בית לוי· רבי יעקב הלוי קופשטיין
סעיף ד'
אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת.
והנה בגמ' איתא אמר שמואל נתן לה כסף או ש"כ וכו' ומסתפק המקנה בקדושי שטר מה דינו אם מסר לה השטר ואמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אי נימא דוקא בקידושי כסף אמר שמואל דבעינן לי או אפילו בקידושי שטר והוכיח זה מהירושלמי דבירושלמי מוכיח דבשטר אעפ"י שאין בו שו"פ מקודשת דאל"כ היינו כסף ואי נימא דלא בעינן אמירה בשטר א"כ ליכא הוכחה דבכסף בעינן ודאי אמירה עכ"ד והנה לפי מה שכתב המקנה בעצמו להלן יש לסתור הראיה הנ"ל דהנה הקשה למה בלא אמר לי אינה מקודשת האאיכא סברא לומר דלעצמו קידש ולא לאחריני דלא שביק אינש מצוה דרמי' על נפשי' ועביד לאחריני כמו דאיתא סברא זו בקדושין (דף נ"א) אכן נראה דעת המקילין משום דיש סברא להיפך דלא רצה ליתן כסף הקידושין ולאחריני קידש וסברא זו ג"כ אמרינן התם לא שביק אינש מידי דאית לי' הנאה מיני' יעו"ש ולפ"ז כתב דבקדושי שטר דאף באין בו פרוטה מקודשת בודאי איכא ידים מוכיחות אף בלא לי דלעצמו קידש דהא התם ליכא האי סברא דחשיב בעיניו כסף הקידושין כיון דאין בו שו"פ.
והנה לפ"ז נסתר ג"כ ההוכחה מהירושלמי דהא דמוכח מהירושלמי דאף בקדושי שטר בעינן לומר לי דהא משוה אותו לקידושי כסף היינו אם בעינן פרוטה בקדושי שטר וכדס"ד דהירושלמי אבל לפי האמת דבקדושי שטר לא בעינן פרוטה לא צריך לומר לי כנ"ל. אכן גוף סברתו של המקנה נראה מהדוחק דבשביל שהוא חושש לפרוטת הקדושין לא יקדשה לעצמו אף שאיכא סברא לומר לא שביק אינש מצוה דרמי עליו והתם בקדושין אינו עומד נגד הנאה דידי' מצוה אחריני יעו"ש וכן מצאתי בריטב"א שכתב הסברא להיפך וז"ל ואלו בקדושין שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אמרינן דליכא ידים מוכיחות שקדשה לעצמו ולא הוו ידים כלל ולא מהני האי סברא דלא שביק אינש מצוה דנפשי' וכו': והנה מהירושלמי הלז יש להוכיח שלא כדברי הר"ן פ' האומר הביאו הרמ"א בסימן מ' דאם קדשה בשטר ואינו בעין לאחר למד יום אלא נקרע או נאבד תוך ל' אינה מקודשת והנה בקדושי כסף בכה"ג מקודשת אף שנאבד ולפ"ז מאי מוכיח הירושלמי דבקדושי שטר לא בעינן פרוטה דאל"כ היינו כסף הא יש חלוק דבתורת כסף אם נאבד מקודשת משא"כ בתורת שטר אף אם נאבד אינה מקודשת: