אור ברסלב
בית יצחק חושן משפט בית יצחק חושן משפט › סימן עד

בית יצחק חושן משפט· רבי יצחק יהודה שמלקיש

בית יצחק חושן משפט · סימן עד

סימן עג

ב"ה. לבוב תרס"ד. לכבוד הרב החריף ובקי בחדרי תורה מ' בן ציון פאסס נ"י מו"צ דק' רידניק.

ע"ד הדו"ד בדין צוואה שאחד הי' לו בית שהי' שייך לו ולאשתו והיה שוה אלף וארבע מאות ר"כ וכתבו בהצווא' שבאם ירצה להחזיר בנינו מנשה את הבית אזי יחזיק בהבית ויגבה לעצמו שלשה מאות ר"כ ולאחר פטירתי תיכף יתן לבת אחת שני מאות ר"כ ולאחר שתי שנים יתן לאחי' יוסף שלשה מאות ר"כ ולאחר ב' שנים יתן לבת אחת מאה וחמשים ר"כ ואחר ב' שנים לבת אחת מאה וחמשים ולאחר ב' שנים יתן לבת אחת מאה וחמשים ר"כ (וכפי הנראה חסר בת אחת ומאה וחמשים ר"כ) ובחיים של מורישי' אף אחד מהם אין רשאים למכור שום דבר רק אחר פטירת שניהם. ובשנה זו מתו שניהם ובתוך השנים הללו נתיקר הבית ושוה כעת ג' אלפים ר"כ ויש טענה בין הבנים אם שייך המותרות לבנו הגדול כטענת ר' מנשה או קצת לאחי' השני:

תשובה הנה אם נתיקר הבית קודם שעשה הצואה רק שהמוריש לא ידע י"ל שכל הצואה בטלה דהוה צואה בטעות כעין שכ' בתשו' תומת ישרים סי' נ"ז הובא בדברי גאונים כלל ע' סי' כ"ח בש"מ שצוה לתת לבתו ק' זהובים וכן לבתו השני' ולאמו כמו כן ולהקדש ב' מאות באמרו שיש לו החצי במזומן מהסך הנ"ל והחצי בחובות ואחר שנפטר לא מצאו אפי' החצי ממה שאמר הן במזומן הן בחובות ופסק שכל הצואה בטלה כיון שהנפטר גילה בדעתו שיש לו כל כך וכהיום הוה צואה בטעות. והנה שאלתי לפי שמה גוף התשובה ומבואר שם שש"מ צוה לתת לבתו אחת מ' אלפים ולבתו אחרת מ' אלפים ולאשתו יתר על כתובתה י' אלפים עוד צוה לאחות אשתו כמו כן סך ידוע ולאמו כמו כן סך ידוע ועוד צוה לתת לקהל אחד ב' אלפים ועוד לקהל אחד ב' אלפים ועוד לקהל אחד ב' אלפים ונמצא שעלה מה שחלק ק"כ אלפים ואמר שיש לו במעות מ"ה אלפים והשאר הם בחוב. והנה צ"ע על תומת ישרים מש"ס דב"ב קל"ח ומבואר ברמב"ם פ"ו הלכות זכי' ובטוש"ע סי' קנ"ג בש"מ שאמר תן מאתים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני וכו' לפיכך אם לא הניח אלא ט' מאות חולקין הנמצא לפי מה שכתב להם ואמאי נימא דהוה צוואה בטעות ובהך דתומת ישרים אמאי לא פסק שנותנים לפ"ע. וצ"ל דבהך דתומת ישרים גילה דעתו בפירוש שיש לו וכיון שאין לו הוה צואה בטעות משא"כ בהך דש"ס לא גילה דעתו בפירוש שיש לו. א"כ בנ"ד שכ' בפירוש שהבית שוה אלף וד' מאות ר"כ ואם הבית הי' שוה בשעת צוואה הרבה יותר ואולי כפול הוה צוואה בטעות. אך שם אחר הצוואה נתיקר כיון דבשעת מעשה ל"ה צוואה בטעות לא בטל הצוואה כעין דאמרינן בש"ס דכתובות צ"ז שאני התם דארבא בעיקולי הוה קיימא ופירש"י שהי' טעות בשעת מכירה וכיוצא בזה כתבתי בספרי לא"ח סי' ע"ו אות ג' לענין יאוש בטעות עיי"ש. א"כ בנתיקר אח"כ ל"ה צוואה בטעות. וע' בספרי בא"ח סי' כ"ב אות ב' שכתבתי באחד שקנה מקום בבה"כ ואח"כ נתעלה המקום שייך העילוי להקונה דלא כח"ס סי' כ"ט שכתב ששייך העילוי לבהכ"נ שהביא דברי רשב"ם ב"ב קכ"ב עיי"ש שדחיתי דבריו. מ"מ יש להסתפק כיון דבשעת צואה ל"ה הקנין רק שכתב אם ירצה בנינו מנשה את הבית אזי יחזיק בהם הכונה לאחר מיתתם ואף שמבואר בהכתב שבחיים חייתם אין אחד יכול למכור ומשמע דכבר זכה בחיים י"ל דחשו שמא ימכור אחד זכותו אף דלא זכה בה:

ב והנה נחלקו התו' בגיטין סוף פ"ק והר"ן דלתוס' מתנת ש"מ קונה בשעת מיתה למפרע וכן דעת הטור סי' ר"נ דדברי ש"מ כשמת קונה למפרע משעת נתינה או אמירתו והר"ן חולק עיין קצוה"ח סי' ר"נ א"כ לדעת התוס' נהי דבחיי' הבית של אבי' מ"מ כשמתו קנה למפרע משעת כתיב' והיוקר אולי למפרע שלו דשבח' ממילא הוא זכה למפרע. מ"מ דעת הר"ן דלא זכ' למפרע וכן נראה ממהרי"ט סי' ע"ד ומנתיבות. ועיין טיב גיטין ומ"ש בספרי לא"ח סי' כ"ד אות ז' עכ"פ רוב הפוסקים דלא כתוספות. על כן נראה דיוקר הוה של הנותן ושייך לכל היורשים ממש כדאמרינן בכתובות ס"פ נערה ההיא דאמר נדוניא לברתא זל נדוניא אמר רב אידי בר אבין פורנא ליתמי א"כ בנ"ד שלא הי' שני בנים יורשים י"ל דהמותר מסך כפי המקח שייך ליורשים דאורייתא. ולכאורה יאמר כמו דאמרינן בב"ב קל"ח דאם לא נשאר כפי המתנה יגרע מכל אחד לפ"ע ה"ה אם נעשה יותר כגון דאתיקר יקח כל אחד לפ"ע אך י"ל דשם איכא אומדנא אבל להוציא מיורשים ל"א אומדנא כמו שמובא בשם רדב"ז בשם כה"ג הובא בשדי חמד מערכת אלף אות אומדנא סי' שפ"ז. וע' ב"ש סי' צ'. עוד י"ל דאיכא אומדנא להיפך דבודאי שמע המוריש דהבית שוה יותר ואמאי לא שינה הצוואה. ועיין ח"מ סי' ק"ג דס"ל לטו"ז כיון דהבית נשאר שלו הוה לגבי האחים ואחיות ספק ממונא לקולא וא"ז הח"צ חולק ע"ז דדוקא בספק זה קדים כיון דצריך לעקור הוה ספק ממונא משא"כ בנ"ד דזה שיוקר הבית הוה ריוח ובחזקת הירושה קאי. מ"מ אין לברר הדין והעיקר דאם הבית אינטאבולירט על שם היורש אין להוציא עבור הבנות אך אם צריך עוד חתימת יד הבנות ההכרח לפשר עם הבנות ולהבן השני יתן סך שלשה מאות ר"כ ממה שנתיקר כיון שהוא ג"כ יורש כן הוא היושר והוא קרוב לד"ת:

ג וע"ד מה שתובע יורש אחד שהלוה לאבי' מעות ותובע מהיורשים הנה מלוה על פה לא נגבת מהיורשים ויוכל רק להטיל קבלה ומה שטוענים היורשים כיון שהי' הבן סמוך על שלחן של אבי' ונתן להם מזוות ודאי מעשי ידיהם של אביהם ומשלו נתנו לו ומה שהבטיח להחזיר להם כי הי' מוכרח ללות הנה כיון דמציאות שלו אימר מציאה מצא וגם כיון דאית' בתשו' גבעת שאול סי' ל"ג דמי שנתן מזונות לבנו וכלתו מעשי ידי כלתו לבנו י"ל מזה הלוה לו וראי' מירושלמי פ' הנושא עיי"ש על כן אם לקח אבי' חייב לשלם לבנו אך אין מלוה ע"פ נגבית מיורשים:

תוכן העניינים

בית יצחק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה