דמי לר"י משא"כ לאחר תקנת חכמים דהבעל בעל כורחה אוכל מצד הקנין דרבנן דהקנו לו. זה מודה ר"י דלא הוי כקנין הגוף. ולכן הצריכו לבתר הכי לתקנת אושא וק"ל:
שוב ראיתי שכיון להקשות מסוגי' דב"מ צ"ו. ובאמת שם צע"ג ליישב דבריהם אלו אם לא ע"צ הדוחק גדול. דאף דמסיימו הכא בלשונם ולא הוי כקנין הגוף. כבר מצאתי שנזכרו נמי דברים אלו ביבמות ל"ו ע"ב בקיצור לשון באופן די"ל כוונתם. דנהי דר"י בעלמא ס"ל דלכל מילי קנין פירות כקנין הגוף. ואפילו לענין אם מכר דלאו כלום הוא. מ"מ גבי אשה מפני שקנינו אינו אלא מדרבנן לא אלים לענין זה שאם מכרה דלא ליהוי קיים. ולהכי איצטריך לתקנת אושא. אבל לשאר מילי שפיר הוי לר"י אף גבי אשה כקנין הגוף וצ"ע: