בית מאיר על בבא בתרא· רבי מאיר פוזנר
דף עא.
ברשב"ם ד"ה אמר רבא מסיק סוגי' דשבועות חולקת על סוגי' דהכא. כי שם מסיק המפקיד בשטר צריך להחזיר בעדים ורבא לא ס"ל הכי אלא כדמסיק הכא דאין צריך ונאמן במגו דנאנסו. ושמעתי מקשים איך ס"ד הכי הא ודאי איכא לאקשויי בשבועות מנ"ל להוכיח דהמפקיד בשטר אינו נאמן במגו דנאנסו. הא ודאי י"ל דלעולם נאמן אלא בשבועה כמו אלו טען נאנס דמי לאו שבועה בעי ושוב פשיטא דל"ק שבועת שומרי' היכי משכחת לה דיהא נאמן בלא שבועה במגו דהחזרתי. כיון דאף אם טען החזרתי בעי שבועה. וכדפי' הרמב"ם באמת בתוס' ד"ה אמר רבא ולענ"ד י"ל דהכי מפרש רשב"ם דודאי משמע לו לשון הסוגי' בשבועות המפקיד בשטר צריך להחזיר בעדים. היינו בהחלט דבלא עדים אפילו במגו דנאנסו אינו נאמן. וכ"ת מנ"ל להוכיח הכי הא י"ל כנ"ל י"ל דהכי אזלה הוכחתו מדמוקים כל עסק שבועת שומרים דוקא בהפקיד בשטר ש"מ דזה סברא דאורייתא דאי אפשר לטעון על שטר החזרתי מטעם שטרך בידי מה בעי ומכיון דזה סברא דאורייתא הרי שטר מדאורייתא כמו עדים ושוב אי אפשר שיהא נאמן אף בשבועה במגו דנאנסו דהוי כמגו במקום עדים. וע' בתוס' מס' זו (דף ה' ע"ב) ד"ה מי אמרינן. אלא ודאי דנהי דעדות שבשטר ד"ת הוא דלא כסברת הרמב"ם המובא בש"ך ח"מ סי' כ"ח. היינו דווקא במקום דלא שייך פרעון וחזרה כמו בקניות קרקע וגטין. אבל במקום דשייך חזרה ההוא סברא דשטרך בידי מה בעי אינה אלא סברא דרבנן ושפיר דגריע מעדים ואמרינן מגו. ודוק: