אור ברסלב

בית יצחק חושן משפט· רבי יצחק יהודה שמלקיש

פתח הבית

ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'. (בראשית כ"ו י"ב).

הספר הזה הוא חלק ששי מספרי בית יצחק למו"ח הגאון הצדיק רשכב"ה מרנא ורבנא ר' יצחק יהודה זצלה"ה, ויכיל תשובות רבות שהשיב לשואליו ושייכות לחו"מ, ונספח אליהן המון דרשות בהלכה בסוגיות שונות. וכל אלה חוברו וסודרו יחדיו מאת מו"ח הגאון זצלה"ה וימסרן לבית הדפוס למען הוציאן לאורה. ולא הספיקה השעה כי נצחו אראלים את המצוקים, ונקרא אל על בטרם נגמר החלק הזה. ובלב קרוע ומרתח נגשתי אל המלאכה למלא רצון צדיק ולבצע מחשבתו הטובה, לכלות את ספרו על חו"מ למען יבנה הבית על תלו. לבי הי' מלא דוי על האבדה הגדולה אשר אבדתי ונפשי השתוחחה בקרבי, כי לקח אמו"ר מעל ראשי, ולא ידעתי נפשי לגשת אל העבודה הזאת, ותהי זאת נחמתי במעט. כי בית מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה יגמר על ידי וחייתה נפשי בגלל הדבר הזה. אולם מסבות שונות נמשכה ההדפסה עד היום הזה. והפעם עלתה בידי לגמרה ולהוציא כלי למעשהו, כלי קודש מעשה ידי אומן. אשר פעל ועשה האדם הגדול בענקים. ואודה לה' כי זכיתי לכלות את בנין בית יצחק מוכלל בהוד והדר, ולהשלימו בחלק חו"מ והי' הבית אחד יהי שם ה' מבורך

ב ולאשר בכל אחד מחלקי ספר בית יצחק, פתח מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה פתחא לנפשי' ויעש פתח לבית למען יבואו בו אוהבי אגדה ודורשי חכמה ומוסר כאשר יראו הרואים בחלקים הראשונים שהוציא לאור בעודו מתהלך אתנו, וביאר בדברים תוכן עניני ספרו להורות טל מה אדניו הטבעו, אמרתי לעשות בחלק הזה כמעשהו בחלקים הראשונים לכתוב דברים אחדים ולעשותם פתח לבית הגדול הזה. ויודע אנכי כי שם בעדן גן אלקים, מקום משכן נשמתו הטהורה ימצא נועם לראות בי לא נופל החלק הזה מהחלקים הראשונים, ופתח הבית בצדו הושם, ויבואו בו חכמים אוהבי דבריו. וביען כי השאלות והתשובות הכלולות בספר הזה בחו"מ יסודן, בחלק המשפטים שבין אדם לרעהו, לא למותר יהיה לדעתי לדבר מעט אודות תכונת משפטי התורה הקדושה והבדלם מאלה המשפטים אשר שמו להם אנשים, ואשר חקקו מחוקקים מדעתם כנפשם. וכבר דברו מזה חכז"ל במקומות נפזרים בש"ס ומדרשים. אמנם לאשר דברי חז"ל נאמרו בקוצר גדול ופעמים רבות כסו את מחשבתם הקדושה והטהורה, וישימו מעטפה על מעטפה להליט כוונתם לבלי תראה לעין כל ודרושה עבודה רבה ועיון רב למצא את המרגלית הטמונה במכסה דבריהם, אמרתי להעתיק דברים אחדים ממאמרי אגדה. ואדברה נא נגד הקוראים בספר הזה את אשר חנני ה' להבין מתוך דבריהם הקדושים. ובזה יאיר לנו אור בלכתינו בדרך המשפטים אשר סוללה לנו התוה"ק להבין חכמה ודעת הצפונות בהם:

ג ועד כמה גדול ערך המשפטים אשר בין איש לרעהו, נראה מזה אשר מיד אחרי שהשמיע ה' לעמו עשרת הדברים אשר בהם נכללו כל מצות התוה"ק, והיו למאורות לכל יושבי תבל, צוה ה' לישראל עמו ויאמר, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ובזה הראה ה' הטוב כי כערך המצות הנעלות והיקרות אשר בעשרת הדברים, יסודי אש דת התוה"ק, כן ערך המשפטים אשר בין איש לרעהו. וכאשר לא נוכל לצייר לנו עם נבון וחכם בלתי אמונה טהורה וזכה, אשר אין בה סוג ותלאה. כן לא נוכל לחשוב אותו בלתי משפטים וחקים המישרים אותו בחיי' המדינים. וכבר אמר ר' ישמעאל במכילתא ואלה מוסיף על הראשונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני ובזה השוה את המשפטים לאלה החקים והתורות אשר דבר ה' בלהבות אש מההר אשר חמד לשבתו.

והמשפטים אשר צותה התוה"ק הדרת קודש חופפת עליהם וממקום קדוש יהלכו, כי ה' מקור הקדושה צוה אותם ויכוננם. ולא כמשפטי הגוים משפטי ישראל, כי הראשונים אך דרכי החיים יישרו, ואלה המשפטים אשר לישראל מלבד כי גם המה יעשו כמוהם באופן מאוד נעלה, צפון בקרבם רוח נעלה ונשגב, ואוצר כל קודש טמון במו לקדש ולטהר את השומרים ארחותם. והתוה"ק תקרא אלינו אף תתן אמרי':

קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם (ויקרא י"ט ב'). מצות התורה קדושות הן ותכתירנה את עושיהן בקדושה וטהרה כי מוצאן ומולדתן בקודש. ובפרשה הזאת התחיל בדין כבוד אב ואם מצוה אשר תסדר ותעריך את היחס בין אב לבן ואם לבתה ועל המצוה הזאת נוסדו כל המצות וכל המשפטים אשר בחיי החברה, והוא אבן הפנה לבית הגדול והנשא, בית העולם כלו אשר ידורו בו בני אנשא:

ד ובאיזה מקום אמרתי לבאר דברי הש"ס בקדושין ל"א. דרש עולא אחתחא דבי נשיאה. מה דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קל"ח) מאמר פיך לא נאמר רק אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך הודו לדברים הראשונים. ורבים יתמהו על הדברים האלה, כי איך נואלו מלכי ארץ לחשוב על בורא העולם, הנעלה מן כל מגרעות בני האדם תכלית עלוי, כי ידרוש אחרי כבוד מבני אדם יצורי כפיו? אמנם חז"ל רצו לעורר אותנו כי מאז נגלה ה' לעמו לתת להם חקים ומשפטים, להורות נתן בלבם את תעודתם בתבל ארצה. ולא את חובתם נגדה נא אדון השמים לבד הודיע למו, כי גם דרכי חיים גלה להם וילמדם נמוסים וסדרי ההנהגה בין איש לרעהו, לכונן את חיי המדינה, אשר ראשיתם הוא כבוד אב ואם. ומלכי ארץ אשר בשוא נתעו ולא יכלו להשיג את הרעיין הנשגב הצפון במצות התורה שבין אדם למקום והתועלת הגדולה אשר תביא האמונה באל אחד, והמעלה אשר יעלו בה בני אדם בתתם כבוד לאל הכבוד, זאת ראו והבינו, כי המצות הסדורות בתורה בין איש לרעהו נעלות הן מן כל אלה אשר חקקו בני אדם, ואין ערוך עליהן בכל משפטי הגוים, ונוכחו לדעת כי רמו ועמקו מחשבות בורא עולם, וכל מצות התורה מראשיתן לסופן אמת ואמונה הן. ומאלה המשפטים שבין איש לאיש אשר ראשיתם כבוד אב ואם, למדו צדק והבינו ערך המצות שבין אדם לבוראו שיסדון אנכי ולא יהי' וכולן משובצות אבני חן במלואתן:

ה ואם נעמיק מעט בדברי חז"ל אלה, כל רעיון יקר נמצא ואור גדול יאיר מתוכם כי כל מצות התורה נשענות על האמונה והאמונה בקבלה מאבות לבנים שורש גזעה. כי אבותינו יספרו לנו את אשר שמעו ואת אשר ראו עד הגיע הדבר למעמד הר סיני ואז עין בעין ראו כולם כי ידבר אלקים מתוך האש ויגיד תורה ומצות לעמו. ולמען נטוע האמונה בלב איש, הקדימה התוה"ק מצות כבוד אב ואם, לתת כבוד לאבותי', ועי"ז יאמין העם ויהי' לבו נכון בטוח כי דבריהם אמת וכל מעשיהם באמונה ותחזק הדעת ותשלח פארתה האמונה בה' ובמשה עבדו. ואם יקל כבוד אבות בעיני הבנים, אז יפול יסוד האמונה ונפל הבנין כלו כי לא יאמנו בעיני בניהם, ולא יתנו אמון בדבריהם וכאשר אמר המלך החכם דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך. דור טהור בעיני' ומצאתו לא רחץ (משלי נ' י"א י"ב) כי בקללו אביו וישחק למוסר אם הוא טהור בעיני' אם כי מצאתו לא רחץ:

האבות המה עגולים וחוליות, בשרשרת של שנות אלפים, וע"י שלשלת המסורה נגיע אל מעין מים חיים נובעים בהר אלקים הר חורב, והמה, האבות, עדים נאמנים מעידים ומגידים קושט דבר אמת כי נראה אליהם ה' וישמיעם את דברו. ובזה נלמד לכבד את אלקי הכבוד:

ובשירת האזינו נאמר צור ילדך תשי ותשכח א' מחוללך. האבות יתנכו ויגדלו את הבן הנולד, יפתחו ויכשירו את תכונותי' יחזקו את גופו, גם יכוננו את רוחו לחיות כרצוץ ה' הנותן ומשפיע את החיים וינחילוהו את מורשת אבותיהם, נחלה זו שפרה לנו מהר חורב, אשר שם נגלו לנו הא'. ועל הבן או הבת החובה והמצוה לזכור את חסדי אבות ולהיות בן מקשיב למשמעת אב, לכבד ולהוקיר את אבותיו אשר הרבו להטיב עמו ועי"ז יעלו במעלות השלימות לכבד לאלוק הכבוד. אכן אם רוח גאה וגאון יעלה עליך, לאמור כי חכמת מאבותיך. את אביך לא תכיר ואת אמך לא תדע, אז ירתק חבל הכסף ותרץ גלת הזהב - כדברי קהלת - . לא תבא עוד אל המבוע לשתות מים חיים מן באר חפרוה אבות קדושים. ובשכחך את אביך צור ילדך, תשכח גם א' מחוללך, וגם מלכי הארץ נוכחו לדעת כי ע"י כבוד או"א, צירי ה' ושליחי' נכיר ונדע הדר כבוד ה', וחז"ל פתחו במשל פיהם לאמור כי מלכי ארץ וכל לאומים מאנו להקשיב דברים הראשונים, עד אשר שמעו מצות כאו"א להורות על רעיון היקר הזה. ולמצא יחס וקשר בין המצות האלה:

ו ויקרו דברי חכמים באמרם ג' דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו ישראל תורה, ודינים. ישראל הצטער משה עליהם, ונקראו על שמו. שנאמר ויזכר ימי עולם משה עמו (ישעי' ס"ג) תורה שנאמר זכרו תורת משה עבדו (מלאכי ג') דינים שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמ"ר פ' משפטים) ובכונת דבריהם נאמר כי בשלשה הצטיין משה רעיא מהימנא, ונקרא שמו עליהם, או כאשר יאמרו חז"ל שנקראו על שמו. הראשון הי' ישראל, משה רבינו יסד באמונתו את העם הזה, הוא שם בקרבו את רוח קדשו להאחד ולהיות עם אחד. הוא האציל מרוחו הכביר על זקני העם ויעוררם לעשות חיל. הוא איתה את הקרעים וירפא את שבר עמו. ובהיות ישראל במצרים תחת סבל בני חם, הרגיש משה בענים ואח לצרה נולד למו. ואם כי לא נגעה בו הרעה כי בת מלך גדלתו, ובין רוזנים ושרי ארץ הושם כסאו, ממכון שבתו ירד אל אחי' האומללים וירא בסבלותם. וכבר רמזו ע"ז בעלי המדרש במקרא כתוב. ויגדל משה ויצא אל אחי' וירא בסבלותם וגו'. וכי משה לבד גדל וכי אין הכל גדלים, אלא לומר לך שהי' גדול שלא כדדך העולם (שמ"ר פ' ב'.) וכוונתם, כי לא גדל כדרך אנשי העולם אשר בהנשאם על במתי ההצלחה והעושר ישכחו את אחיהם ואוהביהם שהי' להם בימי קדם ויבושו לדבר עמם. ומשה איש האלקים, מנעורי' החל רוח ה' לפעמו, וגם בהיותו בבית המלך לא רמו עיני' ולא גבה לבו, ויזכור את אחי' האומללים והרגיש בצערם. ראה אחיו מכים ויבך עמהם ויאמר מי יתן מותי תחתיכם והי' נותן כתפי' ומסייע לכל אחד ואחד (דברי המדרש שם) ובעת הזאת אמר פרעה להרגו ויברח אל ארץ אחרת, ונשא את אשר נוטל עלי' בדומי' לאהבתו את עמו. וה' נראה אלי בסנה במדבר. ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה (שמות ג' ג') ר' יוחנן א' ה' פסיעות פסע משה באותה שעה (מד"ר שם) וכונת הדברים, כי באותה שעה גמר בעדו לעשות את אחי' לעם ולגאול אותם מיד לוחציהם ויען כי נחלקו המצרים בימים ההם לחמש מפלגות או כתות, לכהנים אשר להם המלך, ללוחמים ואנשי החיל, לסוחרים, לאכרים, והאחרונה היתה מפלגת הרועים, אשר להם נחשב אז משה רבנו, כי הי' רועה את צאן יתר חותנו. בחשבו להעמיד עצמו בראש עמו ולהיות להם למושיע, פסע בפעם אחת ה' פסיעות לעלות מהמפלגה האחרונה החמשית, אל המפלגה הראשונה מפלגת הכהנים אשר להם המלך יחשב. ותהי זאת עבודתו להעלות עמו את כל העם ולעשותו לממלכת כהנים וגוי קדוש. וא"ר יצחק מהו כי סר לראות, אמר הקב"ה סר וזעף הוא לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך הוא ראוי להיות רועה עליהם (שם) ועל אשר עבד עבודה רבה והצטער על ישראל נקראו על שמו שנאמר ויזכר ימי עולם משה עמו ושם משה נאחז ונאחד עם עם ישראל עד אשר הי' שניהם למושג אחד, וכזכרו ימי עולם יזכר במשה ועמו. איה המעלם מים את רעה צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו (ישעי' שם) כי שרתה שכינה על משה העלותם מים, ולתת בהם רוח קדשו, להיות לעם סגולה לאלקי שמים וארץ:

ז הדבר הב' אשר נתן משה נפשו עלי' הוא התוה"ק, כי כאשר יצאו ישראל ממצרים ויהי' לעם, הביאם לפני הר סיני ויתן להם תורה ומצות אשר יחי' בהן. ומשה עלה אל האלקים, וישב בהר ארבעים יום וארבעים לילה, ויעמוד בין ה' ובין ישראל להגיד להם דבר חק ומשפט. כי אחרי שנהי' ישראל לעם, הי' מהכרח להורותם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, למען לא יהי' כיתר גויי הארץ בימים ההם, אשר לא למדו דעת וילכו אחרי ההבל ויהבלו. ומשה נתן נפשו בעד עמו, וילמדם תורה ויראת ה', וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהם, ותאורנה עיניהם באור התוה"ק, ויאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ובאין תורה אין דעת ובאין דעת לא יקום עם. כאשר אמר הנביא. נדמו עמו מבלי הדעת (הושע ד' ו') כי חדלו מהיות עם, באבדן התורה והדעת. וע"כ אמרו חז"ל משנגנז הארון נגנז גם שמן המשחה (כריתות ה') כי בשני הדברים והמושגים האלה, בארון ושמן המשחה, תרמזנה התורה והמלכות, או התורה והעם, בארון טמונה התוה"ק, ובשמן המשחה ימשח המלך, העומד בראש העם, ולכן אמרו חכז"ל כי בהגנז הארון, ולומדי התורה ודורשי' ימעטו מצב העם נמוג והלום, התורה הוא חיי העם, ובלעדה חי' לא יחי' וע"כ כשאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע חמדה גנוזה יש לך ואתה מבקש לתתנה לבשר ודם, עמד משה נגדם, ויוכיח לעיניהם, כי לבני אדם ואך לבני אדם נכתבו התורה והמצות, (שבת פ"ח) ואמרו חז"ל בחגיגה י"ב א"ר אלעזר אור שברא הקב"ה ביום הראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שהסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה שמעשיהם מקלקלים עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב (ישעי' ג') ביום הראשון בעוד הארץ היתה תהו והוא קו הירוק המקיף את כל העולם שממנו יצא חשך (חגיגה שם) אמר הקב"ה יהי אור, ונגלל החשך מפני האור וה' פעמים כתב כאן אורה כנגד חמשה חומשי תורה (בראשית רבה פ' ג') כי באור הזה תאור לנו התוה"ק, ותבהיק מסוף העולם ועד סופו, ועל מי לא יקום אורה, וכאשר נאמר בזוה"ק, דאגליף תמן אורייתא לאנהרא לבר, יהי אור דהוא א' גדול רזא דנפיק מאור קדמאה, ולולא תשכו עיני יושבי תבל, כי אז קראו מעל הספר הגדול, ספר הבריאה, את כל דברי התורה, והי' רואים באור העולם מסופו ועד סופו כי הי' השמים נגללים לפניהם, לראות באור בהיר אור יקרות מה ה' דורש מאתנו, אכן דור המבול ודור הפלגה בגאון לבם שכחו את ה' ולא ראו את האור, וחשכו המאורות הגדולים ובענני חטאתם הקדירו את השמים הטהורים, ע"כ נגנז האור מפניהם, עד שעמד משה נביא ה' והאיר פני תבל. ובהר סיני ענהו ה' בקול, ונראה האור הגדול אשר הי' צפון וטמון, וכל העם רואים ושומעים באמור ה'. אנכי ה' אלקיך, ונפקחו עיניהם ויקראו מעל ספר הבריאה את כל דברי התורה הזאת, וידעו הקשר והיחס אשר בין התורה והבריאה כלה:

ח הדבר הג' אשר נקרא עלי' שם הרועה הנאמן, ודאג בו לטובת ישראל, הוא הדין, או כאשר יקראוהו חז"ל בלשון רבים, הדינים. וכאשר הטיב משה לעמו בתתו למו תורה ומצות, כן שם לו חק ומשפט, ומשפטים ישרים משפטים אשר יחי' בהם. ואלה המשפטים שנו ממשפטי העמים. כי המה, משפטי העמים מגמתם להשקיט כל ריב ומצה, ולכונן מעשה איש ואיש בעבודה או במסחר וקנין על אדני המשפט, ותכליתם להסיר און ועמל, אכן משפטי התורה אם כי יפעלו גם הם כמוהם לישר הדורים ולשום מעקשים למשור, יוסיפו עוד לזרוע זרע השלם לקרב לבות הרחוקים ולשרש אחר סבות הריב והמחלוקת ומטעם זה צוו שופטי ישראל על הבצוע כמאמר ר' יהושע בן קרחה בסנהדרין ו' ע"ב, והוכיח הדבר מהא דכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, איזהו משפט שיש בו שלום הוה אומר זה הבצוע. כי לפעמים לא יושג התכלית הנדרש מהמשפט ולא יבא השלום לרגלי', ע"כ היתה המצוה על השופט לבצע ולפשר למען אחד וקשר המשפט והשלום ויהי' תואמים מלמטה, וצדק ושלום נפגשו. וכמאמר חז"ל, אתה כוננת משרים אתה כוננת ישרות לאוהבך שע"י המשפטים שנתת להם, כשהם עושים מריבה זע"ז באים לידי משפט והם עושים שלום (מדרש רבה פ' משפטים) ורשב"ג אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום, כי שלשה אלה דין אמת ושלום יחד יתאחדו להקים מוסדי עולם, כי במקום המשפט שם האמת ותולדות שניהם הוא השלום:

ט גם תולדות המשפטים אשר לתוה"ק לא יתאימו, עם תולדותיהן אשר נולדו על ברכי מחוקקים מעם אחר. ופרטים אחדים אחשוב ומהם נדין לכלם. המשפט בין אדון לעבדו, מה גדלו ומה רמו בזה משפטי התורה המלאים רחמים וחסד ואשר יחוסו על העבד האומלל מקנת כסף אדונו, ובעוד העמים העצומים בימים עברו חשבו את' הובד כבהמה ולא הענישו את אדונו אם הזיקו בגופו, והיונים והרומים וכל העמים לא נקמו נקמתו אם המיתו אדונו, כתבה התוה"ק, וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו. ואם שן עבדו או שן אמתו יפול לחפשי ישלחנו תחת שנו (שמות כ"א כ"ו כז) וחז"ל אמרו יוצא בשן ועין וראשי אברים שאין חוזרים. (קדושין כ"ד א'). כי אין רשות לאדון להכות את עבדו ואין לו המשפט רק לעבוד בו. ונפלאו בעיני דברי קצוה"ח בסי' קע"א באמרו שמה ש"כ התוה"ק, לעלם בהם תעבדו (ויקרא כ"ה א') הוא עבודת עבד, ועבדה בפרך, ובאמת לר"ע דאמר לעלם בהם תעבדו מצוה, אין מצוה רק לעבוד בו, אכן עבודת פרך אינה בכלל המצוה והרמב"ם שהורה כר"ע בפ"ט מה' עבדים ה"ו, לא כתב שם בהלכה ח', רק מותר לעבוד בע"כ בפרך, ולא כלל עבודת פרך בכלל המצוה. וסוף דבריו מלאים חסד ורחמים וכ' אעפ"י שהדין כן, מדת חסידות ודרכי חכמה שיהי' אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עלו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. ודברי' שם מלאים מוסר ודעת ואהבת אדם. וסופם הלא הם, ישראל השפיע להם הקב"ה טובת התורה, וצוה אותם חקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על כל וככה הוקירה התורה משפטי איש ותחס על עבד ואמה עד כי נקם ינקם מכה עבדו ואמתו בשבט ומת. ומשפט כזה לא הי' לכל גוי בימים הראשונים. וע"י הלחץ אשר לחצו אדונים את עבדיהם, קמו העבדים וישליכו עולם מעל צואריהם, ונהייתה מלחמה בעיר ובמדינה, כאשר תספר התולדה פעמים רבות. וכאשר נודעה מלחמת העבדים בשערי רומה, ותוה"ק דאגה לטובתנו ולטובת העבדים, ותשמר אותנו מעשות להם כל און. ועבד ישראל נבן בית נחשב, ולא ימכר ממכרת עבד וכצאתו העניק יעניק לו אדונו מכל אשר ברכו ה'. ובזה יזכר כי עבדים היינו במצרים ויוצאנו ה':

י ובין איש לרעהו רבו המצות אשר צותה התוה"ק, וכלן מלאות השכל ודעת, וכן הזהירה מעשות עול ואון איש לרעהו. מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהי' לכם נאמר בתוה"ק (ויקרא כ' ל"ו) וחז"ל אמרו שיהי' הין שלך צדק (ב"מ מ"ט) לבלי יוציא האדם דבר שקר מפי' וישמר לשונו לבלי יגיד דבר אשר, לא כן לבלי יונה את רעהו אף באונאת דברים ונעמו מאוד דברי כלי יקר בביאור המקרא. לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה (שם), כי ישנו עול אשר כדמות משפט לו ובאמת הוא עול ומשכחת לה במדה במשקל ובמשורה. אם ימכור מדה קטנה ולא יחשוב מחירה יותר מכפי ערכה, ד"מ ימכר ג' רביעי אמה באמה, ולא יקח עבורה רק כערך ג' רבעים ולא יותר, ואם כי לא הונה את רעהו. כי נתן לו כערך כ ספו, בכ"ז און יחשב לאיש העושה זאת, כי הוציא שקר בשפתי'. ואמרתי בזה לבאר דברי המדרש פ' בהר וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו הה"ד מות וחיים ביד לשון (משלי י"ח), כי כוונתו אף אם בממכר או בקנין לא הונה את רעהו, ורק שיקר לו במדתו או במשקלו, ובאמת לא הסיב לו חסרון או מגרעת, גם את הדבר הזה שנא ה', כי מות בלשונו, בהגידו כזב ודברי שקר. ומלבד כי דבר שקר הוא חטא ואון נגד אחיו ועמיתו, ויחלל בזה הדר כבודו באשר הוא אדם יציר כפיו של הקב"ה, וחונן ממנו לדבר ולהגיד מחשבות לבו לרעהו, ואיך מתן ה' זה יהפך לאכזב והי' הוא ונפשו חטאים. (ושוב ראיתי כי בביאור דברי המדרש הנ"ל כונתי לדעתו הגדולה של מוה' הגאון מאוה"ג זצל"ה שהלך ג"כ בדרך זה בספרו שיח יצחק דף י' בהערה עיי"ש):

יא מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך (דברים כ"ג כ"ד) תצוה התורה הקדושה ותאמר לבני' אם דברת לרעך והבטחתו לעשות לו דבר, עשה איפוא כאשר אמרת ודבריך יהי' לך כמו אם נדרת לה' אלקיך, וכבר אמר קהלת אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהי' דבריך מעטים (קהלת ה' א') קודש יהי' לך מוצא שפתיך ודבורך לרעך, ותחשבנו, כנדר לה' אשר לא תאחר לשלמו. הלא חנן ה' לאדם את הכשרון, להודיע מחשבות לב לרעהו, ונתן לו חמשה כלי הדבור, ובהם יגלה מצפונות דעתו ושכלו לבני אדם, ויכירו וידעו גם המה את אשר הגה ברוחו, ועי"ז תרבה הדעת, ויפרצו כשרונות בני אדם לטובה, וקשר האהבה והאחדות יקשר בין יושבי חלד, ומה הוא מעשה האדם שקדמה אשר עבורה נתנה המתנה הזאת אלי' מה הקדים לעשות וישלים לו נדבה ומתנת ה' הוא אל האדם, נדבה היא התכונה הזאת, וטובה גדולה הכשרון הזה מאת ה' הטוב והמטיב ונדבה איפוא אשר תוכל לדבר בפיך. אל תהפוך את הברכה הזאת לקללה חלילם, והשמר לך מדבר שקר כי דובר שקרים לא יכון ותקלל חלקו בארץ:

ואם תצוה התוה"ק ותעד בנו, לבלי שנות מוצא שפתים, ושיהי' ההן צדק, אם כי רק דבר שפתים הוא, הלא עוד יותר תזהיר על קדושת השבועה, לבלי חלל שם ה' בנשאו אתו לשוא כי בזה ירועעו וינועו אדני האמונה ויפול חלילה בנין הבית הגדול בנין הדת הקדוש. וכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא וכאמור בשבועות (ל"ט ע"ב) וע"כ היתה השבועה לאות אמת לדעת אם נכונו דברי התובע או הנתבע. האומנם שנו דיני השבועה בחיובה עפ"י התורה הקדושה, מאשר שמו עלי' מחוקקי העמים, כי התורה תאמר ולקח בעלי' ולא ישלם (שמות כ"ב י') וממנה למדו לכל הנשבעין שבתורה שנשבעין ולא משלמין, מי שעלי' לשלם לו שבועה (שבועות מ"ה א') ורק בפרטים אחדים תקנו חז"ל שהתובע נשבע ונוטל. כמבואר בש"ס שם. ומחוקקי העמים יאמרו בספריהם כי התובע נשבע ונוטל בכל מקום (וע"כ לא נוכל לפעמים לחשוב שבועה בבית המשפט למדינה ולתת לה תוקף ועוז עפ"י ד"ת, יען ששם נשבע התובע, ולדיננו לא אלימא כח השבועה לטול על ידה, מלבד כי שם נשבע קודם שיטעון ונשבע על להבא שיאמר אמת, ובדיננו השבועה על לשעבר, וע' בתשו' הרשב"א סי' תתקס"ב, בשנים שנתעצמו בדין, ונתרצו להחרים שלא יאמרו כ"א טענות אמת, ואח"כ נתחייב אחד שבועת היסת שאין שבועה הראשונה פוטרתו וכ' ב' טעמים בדבר, הא' שאין ב' השבועות שוות דשבועות החרם היתה שלא יטעון שקר, ושבועת ב"ד הוא שנפרע ואין שבועה ראשונה פוטרתו מידי שבועה זאת, שאינה ענין אחד ממש, והב' שהשבועה הב' חמורה מן הראשונה, לפי שבשבועה ראשונה אפילו עבר על שבועתו אינו פסול לעדות ואין זה קרוי חשוד על השבועה, שישבע חברו ויטול, לפי שבשעה שנשבע לא עבר על השבועה, ובשבועה ב' שנשבע שכבר פרע נפסל לעדות אם ישבע לשקר ונקרא חשוד על השבועה שבשעה שנשבע עבר על שבועתו והוכיח זאת מדברי הש"ס פרק כל הנשבעין אכן הב"י בסי' פ"ז הביא בשם תשו' הרא"ש כלל ק"ב דמזכירין לו שבועה הראשונה ודי', ובתשו' עבודת הגרשוני סי' ע"ד כ' דהרשב"א גופא לא סמך עצמו על טעם הב' וע' רדב"ז ח"א סי' תקפ"ה שהביא דברי הרשב"א להלכה, והרשד"ם בסי' קנ"ט כ' דגם הרא"ש מודה לדברי הרשב"א והלכה כהרשב"א וחילק ג"כ שהשבועה הראשונה לא היתה בפני ב"ד והשבועה הב' תהיה בפני ב"ד והביא כן בשם הב"י ג"כ ואכ"מ להאריך):

יג ולא לבד על שבועת שוא ושקר תזהיר תורתנו הקדושה, אך גם משבועת אמת תרחיק את בני' ותצוה במפגיע לבלי השבע ולבלי נשא שם ה' אף לדבר אמת וכמאמר המדרש בפ' מטות ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה (ירמי' ז') אמר להם הקב"ה לישראל לא תהי' סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפילו באמת. אין אתה רשאי להשבע בשמי אפילו באמת אא"כ יהי' בך כל המדות האלה, את ה' אלקיך תירא שתהי' כאותם שנקראו יראי אלקים. אברהם איוב ויוסף. אברהם דכתיב כי ידעתי כי ירא אלקים אתה (בראשית כ"ב). איוב, דכתיב איש תם וישר וירא אלקים (איוב א'). יוסף דכתיב את האלקים אני ירא (בראשית מ"ב). ואשר בחרו חז"ל בשלשת האנשים הצדיקים האלה, ושמום למשל לאמר, כי אך ירא א' כמוהם יוכל להשבע. כוונה יקרה ורעיון נכבד הי' להם במאמרם זה. כי שלשה דברים יוכלו להעביר את החדם מדעת קונו, ולהביאו לידי שבועת שקר חלילה, ועי"ז אסרו חכז"ל אף את שבועת האמת. (א) האהבה לבנים. האהבה הזאת תוכל להתעות את האדם מדרך האמת. כי אם ירעבו בני' ואין בידו לתת להם לחם לשבור רעבונם, אז לב אביהם נשבר בקרבו. כי הבנים צועקים ללחם, והוא לא יוכל להשיב נפשם הרעבה, ויחשוב אם ישבע ללא אמת יוציא את כספו מיד עושקו. ובמצב הזה, יצרו יסיתנו אף יוכל לו וחטא בשפתי' לבטא את השבועה ולתת לחם לפי הטף. (ב) יסורים ומכאובים יטו את רוחו וכמאמר חז"ל בכתובות ל"ג ב' אלמלי נגדו לחנניה מישאל ועזרי' וכו'. ומעט מן המעט שיעמדו בנסיון הגדול הזה. והקדושים אשר הקדישו את שם ה' בימי הבינים ויסבלו צרות ומכאובות עד אשר שבה נפשם הטהורה אל ה' להתלונן בצל שדי, המה למאורות לכל ישראל וזכרם לברכה ועשרה הרוגי מלכות ככוכבים יזהירו בשמי ישראל. ויתקדשו ויטהרו ויעלו באהבתם הטהורה לה' השמים. ומי ידמה ומי ישוה להם בצדקתם ובקדושתם. ומורא יעלה על לב חכז"ל פן לא יעמוד האיש בנסיון וחטא בנפשו ואשם לשאת שם ה' לשוא חלילה. (ג) והשלישית היא התאוה גם היא תסית את האדם לחטא בלשונו, ותגבר חילים ללכדו ברשתה, ויש אשר ישבע לשקר לכסות חטאו למען לא תגלה חרפתו. ושלשה הצדיקים האלה הנקובים פה בשמות, נודעו לתהלה על שעמדו בנסיונם ויד שלשת הדברים האלה הנזכרים פה לא הועילה להתעותם מן הדרך. האחד הוא אברהם, אשר אמר לו ה', קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המרי' והעלהו שם לעלה (בראשית כ"ב ב') ויקח את בן יחידו, אשר נולד לו למאה שנה וכבש את רחמיו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. ואהבתו לבנו לא הטתו משמוע בקול ה' והב' הוא איוב אשר הוכה מאת השטן מכף רגלו ועד קדקדו ויסבול את אשר נוטל עלי' ולא חטא בשפתיו אף כי גדל כאבו מאוד, וה' העיד בו באמרו לאליפז רעו חרה אפי בך ובשני רעיך, כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב (איוב מ"ב ז') והשלישי הוא יוסף, אשר אשת אדוני' נשאה אלי' עיני' ותחמוד את יפי' בלבה, ותתפשהו בבגדו, ולא יכלה יד התאוה למשול בו ועמד בנסיון ואמר איך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלקים (בראשית ל"ט ט') ואם נדמה איש באהבתו לה' וביראתו את הדר כבודו כשלשת הצדיקים האלה, אז לבו נכון בטוח כי לא ישקר באמונתו ונשא שם ה' לשוא חלילה, ויוכל לקדש שם שמים בשבועת האמת:

יד ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, אמר ה' אחרי נתון התורה לעמו, ועליהם נאמר משפטי ה' אמת צדקו יחדו (תהלים י"ט) כי אם לפעמים כוונת משפט פרטי מכוסה מעיננו, ויש אשר יראה העונש נקל נגד חטא אשר עבר ונכשל בו, כעונש הגנב, אשר הושת עלי' לשלם שנים לרעהו, ואם יחודה בטרם באו העדים ונפטר. ועונש קל כזה לא ימנעהו מעשות מעשה הרע, וכאשר רק יהי' לאל ידו, יגנב וישים בכליו. ויש אשר תשית התורה הקדושה משפט מות ומחוקקי אנוש אם כי גם הם יענישוהו, אכן יניחוהו בחיים ויקלו ענשו. ולו לפי דעת מחוקקי העמים משפטי התורה ישקלו וישפטו, כי אז לפעמים ימצאו משפטים פרטים אשר טעמם ונמוקם לא נודע, אמנם כבר התעוררו חכמי ישראל, ויוכיחו לדעת כי כל המשפטים וכל החקים אשר בתורה אחוזים ודבוקים איש ברעהו, והם כגוף אחד אשר אברים רבים ממנו יפרדו, ולכל אבר תכונה מיוחדה אשר בעבורה נוצר. ולו נוצר האבר הזה באופן אחר, אולי הפעולה היחידית היוצאת ממנו הוטבה במעט, אולם ישחת התכלית הכללי וחסרה המטרה אשר שתה לה ההשגחה העליונה ביצירתה את הגוף השלם. וכמכונה אחת שלמה, אשר אופנים שונים ומעגלים רבים יכללוה להוציא מחשבת פועלה ועושה. והחרש אשר ידי' כוננוה גם הוא ידע כי אופן פרטי ומעגל יחידי אם ישונה מתכונתו, פעולתו הפרטית אולי תהי' יותר טובה מאשר היא כעת, אכן הלא אז תשחת המכונה כלה, ותשבת התכלית הכללי אשר לכל מעגליו ואופני' יחד, ולא תעשה המכונה את אשר עלי' לעשות. ככה התוה"ק בשלימותה ובאחדותה כלולה הוא בצדק וביושר, ולו הי' משפט אחד פרטי באופן אחר מאשר שמה לו התוה"ק, כי אז נגרע הרעיון הכללי אשר עלה במחשבת נותן התורה ית', וע"כ עלינו לראות משפטי התורה בכללותם ובשלימותם. ואז נראה כי משפטי ה' צדקו יחדיו. וגם אם נדון מפרטים אחדים אשר נכללו בשלימות ואשר כל עין תראה הצדק והיושר הצפונים במו על אלה הפרטים אשר לא נבין טעמם והמה מכוסים מאתנו, אז נודה איפוא כי גם המה קדושים וטובים וכל רעיון יקר בקרבם וצדק ומשפט יסודם:

טו וכבר אמרו במדרש פ' חקת. זאת חקת התורה אמר הקב"ה חקה חקקתי גזרה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. ועוררו מפרשי המדרש על כפל הלשון חקה חקקתי גזרה גזרתי ואמרתי בכוונת דבריהם כי משפטי התורה וכל מצותי' סדורות הם לפי חקי הטבע ומשפטי העולם כלו, ואת זה לעומת זה עשה ה' וכאשר נאמר במדרש בראשית. ואהי' אצלו אמון, אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אמנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם, מלך בו"ד בונה פלטין אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אתו מעצמו אלא דפתראות ופנקסאות יש לו, לדעת איך הוא עושה חדרים איך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים ואין ראשית אלא תורה האיך מה דאתה אומר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח'). והעולם כלו וכל צאצאי' עשוים המה עפ"י חקי התורה ומצותי', ולפיהם ברא ה' ויכונן הארץ וכל אשר עלי', רקיע שחקים וכל מרחבי הבריאה. וכאשר נמצאו כחות נגלות וצפונות בחיק הטבע, ויש אשר נראה מראות שונים מבלי דעת סבתם, ונתבונן תולדותיהם ומוצאיהם עד לאין מספר, גם נשים את הכחות האלה לנו להועיל לשרת בהם לתועלתנו, מבלי דעת למה ועל מה תהיינה תוצאותיהם על האופנים הנראים לנו. כאשר נראה בכחות המלקטריצטעט והמגנטזמוס, אשר מוצאן בטבע ונרגיש פעולותיהן מבלי דעת מה הן ועל מה תעשנה, ככה נמצאו מצות ומשפטים, אשר לאורם נלך בארץ החיים והמה יביאון אותנו להיכל השלימות, ונעמוד נשתאה לראות פעולותיהם הטובות והנעלות מבלי הבין טעמיהם וסבתם. וכאשר גזרה גזר ה' על כל כחות הבריאה, ויעשו ויהי' לטובת בני האדם. כן חקק חקים טובים, ויכסה את טעמם מעין כל חי והמה יועילו להצלחת ואושר יושבי תבל. חקה חקקתי בתורה ובמצות ונעלמה מכל דורשי דעת ומביני מדע. אל תתמהו ע"ז כי גם בבריאת העולם וביצירת הטבע גזרה גזרתי. וכאשר נכסה טעם מצות פרה ולא נודעה, ככה גם ביתר המצות ישנן אשר לטו בעלטה ולא יראו החוצה ובכ"ז נוכחנו לדעת כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. (ומעט מזה נמצא באהל יעקב):

טז מושג הצדק והמשפט, נדמה לעץ עושה פרי, אשר שורש בארץ גזעו, וימים רבים יעמוד, ופרי' יחדש בכל שנה ושנה, ככה גם המשפט בכללו יעמוד לעולם ולא ישונה, ופרטי' ישונו לפי העת והיחס אשר בין יושבי הארץ, והשנוי הזה יגע לפעמים אף בדינים מיוחדים היוצאים מש"ע אשר לפנינו. ובכל השנוים האלה יופיע רעיון הצדק בכל הדרו ויפיו, ואחשוב פרטים אחדים לדוגמא:

קנינים במו"מ שבין איש לרעהו, כללים ופרטים התבארו בש"ס ובש"ע, ובימים האחרונים נוסף עליהם קנין סטומתא הנהוג בין הסוחרים, ולו קנה איש בימים הראשונים בסטומתא מקנה וקנין, והדבר הי' בא לפני הב"ד, לא החליטו אותו להקונה, וכעת ע"י מנהג הסוחרים שינה הדין ומוצא הדבר יפעל לפעמים גם לענין אסור כמו לענין קדושין ולעבור בבל יראה בפסח. וכן במלוה, אם כסף ילוה לרעהו לאלה החכמים האומרים שעבודא דאורייתא, ולדבריהם אם ימכר הלוה את ביתו או את שדהו אחר ההלואה, המלוה יקחם מאת הקונה אותם, ובזמן האחרון אשר עפ"י משפט המדינה קם השדה או הבית לצמיתות לקונה ולא יוכל המלוה לקחתם ממנו, נעשה כמוחל המלוה שעבודו זה בידעו כי לא יגבה מאת הלקחות (ופעמים רבות דן מו"ח הגאון זלה"ה בדבר המשפט הזה, אם מחויב הלוקח להחזיר את מקחו ולתתו ליד המלוה עפ"י ד"ת, וצוה עלי לחקור אודות זה, ואנכי אמרתי דעתי כי לענין זה הוה כמחילת השעבוד ובאופן זה הלוהו) ובעיקר קדימת התשלומין שנה פני הדבר לפי משפט הזמני, כי אנו נותנים משפט הקדימה למלוה שהלוה בראשונה ולמשפט הנוהג במדינה משפט הקדימה למי שהגיע לו זמן הפרעון בתחלה. וגם בסדר בע"ח יש שנוים בין משפט ש"ע ובין הסדר הנוהג כעת. ע' סי' ק"ד בחו"מ סי' יו"ד וגם חכמי הש"ס בכתובות נחלקו בזה. ובזה"ז המלוה בעת ההלואה דעתו אשר יהי' הסדר באופן הנהוג בין הסוחרים וכאלה נמצאים דברים שונים, אשר אם כי לפי מצב הזמן שנו במעט הדין אכן האמת אשר בתוה"ק לא נשתנה אף כחוט השערה ורק שנו האנשים את מעשיהם, ולפיהם נשתנה פני הדבר ובכ"ז יצא הדין לאמתו, כי שורש המשפט עומד לעולם ולא ישונה:

יז ובזאת יבתנו משפטי התוה"ק ושינו לטובה מאת משפטי עמים אחרים, כי המשפטים אשר למחוקקים מבני אדם, נעשו בעתים ובזמנים שונים. ועל פי הדבר אשר בא לפניהם ועפ"י הנסיון חקקו להם חקים לדעתם כשכלם, ואחרי עבור ימים רבים, נאספו אסיפה אל כפר ויגרעו ויוסיפו כפי מצב הזמן והענין, ויש אשר בימים הראשונים חשבו את הדבר למשפט, והבאים אחריהם חשבוהו לעול וכמה שינו דעות בני האדם בדורות האחרונים במשפט האדון לעבד מאת אשר חשבו בדורות הראשונים, וכבר אמר גדול החכמים בזמן קדם בספרו למדות כי לא לעבד על אדונו לדרוש ממנו צדק כי העבד הוא מקנת כסף אדונו, ובעל עקדת יצחק אשר בכל מאמריו לקח את דברי ספר המדות לארסט"ו לו לקו וישימהו למוצא דרשתו לא מצא בדברי' אלה עון אשר חטא. ויאמר גם הוא כי רק מצד היושר ואהבת חסד ראוי לאדון לחוס על עבדו, ורק על דרך ההעברה וההדמות נוכל לאמר בזה צדק ומשפט, ועפ"י האמת יוכל האדון למשול בעבדו כאות נפשו, וככה האמין בעל העקדה בדבריו, עד אשר מצא לנכון לפרש בהם דברי דוד המלך ע"ה באמרו. ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום (שמואל א' כ"ה), ולא לבד משפט העבד לקח ממנו ויתנהו לדבר חסד ורחמים, כי גם משפט האשה והבנים ויחוסם אל האב והבעל, שם לחנינה וחמלה. ולא החכם היוני לבד חשב כן. כי גם משה האיש הגאון הצדיק מ' משה אלשיך זצלה"ה בספרו על התורה אמר אל יעלה על רוחם, כי אין במשפטי התורה זולת הישרה באין סוד, כי בסברא זאת עוד יהרסו לראות כי טובים נמוסי הדתות וקרובים לדעת איש ממשפטי ד' ישרים. באמרם, איזה שכל טוב ימצא וטוב טעם ודעת לדין ומשפט קונה עבד עברי, שפזר עבורו ממונו, ורק שש שנים יעבוד ובשביעית יצא. וחז"ל אמרו הקונה ע"ע כקונה אדון לו, לא יעבד בו עבדת עבד, לא יוליך כלי' אחרי' לבית המרחץ, ולא יעבד בו עבודה בזוי' ולא יאכל האדון פת נקי והעבד פת קיבר וככל יתר הדברים המבואר בדיני ע"ע בקדושין כ'. א' ובמכילתא ורמב"ם פ"א מה' עבדים, כי אין אלה הדברים משפט רק חקים חתומים חותם צר. וע"כ בא האלקים ויאמר אלה המשפטים אשר תראו אותם ותחשבום לחקים, הן הם המשפטים אשר תשים לפניהם לראשונה ויראו ויבינו וישכילו כי נאמרים באמת ובתמים ובהם ועל ידיהם ימצאו חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם ע"כ. ואם כי תוצאות הדברים נכונים ואמיתים, כי כל מצות התורה קדושים וסודות נעלים רמוזים בהן אכן את אשר יאמר כי המצות הנאמרות בדין עבד עברי חקים הנה, וטובים מהן נמוסי הדתות, בזה לא צדקו דבריו. כי המצות ההן היו למאורות לכל יושבי תבל, וכל אשר קרבו לאומים אל מוסר ודעת למדו את משפטי התורה בדיני העבדים, ויעשו גם הם כמשפטי' ויסירו את החקים המעיקים ובלתי צדיקים אשר חקקו להם מחוקקיהם ויכירו לדעת כי רב טוב צפון במשפטי התורה. וכפי מושג המשפט אשר בימינו אלה, לא נבין, איך יאמר על החקים והמשפטים הטובים האלה, המלאים למו אהבת אדם כי נמוסי העמים בענין הזה היו טובים מהם:

יח וגם בדבר העונש אשר תתן תוה"ק למכה את עבדו בשבט ומת ותאמר כי נקם ינקם, מצאו מהחכמים מקום לשום תהלה. ורבים השתאו איך תצוה התוה"ק לנקום נקם באיש העושה זאת, בעוד כי כל העונשים המה או לכפר עון, או להזהיר את העם למען ישמעו וייראו, ועונש העשוי לנקום נקם איננו לפי משפטי אדם. ואף לפי משפטי התוה"ק הנעלים מהם עלוי רב. והתוה"ק תצוה על האדם להתרחק מנקמה, ואמרה לא תקום (וי רא י"ט י"ח) כי הנקמה תהרוס את החברה האנושית, ותשחית את טוהר נפש האדם. אכן אם נתבונן בכל מצות התוה"ק, ונראה את טובם וישרם, את הצדק המשפט והמשרים הצפונים בם, הלא נשפט, כי גם בפעם הזאת אך האהבה הטהורה אשר חנן ד' ב"ה לבני', אהבת אדם הזכה והברורה תצעק אלינו להנקם מהמתאכזר ומכה את עבדו מכה בלתי סרה עד כי מת ת"י. הלא אם ינצו אנשים ויכה האחד את השני ומת, אז גואל הדם ומשפחתו ידרשו את דמו ועד השופט יביאו את הרוצח, ועדים יעידו בו וענשו א תו, גם האיש המכה הלא עמד נגדו וילחם עמו להציל את נפשו, אך הרוצח גבר עליו ויכהו נפש. וע"כ אין מקום לנקמה ואין זכר לה בעונשו. אולם העבד אשר הוא מעם נכרי באין לו מודע ומכיר, והוא נתון תחת יד אדונו אשר יחשבהו למקנת כספו, כשורו וחמורו, ובמעט אשר ימרה את פי אדונו יכהו בשבט, ולא יירא האדון פן יעמוד נגדו, כי האומלל הזה, אשר קשה יומו הביאו להיות עבד מקנת כסף, לא יהין בנפשו להשיב מכה אל חיקו, והאדון בחמת רוחו ידמה עצמו למושל בגוף העבד וברוחו, כאשר שמענו וכן קראנו בתולדות הימים, מהאכזריות אשר סבלו העבדים מאת אדוניהם, ולא הי' להם המשפט לצעוק חמס על עושקיהם וגוזליהם. ואם יקום האדון האכזר ויניף אח שבטו על העני הזה ובחמת רוחו יכהו נפש, אין מי לדרוש דמו מיד הרשע הזה אשר דמה בנפשו כי לא עשה און, וע"כ מדת המשפט והדין תצעק מר אל שופטי ארץ. נקמו את דם הנקי, והאכזר אשר לא ידע רחם נקום ינקם. שפטו נא איפוא אתם החכמים בעיניכם, אם באופן הזה עוד תחשב הנקמה לחטא. הלא רוח הצדק והמשפט רוח הרחמי' והחנינה יצוה במפגיע להנקם. ולא יכופר לאיש מכה את עבדו המסור בידו כי אם בנקום השופטים נקמת דמו השפוך:

יט ועינינו הרואות בדין עיר הנדחת, אשר היתה מצות התוה"ק, אם נעשתה התועבה הזאת בישראל – לסור מאחרי ה' לעבוד מאלהי העמים – להכות את יושבי העיר לפי חרב ככתוב בתורה (דברים י"ג) הזהירה אח"כ:

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך. (שם י"ג י"ח) אשר מלבד הכוונה הפשוטה, לבלי נגוע בשלל עיר הנדחת ולהחרים אתה עוד רמוזה כוונה יקרה. כי התוה"ק יראה פן בשפך דם אנשים ובהכות יושבי עיר כלה, ידבק ברוחו מהחרם הזה, ונפשו תתאכזר ותלבש מדה הרעה מדת הנקמה והאכזריות, אלה המדות הנשחתות אשר השחיתו את יושבי הארץ אשר מסביב לארץ ישראל, ואשר הורידו את יקר נפש האדם וישימו אותה מתחת לבהמות וחייתו ארץ, ע"כ תתן אמרי' ולא ידבק בך מאומה, מכל חטאת עוזבי ד', כי ד' יתן לך רחמים ורחמך וכל המעשים אשר תעשה, המה מצד הרחמים, רחמים לך, רחמים למשפחתך, רחמים לעמך לבלי יהרסו העבודות הנמבזות אשר עבדו בהן העמים בימים ההם את מבצרי בת עמך לבלי ישחיתו את טוהר המדות אשר הנחילה לנו תוה"ק, כי אך במצות התורה ובקדושתן היתה לנו שארית בין העמים ועבודה הנכרי' תטמא את הארץ אשר ישבנו עלי', וחלילה יאבד שם ישראל בגוים. והכות בנים סוררים מורדים בה' ונואצים שמו הקדוש לא לאכזריות תחשב כי אם הישר בעיני ה' ואדם:

כ ממוצא הדברים נראה כי נעלו משפטי התורה ונשגבו, ורוח הצדק והמשפט יחים, רוח אחד לכלם ולא ישונה לעולם, כי גזע העץ יזקין שרשו, ופארותי' תשלחנה אל ארץ רבה. ומסיני צוה ד' אותם ויאמר למשה עבדו:

אלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ובדרך זה נבין מקראי קודש בפ' יתרו. ונדע את הדברים אשר נדברו בין משה וחותנו. ונעתיק דברי קודש האמורים בפרשה הזאת:

וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב. ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרוש אלקים, כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי הא' ואת תורתיו, וחותן משה ענהו כי לא טוב הדבר אשר יעשה ויועצהו:

היה אתה לעם מול הא' והבאת אתה את הדברים אל הא' והזהרת אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ואתה תחזה וגו. ושפטו את העם בכל עת וגו' ובמובן הראשון לא נדע מה זו תשובה השיב משה לחותנו על שאלתו מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך, באמרו כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי וכי משה איש האלקים לא ידע לשית עצות בנפשו להעמיד שופטים ושפטו את העם. ואך בעצת יתרו עשה את הדבר הזה. ואחשוב כי משה דמה בנפשו אשר כל משפט פרטי שיבא לפניו יביאנו לפני ד' לדעת את אשר יצוה ד'. וכאשר עשה במשפט בנות צלפחד שהקריבו לפני כס משפט אדון שמים וארץ. ומהמון הדברים ומרוב התשובות אשר ישיבנו ד' ישים את המשפטים לפני העם. וע"כ הוכרח לשבת לבדו ולשמוע את הריב אשר בין איש לרעהו, ובעת הזאת יודיע משפטי ד' לישראל. וזאת אשר השיב לחותנו:

כי יהי' להם דבר בא אלי ואז אשפט בין איש ובין רעהו, ובעת הזאת אודיע להם את חקי הא' ואת תורותיו, ולכן לא אוכל להקים להם שופטים אשר ישפטו כי בכל ענין פרטי אשאלה את פי ד' ואת אשר ישים בפי אודיע להם והתשובות תהיינה אח"כ לחקי ד' ולתורתיו. אולם יתרו ענהו כי כבד הדבר הזה ממנו, וייעצהו להביא בראשונה את כל הדברים אל הא' וד' יהי' עמך וישים דברו בפיך, ואתה תזהיר את העם ותלמדם חקים ומשפטים כללים ופרטים אשר יחיה בהם, ותסדר לפניהם את כל הדינין והמשפטים, וכאשר יהי' מסודרים לפניהם, אז תבחר אנשי חיל מביניהם, אנשי אמת שונאי בצע ולמדו את המשפטים מעל ספר התורה ושפטו את העם משפט צדק:

כא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם, ותניא הי' ר' טרפון אומר, כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים, אעפ"י שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להזקק להם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. (גיטין פ"ח ב'). המשפטים אשר תשים, המה לבני ישראל, והשופטים אשר תתן לך מאחיך יהי', כי אחיך ידע את טבעך וכל אשר לך, ויבין דרכך במסחר וקנין, ואם יהי' לך דבר את אחיך, כי תקנה ממנו או כי תמכר לו, ותריבו איש את רעהו, אז שופט מאחיך יגיד דבר המשפט עפ"י התורה הקדושה, והמשפט לאלקים הוא, כי א' נצב בעדת א', וכאשר יאמר לך כן הוא, לפטור או לחייב. האומנם יוכל שופט נכרי אשר לא ידעך מתמול שלשום ולא ידע את מעשיך להגיד דבר אמת ומשפט, המשפט כתוב הוא על לוחות הספר, ועל השופט להכיר ולדעת, אם יתאים הדבר הבא לפני' עם הדין הזה הכתוב לפני', אם כיזב האחד ויעש שקר, או אם ערמה במעשה אשר נעשה. ומי הוא זה ואיזה הוא בן עם אחר, אשר יאמר לאחיו להשפט לפני איש אשר לא מאחיו הלא יחשבוהו לבוגד בעמו. ומה יועיל בזה, אם המשפטים. מתאימים יחד, אם טבעי השופטים לא יתאימו עם הנשפטים, ואתם הלא תדעו, כי בגשתכם למשפט, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ד'. (דברים י"ט) כי כל דין הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (שבת יוד) ושלשה שיושבים בדין שכינה עמהם שנאמר בקרב אלקים ישפט (ברכות ו'). ואיך ילכו השנים אשר דין ומשפט להם לפני שופטים מעם נכרי, איך נזורו אחור לבלתי לכת אל השופט, אשר בבית משפטו אלקים ישפט, (ואלה הנשפטים לפני איש נכרי אשר לא מבנ"י הוא, הלא יעוררו בזה מדנים בדבר הוצאות המשפט. כי עפ"י הדין אין להשיב לתובע בערכאות את ההוצאות שעלו בעת השפטם. ורבים יטעו לאמר כי רק הוצאות הראשונות אין להשיב, והשניות בדין ידרושו, באמרם כי הי' להצד שכנגדו אחרי שמעו כי נדרש מערכאות, לתבעו בדין ישראל, ואם לא תבעו גם הנתבע נתרצה לדון לפניהם, וראיתי כי הביא כן להלכה בספר מנחת פתים בשם תשו' מוהר"ל צינץ חחו"מ סי' ל'. ויען כי הספר הזה אינו לפני לא אדע טעמו. אכן הדברים תמוהים דמי עדיף ממקבל עלי' לדון עם חברו לפני עו"כ, דקבלתו אין כלום ואסור לדון בפניהם, כמבואר בסה"ת והובא בטור וש"ע סי' כ"ו, וכש"כ בזה שלא נתחייב כלל הנתבע ורק גם הוא עביד דינא לנפשי' להציל עצמו, ודי לנו לפטור את התובע מלשלם לנתבע את ההוצאות שגרם לו, וכן כ' בספר אמרי בינה להגאון מ' מאיר אויערבאך זצ"ל ה' דינים סי' כ"ז). וע"כ הזהירו חכז"ל לשמוע לקול השופט אשר יהי' מאחיך ולבלי לכת אחרי ערכאות עכו"ם, אשר לא ידעוך ולא ידעו תכונת נפשך, והמשפטים האלה הנתונים מסיני המה לפניך, מתאימים לך ולמדותיך. והי' לך בהם שלום.

כב את אלה אזכרה ותשוח עלי נפשי, את מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה, בישבו כסאות למשפט, איך דרש וחקר להוציא כאור משפט, ופעמים רבות רוח הקודש הופיע בבית משפטו, ודן דין אמת לאמיתה של תורה, והעומדים שמה תמהו והשתאו על דבריו, ויראו כי זכות התורה הקדושה אשר בה הי' כל מעיני' עמדה לו לכוין לדבר הלכה, גם ידיעתו הרבה ושכלו החד הי' לעזר לו ויחדור אל תוכן הענין להבחין ולהכיר את האמת מן השקר:

על מו"ח הגאון הצדיק זלה"ה, נכונו דברי החכם מכל אדם. אהב טהר לב חן שפתי' רעהו מלך. עיני ד' נצרו דעת ויסלף דברי בגד (משלי כ"ב י"א י"ב). כי כאהבת ד' אשר מלאה כל חדרי לבו, כן הגה רוחו הטהור אהבה לבני אדם. וכמאמר ר' מאיר בפ' קנין תורה. אוהב את המקום אוהב את הבריות (אבות פ"ו) כי שתי, האהבות לה' ולאדם תתאחדנה ותהיינה לאחת, ואהבת אדם הנברא בצלם אלקים, מוצאה מאהבת ד' ועל ברכה נולדה, ולכן נאמר במקרא הזה. אוהב סתם, מושג אשר יכיל אהבת ד' ואדם. כי אחת היא האהבה, בשרשה וסעיפי' נפרדו, להבורא ית' ולברואיו ואוהב כזה הי' מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה. אהב ד' בכל נפשו ומאודו, ויאהב את כל האדם ויקרבם לתורה ולתעודה. גם טהרת הלב וזכות המחשבה נתנו מהודן עליו. וכל מעשיו הי' באמת ובתמים, כפי' כן לבו, וכדבורו כן מעשיהו. ושלשתן המחשבה, הדבור והמעשה התאחדו באמונה. ובטהרת לבו ורוחו שפט על כל דבר שבא לפניו ומאספקלריא המאירה ראו מדיבורו וממעשיו אל תוך לבו פנימה, כי לא שינו מחשבותיו מהם מאומה וכל יודעיו ומכיריו הביטו אליו ונהרו. כי אמת ואמונה קוננו בלבו, ומחשבותיו הי' כעצם השמים לטוהר. וגם במעלה השלישית נכתר הצדיק הזה. כי שפתיו מלאו דעת ומדברו נאוה. ובעת עמד לפני ארון הקודש להגיד דבר חוק ומשפט או להביע מוסר השכל צדק ומישרים. נעמו דבריו לאוזן השומע ולשונו דברה צחות לעורר לב השומעים לאהבה את ד' מצוף מתקו דרשותיו המסולאות בפז. ורעיונות נשגבים אשר כבדו להבין, ביאר בלשון זכה וצחה וימצאו מקום בלבות השומעים. ואיש אשר אלה לו באהבה לה' ולאדם טהר לב, וחן שפתים, רעהו מלך מלכי המלכים הקב"ה ויאצל מהודו עליו ויכבדוהו כל זרע ישראל וישימוהו אלוף לראשם:

וגם דברי המקרא הב', יכונו מאוד, על גבר תמים וצדיק מו"ח זלה"ה. עיני ד' נצרו דעת ויסלף דברי בגד. ואקדים דברי הגאון החסיד הצדיק מו"ה אלי' מווילנא זצלה"ה בספרו תנא דבי אלי' על משלי וזה תוכנם, הדיין צריך לב' דברים. א' שיהי' בקי בתורה, לדעת הדין לאשורו. והב' שיהי' בקי בדרכי האדם ובתהלוכותם להבין בחכמה דברי העדים ובע"ד, אם כנים דבריהם ואין בפיהם עולה. ואם לא ידע למצא האמת מדבריהם, אף אם יבין הדין לפי משפטי התורה, והי' הדין אמת לפי דבריהם אך לא לאמתה של תורה וביאר בזה דברי הגמרא. ודרשת וחקרת ושאלת היטב. (דברים י"ג ט"ו) ודרשת מן העדים, וחקרת מן התורה, ושאלת מדברי סופרים (אם כי לפי קטן ידיעתי לא אדע אנה נזכרה דרשה זאת בגמרא). כי בראשונה מחויב הדיין לחקור את העדים, למצוא את האמת שלא יאמרו שקר ואח"כ תדע את הדין מדברי תורה וסופרים. ולאשר שכל האדם עלול לטעות, ויוכל לנטות מדרך האמת. ע"כ הבטיח המלך החכם, שהאיש האוהב וטהר לב גם חן שפתי', עיני ד' יצרוהו וישמרו את דרכו, והוא ה' יסלף דברי הבגד, עד אשר ילכד בדרכיו הנלוזים, ויצא כאור משפט ויקום הדין לאשורו. כן הי' דרך מו"ח הגאון זלה"ה בישבו כסאות למשפט, לחקור בראשונה ולבדוק בכל מיני בדיקות כפי אשר יד האדם מגעת. ואחרי החקירה והדרישה הוציא הדין לאמתו, ויגיד דבר חוק ומשפט צדק:

ומלבד המשפטים אשר הוציא לאור אמת ויגיד לאנשים הבאים אליו לשמוע דבר דתודין, רבו השואלים אשר ישאלוהו במכתביהם לדעת דין ומשפט, ולאלה השיב כיד ה' הטובה אליו ויבאר הדברים עפ"י התוה"ק להקים דבר המשפט. וישפט יצחק את ישראל חמשים שנה. ובימי עלומיו נכתר בכתר הרבנות בעיר ברעזאן, אחרי אשר ישב כסאות למשפט ששה חדשים בזוראוונא. ושם למד ולימד דעת את העם שלש עשרה שנה, ורבים הי' תלמידי' אשר יצקו מים על ידו, וילמד שיעורין כסדרן ויורה דרך ד' ודרכי התורה הקדושה לבחורי חמד השותים בצמא דברי' הקדושים, ואנשי העיר כבדוהו ויאהבוהו עד למאוד וגם הוא אהבם אהבה עזה וכל ימיו זכר באהבה את הימים אשר ישב בעיר ברעזאן, ויאמר כי רובי תורותיו וחדושיו למד בהיותו שמה. משם נסע פרעמשלה וישב שם כעשרים וארבע שנים, וינהג, גם שמה את עדתו לתורה וליראת ד'. ובעת הזאת הביאני ד' ביתה צדיק זה ויצקתי מים על ידו כחמשה עשר שנים, ובמשך הזמן הזה הראיתי לדעת את גודל נפש הצדיק הגאון הזה, את יקר ערכו ומדותיו התרומיות. הוא הי' איש צדיק תמים בדורותיו, ולו הי' בדור שלפניו הי' נחשב גם גם אז לגאון וצדיק, כי לתבונתו ורוחב לבו אין חקר, וישקד על דלתי התורה יומם ולילה, הי' מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות וכל מקרי הזמן ופגעי' לא נגעו בו לבטלו מתלמוד תורה, ויגבה על המקרים האלה וירם בדרכי ד', וישב לשואליו דבר הלכה ויהי עושה משפט וצדקה בארץ מדברו הי' נאוה, וכאשר עמד לפני ארון ד' להשמיע דבר אלקים, ולהגיד לעמו חוק ומשפט נדמה למלאך אלקים, וכדודי אש מפיו התמלטו, באמרו דברי מוסר דברי אלקים חיים. ודברים היוצאים מן הלב נכנסו ללב, והתעוררו השומעים לשוב אל ד' וזכה וזיכה את הרבים:

ואחרי אשר עבד עבודת הקודש כעשרים וארבע שנים בעיר פרשמשלא, נקרא אחרי כבוד לכהן פאר בעיר לבוב, אשר בה מנוחתו כבוד. שלש עשרה שנים שמש בכהונה גדולה בעיר רבתי עם, אשר רבני' הי' מאז גאוני ישראל, ויהי לראש לכל ישראל ולרבן של כל בני הגולה וגם בעיר הזאת התהלך לפני ד' וילמד דעת והשיב לשואליו דבר ה', לא גבה לבו ולא רמו עיניו. ויהי עניו ושפל ברך ויאהב ויכבד ת"ח ויקרבם בכל נפשו ומאודו וכל המדות, שהתורה נקנית בהן ומכתירות לת"ח, נמצאו באדם הגדול הזה, אוהב את המקום ואוהב את הבריות, ויתר הדברים שמנאן התנא העטירו את נפש הצדיק הזה, ומי כמוני יודע את טוב לב האיש המורם הזה, כי שנים רבות הייתי בצל קורתו וראיתי וידעתי את יקרת ערך נפשו הטהורה, ונפשי תשתוחח על האבדה הגדולה שנאבדה ממני:

ובעת הזאת בעת בוא מו"ח הגאון הצדיק זלה"ה לבובה, נפרדתי ממנו ונסעתי ראהטינה כי נקראתי שמה מבני העיר לשרת בקודש ולהיות להם לאב"ד, וכעשר שנים ישבתי שמה עד אשר קראה אותי עדת רישא הכבודה אחר כבוד ותשימני אלוף לראשה, ועד היום בין בני עירי היקרים והאהובים אנכי יושב, ה' יברכם בכט"ס. ובשנת תרס"ה בשבת שובה אחרי שובי הביתה מבהכ"נ אשר הגדתי לעמי דבר חק ומשפט כמנהג ישראל מני קדם, באתני שמועה נוראה, כי חלה מו"ח הגאון הצדיק את חליו וכי יבקש ממני ומאשתי הרבנית הצנועה ת' בתו של אותו צדיק שנבא לבובה למען האציל לנו את ברכתו, ונסע שמה בליל מוש"ק ובטרם האיר הבוקר באנו לבובה, ועיניו כהו מלראות, כי חזקה מחלתו של מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה ועוד דבר עמנו דברים אחדים, והכאב גדל וחזק עד כי לעת ערב בבא כל העם להתפלל תפלת כל נדרי באומרם "ויאמר ד' סלחתי כדבריך" יצאה נשמתו הקדושה בטהרה ותשב אל האלקים אחרי אשר עבד עבודתו בקודש. כל ימיו עפ"י האדמה, ויזרע יצחק בארץ ההוא זרע צדקה וחסד, וירעה את צאן מרעיתו חמשים שנה ויהי לברכה כי ברכהו ד'. בתלמידים השומעים דבריו ואשר הם מורים הוראות בישראל, ויעש הישר והטוב בעיני אלקים ואדם. ושם בעדן גן אלקים ימצא מאה שערים ושפתיו דובבות לדברי ההלכות שנאמרו משמו בבי מדרשא צדקתו לפניו תלך, ותשבע בצחצחות נפשו באור פני מלך חיים:

ויזרע יצחק בארץ ההוא, ויעבוד בשדה התורה הקדושה, ויוציא לאור את ספרי' על או"ח יו"ד ואה"ע, וספרי' אלו מלאים זיו ומפיקים נוגה. וכל חכמי הזמן וגדולי ישראל השתוממו על המראה הגדול הזה. וחלוני הבית אשר בנה הי' שקופים להוציא אורה על פני חוץ, וכשנה לפני הגנז ארון הקודש, בטרם הפרדו מאתנו החל לסדר את התשובות על חו"מ וישת עליהן זר זהב והן המון דרשותיו בסוגיות הש"ס, דבר דבור על אופניו מידי חג בחגו בסוגיות השייכות לו, וימסור את חדושיו אלה לבית הדפוס, למען השלים ארבעה טורי העמודים אשר עליהם נסמך שלחן הערוך אשר לפנינו ולא גמר מעשיהו, כי נקרא אל על לשכון כבוד בעדן גן ד' ויאסף אל עמיו, וישכב עם אבותיו גאוני ישראל וצדיקי' אשר האירו פני תבל והיו למאורות לישראל בכל מקומות מושבותיהם. ולמלא רצון צדיק וקדוש ישראל, נגשתי אל המלאכה ודמיתי לגמרה עד מהרה. אכן רבות מחשבות בלב איש, ועמדו לפני מסכים ומונעים שונים ונמשכה ההדפסה כשתי שנים ומחצה. ומאת ד' היתה זאת, כי לא הגיע עוד הזמן להוציא כלי יקר הזה למעשהו. ואודה לד' כי הגיעני לימים שיש בהם חפץ לראות בגמר בנין הבית ויקם בית יצחק לתהלה ולתפארת. והזרע אשר זרע מו"ח הגאון הצדיק נשא פרי קודש והנני מוסר כעת את ספרו של אותו גאון וצדיק זצלה"ה לקהל יראי ד' ולומדי תורה, והמה יבואו חדריו ויגילו וישמחו בו. יהי שם ד' מבורך:

ואתפללה לאדון שמים וארץ ואתחנן אל ד' ואומר. יהי נא חסדך אב הרחמים עמדי ותושיע לי עבדך, להוציא בקרוב לאור, את אשר חננתני לחדש בדברי תורתך הקדושה, וכאשר עזרתני לבצע מחשבת צדיק ולגמור את בנין ביתו בכבוד, ולעשות ציצים ופרחים, איזה הערות והגהות כאמלתרא על אולם הבית כן תראה לי אותות חסדיך, ואזכה להביא בקהל חכמי תורתך גם את פרי עבודתי בקודש חדושים בתוה"ק ותשובות אשר השבתי לשואלי דבר ה' ממני הצעיר באלפי ישראל. ודברי ימצאו חן בעיני אוהבי תורה ודורשי תושיה

ולאשר מו"ח הרב הגאון הצדיק זצלה"ה, הואל להזכיר בפתחי שערי ביתו הגדול אותי ואת רעיתי הרבנית היקרה ת' ואת בנינו האהובים שיחי'. ולו גמר הוא את ספרו, כי אז גם בספרו הזה הי' זוכר אותי ואותם לטובה, אעשה כן גם אני הפעם. ואבקש מאת ד' שיזכור צדקת אב זקן לבתו היחידה היא רעיתי הרבנית הצנועה השולמית מ' הדסה ת'. ויאריך ימי' ושנותי' בנעימים, ובעזרת אב רחום וחנון נגדל את בנינו ואת בנותינו היקרים שיחי' לתורה ויראת ד', ונראה מהם דור ישרים יבורך, דור יכבד את ד' ויתן יקר לתורתו ובזכות אבינו הצדיק הקדוש זצלה"ה תגן עלינו ועל בנינו ובנותינו ברחמים אמן:

ויתעוררו נא רחמיך על בני יקירי מחמד נפשי הרב הגאון מוהר"ר אהרן לוי שליט"א האבד"ק סאמבור נ"י אשר היה חביב למו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה עד לאחת. ויחד עם רעיתו הרבנית היקרה ת' יגדלו את ילדיהם שיחיו ברוב נחת ועונג דור ישרים יבורך אמן סלה:

ואתה תשמע השמים לתפלת עבדך המתחנן בעד בניו בנותיו וחתנו היקרים שיחי'. ברכם ברב טוב בעושר ואושר ותהי' התורה מחזרת על אכסניא שלה ואראה בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות ובמע"ט א"ס. זאת תפלת עבדך המתפלל ומתחנן לפני כס כבודך

נתן בן הרב הגביר החריף וירא ד' מ' דוד יהודה לעווין זלה"הץ האבד"ק רישא והגליל.

ובעת ההוא, בעת הלקח ארון הקודש, והוסרה העטרה מעל ראשי, עמדתי משמים ונפשי השתוחחה בקרבי, וקראתי למספד ונשאתי קנה בביהכ"נ הגדול דחו"ל בק' לבוב. ולאשר כפי הנראה מדברי הש"ס, ההספד אשר יאמר בהעדרו של אדם גדול, יביא תועלת לנשמתו ויעלה לרצון לפניו. כאשר אמר רב לר"ש בר שילת. אחים לי בהספידא דהתם קאימנא (שבת קנ"ג) אמרתי איפוא להעתיק הדברים אשר דברתי אז ויהי' למזכרת לנפש צדיק ולקורת רוח לנשמתו הטהורה הצרורה בצרור החיים בעדן גן אלקים:

עין דמעה הספד מר על מות מו"ח האדם הגדול בענקים, רב האי גאון רשכב"ה שר התורה הצדיק הקדוש פאר הדור מרן יצחק יהודה זצלה"ה, אשר קוננתי והספדתי ביום א' פ' לך לך תרס"ו בביהכ"נ הגדול דחו"ל בק' לבוב.

א ויאמר המלך אל עבדיו, הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל. (שמואל ב' ג') כדברים האלה דבר המלך דוד לעבדיו, אחרי אשר קונן את הקנה הכתובה שם על מות אבנר, ויתאר את האסון הנורא אשר קרה לישראל באבדן איש רם ונשא כמוהו, שידי' לא הי' אסורות מללחום את מלחמת ד' בגבורים ותהיינה אמונות לד' ולעמו. ובדברים קצרים ומרים אמר, הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל כי עבדי דוד הכירו את יקר ערך אבנר ומה הי' לישראל. כמוהו כמוהם הרגישו הנזק הגדול אשר הוסב לעם בהעדרו, ולמותר הי' לי להגיד לפניהם ברוב דברים את מעלותיו ומדותיו. ובהזכירו את שמו לבד עורר את לבם לבכי ולמספד:

גם אנכי אשר זה כשלשים יום עמדתי לפני ארון הקודש, שבו הי' ספון חלקת מחוקק, מו"ח הרב הגאון הצדיק קדוש ישראל, ודברתי דברי בלב נשבר ונדכא אחרי מטתו, לתאר במעט המעלות הנשגבות והמדות התרומיות של אותו עיר וקדיש דנפיק מאתנא, אנכי נצב הפעם לפני בני עדתו שהי' להם לרועה שנים רבות ואומר עם המלך דוד:

הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל!

לא עלי לתאר לפניכם את גודל האיש ויקר ערכו, לא עלי להגיד ולספר את מדותיו הנעלות והטהורות כאשר הגדתי ותארתי בעת עמדתי משמים בעוד מתי מלפני. ושברי הלוחות מונחות הי' בארון. כי אז רבו האנשים מהערים הקרובות והרחוקות, אשר אך לשמע אוזן שמעו הדר גאונו וצדקתו ולא הכירוהו מקרוב "ויספו כל העם לבכות עליו" (שמואל ב' שם) אמנם אתם יושבי עיר לבוב, אשר נאספתם כעת לתת כבוד לאדונכם ורבכם, אתם, שזכיתם לשכון כבוד בעירכם הרב הגאון הצדיק, שלש עשרה שנה. ואשר עין בעין ראיתם מדת טובו וענותנתו. אתם, אשר בתוככם ישב ולימד דעת תורה ויראת ד'. ואשר לקחתם לקח מפיו ויצקתם מים על ידו הקדושה, גם דלה דלה לכם מבאר התורה, באר חפרוה שרים גדולי ישראל. אתם הלא תדעו הלא תרגישו את האבדה הגדולה אשר אבדנו, לא עלי איפוא להרבות בדברים, ובמר נפש ורוח נשברה אקרא גם אנכי הדברים המעטים האלה הפולחות לב ורוח. הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל! (ב) וכעלות אלי' בסערה השמים, ויפרד מעל אלישע הנמשק לנביא תחתיו, נאמר במקרא את אשר עבר עליו ביום האחרון ואת אשר דברו בני הנביאים אל אלישע. ואחרי כל אלה בהלוך אלי' ברכב וסוסי אש השמים, ויעל מעל תלמידו ההולך אחריו נאמר ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. (מלכים ב ב') והנה להבין הדברים אשר נדברו בין אלי' ואלישע בטרם הפרדם איש מרעהו ולמה הלך מן הגלגל בית אל ומשם יריחו ומדוע עמדו על הירדן בעלותו השמימה, נדבר אי"ה במשך המאמר והפעם נדבר רק על דברים האחרונים שנזכרו שם, ואלישע רואה והוא מצעק וגו'. ונעורר ג"כ על תשובת אלישע בבקשו ממנו ויהיו נא פי שנים ברוחך אלי, ונחקור על המענה שענהו "אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהי'" (שם) כי מדוע תלה אלי' מלואת בקשת תלמידו, בראתו אתו לקח ממנו. ורק באופן זה יהי' פי שנים ברוחו אליו. אכן הוא הדבר אשר דברתי כי כל הקרוב קרוב לאיש הגדול, ירגיש יותר את העדרו, והרגשה הזאת תבא מעצמה בלעדי התעוררות מבחוץ, ודברים מועטים ישיגו לעורר אבל בכי ומספד. גם הראות האסון יקרע סגור הלב ודמעות העין יזולון ובקול מר צורח יצעק הרואה בחבלי'. ולכוונה זאת אמר אלי' לאלישע אם תראה ותרגיש כי לקח אנכי ממך, ותדע מה הייתי לך ומה חסרת בהלקחי, אז בעת אפשוט את אדרת גויתי ואשליך שמלתי לעורי, אאציל ברוחי עליך פי שנים, כי לא ימנעני הגשם, ובעת נפשי תעלה במעלות קדושים וטהורים, גם אתה תראה מראות אלקים ויהי' לך פי שנים ברוחי. והכתוב מגיד לנו ויעל אלי' בסערה השמים ואלישע רואה ומרגיש, כי בעוד רגע יפרד ממנו לעולם מורו ומלמדו להועיל, רואה את הטוב אשר נפל לחבלו בהיות איש אלקים עמו, רואה את החסרון הגדול אשר נחסר לו הפעם בהלקחו ממנו, והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ויקרע את בגדיו, כי נפשו ירעה לו, בראותו את אלי' מורו ורבו לקח ממנו, ויצעק מרה על העדרו.

ג גם אנחנו, אחי בני עמי, אשר היינו מסביב לאיש הרוח, לגבר צדיק וענותן, וידענו את הטוב אשר הי' לנו ממנו, נקרא הפעם אחרי הפרדו מאתנו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! כי חכמי ישראל העומדים בפרץ ולוחמים מלחמת ד' מלחמת התורה הקדושה, המה הרכב, המה המגינים אשר יגינו על העם, ובצל קדשם יחסיון כל מבקשי ד', ובהלקח גדול החכמים, גבור החיל במלחמתה של תורה נקרא אבינו אבינו רכב ישראל! דטב לי' לישראל בחכמתו וצדקתו מרתכון ופרשון (תרגום בם):

אל מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה קול נפיק מן שמיא, וכדברי הסדר אשר לשבוע הזה נקרא אליו, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", כי נפרד נפרד מהארץ הזאת, ונפשו הטהורה עלתה השמימה אל מקום אשר לקחה משם. ובין מלאכי מעלה תשכון כבוד לחזות בנועם ד'. ולהשתחוות בהדרת קודש לפני אדון שמים וארץ. ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, אדומו"ר הרב הגאון הצדיק מרן יצחק יהודה זצלה"ה, הלך לשוח לחקל תפוחין קדישין, מקום אשר בשערי' יבואו צדיקים תמימים וישרים, מקום עין לא ראתה ונעלם הוא מעין כל חי. שם במקום הקודש, נפשו הטהורה תעוף במועף לעלות במקום קדושים וטהורים, שם ישא עיניו ויראה הדר כבוד ה' ותשבע בצחצחות נפשו. ואנחנו נותרנו כיתומים ואין אב, כצאן ואין רועה. מי יורה אותנו דעת, מי ישמיענו דבר ד', מי ינחנו בדרך אמת דרך התוה"ק. על הצדיק הגאון הזה נאמר בצדק דברי האי ינוקא על רבה בר רב הונא ורב המנונא. גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות. (מו"ק כ"ה ב') כי ישיש וצדיק לקח מאתנו זקן וחכם ועמו כבוד ישראל, כי לקח עמו ספר התורה הנקרא ספר מלחמות (כאמור בתוה"ק במדברי כ"א. ע"כ יאמר בספר מלחמות ד', ותרגם יב"ע ע"כ יאמר בספר אוריתא). מו"ח הרב הגאון הצדיק הי' משיורי כנה"ג, מאלה החכמים אנשי השם אשר הי' בדור שלפנינו, לו שם בגבורים לוחמי מלחמת התורה. הוא הניף את ידו וגבר ישראל חיל בתוה"ק. לרגלי' ישבו צעירי הצאן ת"ח אשר המה חיים אתנו, ד' יאריך ימיהם ושנותם, ושתו בצמא את דבריו הקדושים. וכעת נטל גזע ישישים ועמו ספר התורה. ואנחנו נאספנו הפעם בבית מקדש מעט, לזכור נפש זכה וברה טהורה ותמימה, אשר נפרדה מביתה ועלתה השמימה, לזכור את אשר פעל מו"ח הגאון הצדיק בחיים חייתו, למען דעת ההפסד הגדול שהגיע לנו בהפרדו ממנו, ונרגיש את אשר אבדנו במות האיש הגדול אשר עמד לנס לישראל ויהי לו להוד ולתפארה:

ד אני הגבר ראה עני בשבט עברתו, אמר המקונן, והוא ירמי' הנביא אשר כ' ספר קנות (ב"ב ט"ו) ואם כי כל ישראל גלו מאדמתם וגבר עליהם האויב, אם כי על כלה קרא ה' מועד לשבור בחוריהם בחרב, וכלם ראו עני ושבר, יותר מכלם עוד הרגיש ירמי' נביא ד' את האסון הנורא הזה. כי הוא הרגיש את הטוב הרוחני הצפון בארץ הקדושה, הוא ידע את הקדושה הפרושה וחופפת על מקור הקודש, וע"כ בנפול עמו ביד צר ואויבים החריבו מקום מקדש ד', עינו הורידה מים כי רחק ממנו מנחם משיב נפשו, רחק ממנו הרוח הקדוש ששכן בבית, רחק ממנו מזון הנפש, מזון הרוחני אשר השיב את נפשו, כבה האור אשר האיר לו ממקום האור. ומלבד הכאב הגדול אשר הסיב לו שבר עמו ואבדן ארצו, ראה עני בשבט עברתו. בהלקח האור הגדול מהבית הקדוש אשר שכן ד' שמו שם. וגם אנכי אשר שנים רבות יצקתי מים על ידי מו"ח הגאון הצדיק, ועין בעין ראיתי את גדלו את קדושתו, וחמותי ראיתי אור בתורתו הקדושה, אנכי הרואה כעת עני בשבט עברתו, בהלקח העטרה מעל ראשי, ולקח אדומו"ר ממני. ובקול מר אקרא הפעם "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו" (במדבר כ"ז ד'). למה הלך מאתנו הגאון הצדיק הזה. מדע הניף המות את ידו לקחת מאתנו את אבינו אשר באורו לנו חיים. אכן לא אנכי לבדי ראיתי עני באסון הזה אשר קרני, כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ישב הגאון הצדיק הזה ולימד דעת תוה"ק, ובמר תבכה ובדמעתה על לחי' תשאל גם היא למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו. הן הי' לנו לאב ולפטרון, והלך לפנינו באור תורתו להורות לנו את הדרך נלך בה והמעשה אשר נעשה. מדברו הי' נאוה בדברו אלינו דברי חן ונחומים, ידיו היו פרושות לקבל לאהבה ובחבה את כל הבא אליו לדרוש את ה', ורב טוב פעלו להעניק בכל דורש ומבקש. וכאשר אמר דוד המלך ע"ה על אבנר "ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתם הגשו" (שמואל ב' ל"ד). כן נאמר אנחנו על מרן הגאון והצדיק, ידיו לא הי' אסורות, רק הרבו להטיב, ויעשו את הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, ורגלי' הי' מוליכות אותו לעשות רצון אבינו שבשמים. וילך למסעיו (בראשית י"ג ג'). מעת הי' לאיש דרכו הי' נגד ד', וילך הלוך ונסוע, כתעודת האדם פה בארץ החיים, ללכת ולנסוע, וע"כ נקרא "הולך" ופירשו חכמים מאמר רב לר"ש בר שילת בשבת קי"ג "אחים לי בהספידא דהתם קאימנא". כי במותו, סך המות את דרכו ויעמוד מלכת. ואמרו במדרש וילך למסעיו שפרע הקפותי'. כי ד' הטוב מלוה את האדם, והאדם לוה מה'. מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא (איוב מ"א) וא"ר ירמי' בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפצצת בראש ההרים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבא ויטול שכרו, ורוח הקודש צווחת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מל לבנו עד שלא נתתי לו בן, מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית וכו' כאמור בילקוט שם. הקב"ה נתן לאדם את כל, ומאמין לו כי יעשה בדברים הנתנים לו כאשר ניטל עליו מאת ה' והי"ת מלוה ומקיף, ובמלאת האדם רצון ד' ועושה משפט וצדקה אז משלם את אשר לוה, ובהיפך נאמר לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן (תהלים ל"ז כ"א). צדיק חי העולמים חונן ונותן. כי כל מה שנמצא ביד האדם ניתן לו מאת ד', ואת זאת ידרש ד' ממנו לעשות חסד ומשפט. ואברהם אבינו אשר הרבה להטיב ויעש הטוב בעיני ה' נאמר עליו כי פרע הקפותיו. וכאשר הי' כבד במקנה בכסף ובזהב הלך למסעיו, ויוסף לקרא בשם ד' כבראשונה וידע כי כל אשר לו, מלוה הוא אצלו אשר צדיק חי העולמים הלוה לו. וכאשר שאל ריב"ז את תלמידיו "איזה דרך רע שירחק ממנה האדם, אמר ר"ש הלוה ואינו משלם, אחד הלוה מן האדם ואחד הלוה מן המקום, שנאמר לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן". וכבר אר"ע והובא בשמו בפ"ג דאבות החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבא וילוה. כי העוה"ז בהמון טובותיו נמשל לחנות הפתוחה, ובה סחורות מינים ממינים שונים, ובני אדם נכנסים ובאים לקחת מהם כל אתד כרצונו וחפץ לבו, ובעל החנות – והוא אדון העולם מאמין להם שישלמו. וקיום התורה והמצוה היא השלום עבור החוב הגדול שמחויב האדם בלקחו מסחורות החנות. ובהסיר לבו מאחרי ד' ויעשה ממצות ה' אשר לא תעשינה, לא ישלם את הקפותיו, ובעל החנות ידרוש ממנו דמי סחורתו והם תשלומי רובי הטובות שעשה עמו:

מו"ה הרב הגאון הצדיק הלך גם הוא למסעיו וישלם הקפותיו כי רבו כמו רבו מעשיו הטובים. שתי זרועי' שתי ספרי תורות הן. כאשר אמר ר' אליעזר על עצמו (סנהדרין ס"ח). התורה האחת, היא מלואת החובה אשר יחוב האדם להבורא יתעלה שמו, בעל החנות המקיף לאיש ואיש די מחסורו, ולא הקדימתו בריאה בעולם וישלם לה. ורק באחת נקדמנו כמאמר דוד המלך ע"ה. ואני אליך ה' שועתי. ובבקר תפלתי תקדמך (תהלים פ"ח י"ד) כי בהתפלל איש אל ה' על דבר החסר לו ובבקשו כי יתנהו לו, התפלה קודמת למעשה הטוב הבאה אליו. והתורה הב' היא מלואת החובה בין איש לרעהו. ותשלומי' באשר הוא אדם, וזרועות אדומו"ר גם הן מלאו אחרי החובות השתים ותפארת לו מה' ותפארת לו מן האדם. ויהי' ידי מו"ח הגאון הצדיק אמונה לד' עד בא השמש, עד אשר בא שמשו והגיע זמנו להפטר מן העולם, ואנחנו צאן מרעיתו אשר בצל כבוד הגאון הזה חסינו בהלקחו הפעם נקרא גם אנו אבי אבי רכב ישראל, למה יגרע שמך מתוך משפחתינו:

ה ונשובה נראה את אשר יספר לנו במקראי קודש מה שנעשה בטרם הפרד אליהו מאלישע לעלות השמימה כי הדברים הנאמרים שם, יעוררו אותנו לדעת הטוב אשר נקבל מהאדם הגדול העומד בראש עמו, וההפסד אשר נרגיש בהעדרו. ויהי בהעלות ד' את אלי' בסערה השמים וילך אלי' ואלישע מן הגלגל' (מלכים ב' ב') ונפלא הדבר למה יגיד לנו כי הלכו מהגלגל, וגם למה הלכו יריחו בית אל. ובסוף הספור נאמר. ויהי המה הולכים הלך ודבר כי מה לנו אם דברו איש אל רעהו, או לא דברו רק הלכו בדומי' ובירושלמי פ' אין עומדין ה"א איתא. ויהי המה הולכים הלך ודבר, במה הי' עוסקים ר' אחוא בר זעירא אמר בק"ש הי' עוסקים היך מה דאת אמר ודברת בם. ר' יודא בן פזא אמר בבריאת עולם הי' עוסקים, היך מה דאמר בדבר ד' שמים נעשו. ר' יודן בר"י דר' אייבו אמר בנחמות ירושלים הי' עוסקים כמה דאמר דברו על לב ירושלים, ורבנן אמרו במרכבה הי' עוסקין. היך מה דאת אמר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם. והנראה בהבנת הדברים. כי בטרם הפרד אלי' מאת אלישע רצה להראות לו הדבר אשר הביא את בנ"י למצב המורא אשר נמצאו בו בעת ההוא, כי נפלו אז ברוחני ובגשמי. נזורו מאת ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות, ויחלקו לשתי ממלכות קטנות המריבות אשה את רעותה. ומן הגלגל אשר כל רעת ישראל שמה כמאמר הנביא. כל רעתם בגלגל כי שם שנאתים על רוע מעלליהם (הושע ט. ט"ו) הלך עמו בית אל מקום אשר העמיד שם ירבעם את עגל הזהב ואת כהני הבמות, כי ירא פן ישוב לב העם אל מלך יהודה בעלותו ירושלמה לעלות זבחים בבית ד'. וע"י העבודה הזרה חלק ישראל מיהודה ולא התאחדו עוד. ויראה לאלישע שהוכן להיות נביא בישראל את חטאת ישראל ואת רעתו. הפרוד אשר בין העם ואי האמונה בה' אשר הורידו את כבוד העם וישחיתו את מטהרו. ובזה הורה לו את אשר לפני' לאחד את הקרעים למען יהי' יהודה וישראל לעם אחד, כי מדנים בין אחים יסובבו לא לבד את חרבן העם, כי גם יסורו את לבן מד' ללכת אחרי אלהי נכר הארן. ובבית אל ראה את הרעות השתים אשר הביא ירבעם על העם בחלקו אותו לשנים. כי בעוד הי' לעם אחד, היתה ממלכתם גדולה וכבודה בעיני העמים, ולמדו הגוים אשר סביבותם לעשות כמעשיהם לכבד את אלקי הכבוד, וראו עמי הארץ את שם ה' ובאו גם המה לחסות בצל כנפי ה'. ובהפרדם לשתי ממלכות שפלות שאין תואר והדר להן, נספחו אל הממלכות האחרות כאשור ומצרים וילמדו ממעשיהם ויעשו כתועבות הגוים ונזורו אחור. ויצוהו הפעם לקרב הרחוקים, ולאחד הנפרדים, ולא יהי' עוד בית אל למזכרת און ולא יקום עוד שאון בעם. כי ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם (הושע י' ט"ו) כי הרעה האחת והיא חלוקת העם והפרדו – הולידה הרעה השנית, והוא לעזוב את ד' אלקי אבותם ולהמיר כבודו בלא הועיל. ואחרי אשר הראה לו את הרעה אשר מצאה את העם וסבתה, כי עברה גררת עבירה, כקללת החטא אשר תולדתה עמל ואון, הביאהו יריחו. יריחו היתה העיר הראשונה אשר לפני חומותי' חנו בני ישראל בעברם את הירדן ובאחדות גמורה ובלב מלא תקוה עמדו לפני העיר ועיניהם תלויות אל ה' ומיחלים לישועתו וה' הראה למו עוז ימינו ותפול החומה תחתיה. ובמקום אשר הפרוד ואי האמונה הביאו את הרעה, האמונה והאחדות הביאו בכנפיהן רב טוב לבית ישראל. מיריחו שלחו ה' הירדנה וגם בזה למד אלי' דעת לאלישע אשר מלא את ידו להיות נביא תחתיו לאמור לו אם יעלה בידו להשיב לב ישראל אל יהודה והי' לעם אחד אז כימי קדם יראם ד' נפלאות ושטף מים רבים אליהם לא יגיע כי יחצו המים. ולא יהי' לבנ"י למכשול ולפוקה, וספינת ישראל תעבור ש שלום אורח לא באה. ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה (שם) ויהי לאות כי ילך לפניהם ה' ומאספם קדוש ישראל. גלגל מקום רעתם – בית אל – מקום החטאת והפרוד, ויריחו מקום האחדות והתקוה, שלשה המקומות האלה, אשר עמהם נקשרו זכרונות ימי ישראל ומהם תוצאות רבות לטובה ולרעה, שלשה המקומות האלה הראה אלי' לאלישע בטרם הפרדו ממנו למען חקות הזכרונות האלה על לבו וידע את אשר לפניו. את המעשה אשר יעשה אחרי הפרדו א ממנו:

ויהי הם הולכים הלוך ודבר. מה דברו ובמה הי' עוסקים בעת הלוכם. ר' אחוא בר זעירא אמר בק"ש הי' עוסקים. פרשת ק"ש הוא יסוד האמונה. וראשיתה "שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד", ותולדות האמונה הלא הן יראת ואהבת ד', ואם כי הנביאים מחזה ה' יחזו, וידעו ויבינו הכל בדעתם ותבונתם, ואף כי בעת הזאת אשר נפרד אליהו מתלמידיו לעלות השמימה, והסיר את אדרתו הגופנית ממנו, כי אז ראה בעיניו, את אשר האמין עד עתה ותהי' האמונה איפוא למותר. בכ"ז גם עליהם היתה המצוה להאמין שיש עלה וסבה, והיא עושה ופועלת את כל הנמצאים כדברי הרמב"ם בספר המצות. וכאשר שמעתי אומרים לבאר דברי הש"ס בברכות י"ג א"ל רב לר"ח לא חזינא לרבי דמקבל עליו עול מלכות שמים, א"ל בר פחתי, בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים, כי רבינו הקדוש אשר השיג כל השתלשלות הבריאה מראשיתה עד סופה בשכלו, וידע כי יש אלקים בורא ומנהיג את כל העולם, האמונה לא היתה איפוא הכרחית לו, כי למה לו להאמין אם ידע והבין הכל בדעתו ושכלו. וע"כ תמה רב עליו איך יקרא ק"ש ויקיים מצות האמונה, אשר היא אחת מתרי"ג מצות. ואמר לא חזינא לרבי דמקבל עול מלכות שמים. וכוונתו, לא אראה מקום לישב איך קרא רבי ק"ש. כי אם ידע והבין והשכיל את כל, והאמין אי' איפוא מקום לאמונה. וא"ל ר"ח שהי' מעביר ידי' על פני שכלו, כמו לא ידע, וכאיש אשר אך באמונתו יחי'. וככל החזיון הזה הראה אלי' לאלישע בעת הפרדו, אשר בכל המראה הגדול אשר יראה, יקיים גם מצות האמונה ויקרא ק"ש. כי מה היא ידיעת האדם נגד גדלות הבורא ית'. וכל חכמתו כאין נגד כבוד ד' ית'. ר' יודא בר פזי אמר בבריאת עולם הי' עסוקין כי בעת הזאת נפתחו השמים לפניהם וידעו ויכירו את כל. ויען כי מבלעדי מצות האמונה הנתונה לכל איש ישראל, חובה על האנשים השלמים יודעי דעת ה' להבין ולהשכיל ולקרא מעל ספר הבריאה כפי מה שיד האדם שולטת כמאה"כ דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה (דה"י א' כ"ח) וכאשר האריך בביאור הדברים בעקידת יצחק במקומות רבים. אשר שלימות האדם האמתית תבא אלי' באחד משני אופנים, אם ע"ד הקבלה מאבותי' והיא קנוי' ע"י התורה הקדושה המלמדת אותו את האמונה הטהורה, או ע"י חקירה ועיון והקשים שכלים, כמו שמצאנו באברהם אבינו ע"ה, שהכיר את בורא העולם ית' ע"י הלמוד והחקירה, וידיעתו זאת הביאתו לידי אמונה ב"ה, כמאמר הכ' והאמין בד'. אכן לא לאדם ללכת וחפש האמת הצפון בדרך החקירה עד אשר ידע בנפשו, כי יסודי הדת הטבעו אצלו על יסודות חזקים וקיימים, ואז תובילנו חקירתו לדעת את האמת אשר היתה באמנה עמו מקדם, בטרם נצבו רגליו על דרכי החקירה. כאשר אמר ר' אלעזר. גדולה דעה שנתנה בין שני אותיות, שנאמר כי אל דעות ד' (ברכות ל"ג) אם יסוד הדעת הוא האמונה, אז גם הדעת תשלים את דרכו ותביאנו נוכח ה' לכן אחרי אשר דברו בראשונה בעניני אמונה כדברי ר' אחוא, דברו גם בענין חקירה בבריאת עולם, כדברי ריב"פ ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כאשר יתאחדו דבריהם עם דברי יתר החכמים המובאים שם:

תוכן העניינים

בית יצחק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה