בית לוי· רבי יעקב הלוי קופשטיין
סעיף ח
נתן הוא ואמרה היא אם הי' מדבר עמה על עסקי קדושין הוי ודאי קידושין ואם לאו הוי ספק קדושין ואם ענה הבעל הן בשעת נתינה הוי ודאי קדושין אפילו אין עסוקין באותו ענין והב"ש ס"ק כ"ג הביא דברי הב"ח שכתב דהיינו שהיו מדברים מע"ק דאם לא היו מדברים יש לומר מה שאמר הן הוי כלאו דיש הן שהוא כלאו והב"ש השיג עליו דא"כ למה מהני בקידשה בגזל ואמרה הן עכ"ל.
ולענ"ד נראה ליישב ע"פ דברי הר"ן פ"ק דקידושין גבי תן מנה לפלוני בדברי הרמב"ם שהצריך לומר התקדשי לי במנה שנתתי על פיך ומשום דשתיקותו אף על פי שנראה כהסכמה לדבריה לא איכפית לי' כיון דיכול לישא אחרת אבל שתיקת האשה הוא דהוי הסכמה כיון דנאסרת לעלמא לא היתה שותקת עכ"ל, ולפ"ז לא תקשי מגזל כשאמרה הן דמהני דבהן של האשה לא חיישינן שהוא כלאו דכיון דנאסרת לעלמא אם לא היתה רצונה בקידושין לא היתה אומרת בלשון כזה שמשמע שרצונה בקידושין אבל בבעל שאמר הן דאין לו כ"כ נפ"מ דהא יכול לישא אחרת שפיר מפרשין דבריו דאולי כוונתו במה שאמר הן שהוא לאו: ובספר המקנה כתב וז"ל אמנם אני תמה על הגדולים האלו שלא פירשו דברי הרמ"ה כפשטא דס"ל כיון דבעינן אמירה דבעל מדאורייתא וכו' אינו מועיל רצונו בלא אמירה ואין ריצוי גדול מכשהיא אומרת שיתן לה לשם קידושין והוא נותן לה ע"פ דבורה ואפ"ה לא מהני אמירה דידה עד שיוציא בשפתיו א"כ מאי מוסיף בזה הלשון הן שאינו אלא לשון ריצוי וריצוי לא מהני ולא דמי כלל לקדשה בגזל דידה ואמרה הן דמהני דהתם לא בעינן אמירה דידה אלא ריצוי מהני וכו' עכ"ל, והנה מה שכתב דאין ריצוי גדול וכו' ואפ"ה לא מהני ולפ"ז רצה לדמות דגם אמירת הן לא מהני לענ"ד יש לחלוק עפ"י מה שכתב המקנה בעצמו לעיל סוף סעיף ג' לכך צריך ליזהר המסדר הקדושין לגמור אמירתו קודם שיתן הטבעת לידו יעו"ש בטעמו של דבר לפ"ז יש לומר דאמירת הן שאמר שפיר מהני ולא יגרע ממדבר בעסקי קדושין אף שהם מדברים בלשון כזה שאינו מועיל אם הי' מקדשה בכך ועכ"ז מקודשת אף שנתן לה בשתיקה משום דהא שמדברים בענין קדושין נחשב כאמירה ה"נ מה שהשיב על דבריה הן לא יגרע מזה והא דכשהיא אומרת שיתן לה לשם קדושין ונתן לה דלא מהני בלא אמירה דידיה הוא מטעם דבעינן שיקדם הריצוי והדבור קודם הקדושין משא"כ כשלא קדמה הידיעה והריצוי קודם לא מהני וא"כ היכא שהיא אמרה שיתן לה לקי והוא לא גילה דעתו מקודם רק במה שנתן לה הקידושין לכך לא מהני: