אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן קו

סימן קה

ב"ה פרעמישלא תרל"ט

להרב הגאון החריף ובקי מ' יהושע פאליק זאב נ"י האבד"ק

פאלטישאן.

ע"ד השאלה באחד שאינו רוצה לחלוץ ליבמתו רק בכפר שדר בו אי יאי למיעבד הכי ובכפר יש בית תפלה קבוע לשבתות ויו"ט ושם רוצה לחלוץ ואינו רוצה לבא העירה:

א תשובה הנה כת"ה מסתפק ושואל וקאתי עלה מתרי טעמא האחד מדכתיב ועלתה יבמתו השערה ודריש בספרי שצריך שהחליצה יהי' בגבהה של עיר ע"כ אין לחלוץ בכפר הטעם הב' דכתיב וקראו לו זקני עירו.. ע"כ צריך שהחליצה יהי' בעיר דאף דמרבינן הדיוטות ולאו דוקא זקני עירו מ"מ בעינן שיהי' המקום ראוי לזקנים שיהי' שם יותר ממאה איש כדאמרינן סוף פ"ק דסנהדרין. ובמה דסיים אפתח הנה כת"ה הביא גמ' דמכות ד' ו' דפליגי בעיר מקלט שאין בה זקנים אי קולטת וכן בבן סורר וכן בעגלה ערופה. והרמב"ם פוסק בעיר מקלט בפ"ז מה' רוצח ה"ו דעיר שאין בה זקנים אינה קולטת ובעגלה ערופה ובבן סורר ומורה השמיט הרמב"ם הדין וכבר תמה בזה המ"ל. והנה בספרי דריש ג"כ בחליצה דמצוה בזקני העיר וקשיא אמאי לא חשיב חליצה ג"כ במכות וע"כ בחליצה כיון דמרבינן הדיוטות לכ"ע לא בעי זקני העיר רק למצוה ומ"ה פוסק הרמב"ם דבן סו"מ דמי ג"כ לחליצה דאין זקני עיר מעכב. והא דלא מייתי בעגלה ערופה זקני עיר דוקא משום דסמך אמאי דפסק אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד. ולפ"ז כ' דלכאורה כיון דלכתחלה בעי זקני העיר בעי עכ"פ לעכובא שיהי' ראוי לזקני העיר דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ומ"ה כ' דזה דוקא בזמן דאיכא סמוכים ובעי לכתחלה זקנים בעי שיהי' המקום ראוי לזקנים שיהי' שם מאה ועשרים משא"כ בזה"ז דליכא סמוכים תו ליכא מצוה ולא בעינן מקום הראוי לזקנים אלו תוכן דבריו. הנה מה שהקשה המ"ל על הרמב"ם דלא מביא בב"ס דבעי דוקא עיר שיש בה זקנים לדעתי לכאורה לק"מ לפמ"ש תוס' דסנהדרין י"ד לחלק דמה"ט בעגלה ערופה בעי עיר שיש בה ב"ד מדכתיב זקני העיר משמע המיוחדים שבעיר משא"כ כשנכתב בלא ה' כגון בחליצה משמע הדיוטות ובודאי היכא דסגי הדיוטות אין חילוק בין זקנים לאין זקנים כמו בחליצה, דלא קפדינן אזקנים מה"ט הואיל דסגי בהדיוטות ומ"ה פוסק הרמב"ם דבבן סורר ל"ב עיר שיש בה זקנים דכתיב זקני עירו בלא ה' משא"כ בערי מקלט דכתיב ודבר באזני זקני העיר פוסק דעיר שאין בה זקנים אינה קולטת. וכן בע"ע כתיב זקני העיר הרמב"ם סמך אמה שפסק דמודדין מעיר שיש בה ב"ד וכללא הוא דהיכא דבעינן מומחים מסנהדרין זקנים הוה דוקא דסנהדרין מקרי זקנים כדאמרי' בקידושין זקן שקנה חכמה. איברא דבבן סורר בעי בודאי מומחין דאף בהתראה ראשונה דמלקות נהי דל"ב כ"ג רק ב"ד של שלשה מ"מ למלקות ודאי בעי מומחין ועוד דקרא דהוציאו אותו אל זקני עירו רק לאחר שכבר נלקה ראשונה דבתחלה כתיב ויסרו אותו ולא ישמע אליהם וזה מלקות ראשונה ואח"כ כתיב והוציאו אותו אל זקני עירו היינו להורגו וזה בעי ב"ד של כ"ג ולפ"ז אדרבה צ"ע על התוס' סנהדרין שכ' דזקני עירו משמע הדיוטות והרי בב"ס כתיב זקני עירו ובודאי הכונה ב"ד של כ"ג:

ב גם בעיקר קושיתם שכ' בסנהדרין י"ד וביבמות אהא דאמרינן שם יכול זקני השוק והוכיחו מזה דזקני עיר משמע הדיוטות והרי רש"י פי' שם יכול זקני השוק שאינן מסנהדרין ומשמע דזקני השוק נמי סמוכין הם רק שאינן מסנהדרין ול"ק קושיתם גם מה שאמרו בגמ' למדידת עגלה יכול זקני השוק ג"כ היינו שאינן סנהדרין דלמדידת עגלה בעינן מסנהדרין מירושלים ומשא"כ זקני העיר מהבאת עגלה סגי שתהי' ב"ד סמוכין ולא סנהדרין ומ"ש תוס' בסנהדרין דבריש מצות חליצה שלשה הדיוטות מדכתיב זקני עירו ומזה הוכיחו דלשון זקני עיר מרבה הדיוטות צ"ע על דבריהם דת"ק יליף הדיוטות מיתור הקרא כיון דכתיב לעיל הזקנים למ"ל דכתיב זקני עיר וע"כ הדיוטות נתרבה על דרך אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ולעולם לשון זקני עיר משמע סמוכים גם מה שהקשו ביבמות דלשון הזקנים משמע הדיוטות כמ"ש בסנהדרין יכול זקני השוק כבר כתבתי דרש"י פי' שאינן מסנהדרין לעולם סמוכים ומומחין הוה שוב מצאתי בס' פני מבין שהרגיש קצת במ"ש והניח בצ"ע דברי התוס' דלפירש"י לק"מ. אמנם שוב ראיתי ברמב"ם פ"ט מרוצח ה"ו שכ' אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד של כ"ג והכ"מ כ' דהיא משנה אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד ובגמ' ד' מ"ה ע"ב משום דבעינן זקני העיר. ואיני יודע איך למד מזה דבעי ב"ד של כ"ג וצ"ע. אמנם אם גם תוס' ס"ל כן יפה הקשו דבסנהדרין משמע דזקנים המה אף זקני השוק ואמאי בעי בעגלה דוקא למדוד מעיר שיש בה ב"ד שהיא כ"ג שהם סנהדרין קטנה ותי' דזקני העיר בה' משמע סנהדרין קטנה,:

ומזה י"ל דלמד הרמב"ם דבעי סנהדרין של כ"ג. אך עדיין צ"ע דא"כ ליבעי סנהדרי גדולה כדמשמע בד' י"ג דלמד מזקני העדה וה"ה זקני העיר וי"ל ודוק. ובין כך ובין כך סתמו תוס' דבריהם מאוד וגם עדיין צ"ע דבריהם וגם עדיין צ"ע דבריהם ביבמות דהרי בחליצה צריך קרא על הדיוטות. ומה הקשו מדאמרינן בסנהדרין יכול אפי' זקני השוק הרי י"ל זקני השוק היינו סמוכים ולא סנהדרין. ויהי' איך שיהי' דברי הר"מ דבעי דוקא ב"ד של כ"ג חידוש בעיני. ובראשית ההשקפה הי' דברי הפליתי ססי' ס"ג חידוש בעיני שהקשה על הא דאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד מודדין לעיר שיש בה ב"ד. והרי עיר שאין בה ב"ד ע"כ משום שאין בה מאה ועשרים ועיר שיש בה ב"ד ע"כ שיש בה מאה ועשרים א"כ בלא"ה מביאים דהם מרובים ורוב וקרוב הולכין אחה"ר ודבריו תמוהים דב"ד של ג' צריך אף בעיר שאין מאה ועשרים ודוקא סנהדרי קטנה של כ"ג בעי מאה ועשרים כמבואר בר"מ פ"א מסנהדרין ובגמ' א"כ עיר שאין בה ב"ד ע"כ לא משום שאין בה מאה ועשרים רק סתמא שלא הי' לה ב"ד אך לפמ"ש בשם הר"ם דבעי ב"ד של כ"ג יפה הקשה אך תירוצו דחוק:

ג ואשוב לדברי הגמ' מכות. הנה מה שנחלקו במכות בעיר שאין בה זקנים אי קולטת הנראה הכונה זקנים ב"ד של כ"ג דכתיב זקני העיר כמו בע"ע דמודדין לעיר של ב"ד כ"ג מדכתיב זקני העיר וכן פליגי בעגלה ערופה ועיקר פלוגתייהו אי בעינן קרא כדכתיב כמ"ש הריטב"א במכות. וכן במה דפליגי בבן סורר אי נעשה ב"ס בעיר שאין בה זקנים צריך להבין דכיון דכתיב והוציאו אותו אל זקני עירו והם גומרין דינו למיתה ודאי בעי ב"ד של כ"ג כדאמרינן ד' ע' במשנה חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה. ונראה דעיקר פלוגתייהו אי רשאין לדונו בעיר אחרת דמדכתיב זקני עירו משמע שנדון לפני זקנים שבעירו וס"ל לחד מ"ד דאם אין זקנים בעירו רשאין לדונו בעיר אחרת. ומה דכתיב זקני עירו הוא למצוה לדונו בעירו אבל אם אין זקנים בעירו רשאי אביו להוציאו לעיר אחרת ולדונו. ומה שהקשה המ"ל למה לא העתיק הר"מ הדין בעיר שאין בה זקנים אין נעשה ב"ס. נראה לישב קצת לפמ"ש הריטב"א דעיקר פלוגתא במכות אי בעינן קרא כדכתיב וכיון דכבר פסק הר"מ כשמואל בסנהדרין מ"ה, דנקטעה יד העדים פטור דבעינן קרא כדכתיב ע' פי"ד מסנהדרין ה"ח לא הי' צריך להביא דהלכה כמ"ד זקנים דוקא ומה דאיתא פ"ז מרוצח דעיר שאין בה זקנים אינה קולטת קמ"ל אף דבתורה לא כתיב זקני העיר רק ביהושע מ"מ גם בזה בעינן קרא כדכתיב ומה שכ' הרמב"ם אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד של כ"ג קמ"ל טובא דאף שעתה בשעת הבאת עגלה יש כ"ג שייך קרא כדכתיב ומ"מ אם בשעת הריגה לא הי' ב"ד של כ"ג אין מודדין ונ"ל דזה טעם הירושל' דקאמר אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד דכתיב ידינו לא שפכה הדם ולמה לא יליף הירושלמי מדכתיב זקני העיר ועיין בשירי קרבן שעמד בזה ולא תירץ. אמנם דברי הירושלמי נכונים דמדקרא דזקני העדה מוכיח דבעי בשעת ערופת העגלה שיצאו זקני העיר. אמנם הירושלמי קאמר טעם דמודדין דוקא לעיר שיש בה ב"ד דמשמע דבשעת הריגה ומציאה יהיה שם ב"ד ומ"ה קאמר שהרי צריך שיאמרו ידינו לא שפכו והיינו לא פטרנוהו בלא לויה ואם לא הי' קודם איך יאמרו זאת והרי אז לא היו אלו הזקנים. וז"ב ת"ל:

ומה שהקשו תוס' ביבמות על מ"ד דאף שאין זקנים עורפין ממשנה דעיר שאין בה ב"ד אין מודרין שם י"ל לפמ"ש דבעי דוקא ב"ד של כ"ג י"ל דהאי מ"ד ס"ל דזקני העיר דילפינן ב"ד של כ"ג היא רק למצוה אבל עכ"פ בעינן לעכב ב"ד של ג' דעריפת עגלה בג' או בחמשה ובעי סמוכין וכיון דבעינן שאותן המביאים יאמרו ידינו לא שפכה וע"כ אין מודדין לעיר שאין בה ב"ד היינו ב"ד של ג' דזה לעיכובא משא"כ זקני העיר הוא רק למצוה והנה מה שפירשתי דבבן סורר אף אם רוצה אביו לדונו בפני זקנים שבעיר אחרת אין לדונו דבעינן זקני עירו דוקא קצת צ"ע ממה דאמרינן במכות בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לשם. וכן פוסק הר"מ פ"ה מה' רוצח ה' ז' ואח"כ שולחין זקני העיר שהרג שם שנאמר ושכחו זקני עירו ולקחו אותו משם מי שנחייב מיתה ממיתין אותו א"כ הגע על עצמך אם הרג בעיר שאין בה ב"ד של כ"ג הרי אין ממיתין אותו כיון דכתיב ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם והרי אין זקני עיר אחרת הורגין אותו. אמנם לפמ"ש לעיל דטעמא דבעינן קרא כדכתיב א"כ ברוצח דל"ב קרא כדכתיב ואף דנקטעה יד העדים חייב כדאמרינן בסנהדרין מ"ה שפיר נכון דאף זקני עיר אחרת ממיתין אותו וזה ברור:

וראיתי במרכבת המשנה ח"ג פי"ז ה' ד' שכ' דהא דכתיב בבן סורר והוציאו אותו אל זקני עירו היינו בהתראה ראשונה דסגי בב"ד של ג' כמ"ש הר"מ פ"ז מה' ממרים וזה, הפי' במכות עיר שאין בה זקנים. וכיון דאין לך עיר שאין בה ב"ד של ג' ומ"ה השמיטו רבינו וזה ליתא דקרא דויסרו אותו שנאמר בתחלת הקרא קאי למלקות של ג' וקרא דותפסו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו שנאמר אחר מלקות של ג' ע"כ הוא ב"ד של כ"ג דאביו ואמו תופסין אותו למיתה ומקרא דבנינו זה ילפינן דגם הג' ראשונים שחייבו אותו מלקות צריכין להיות שם כדאמרי' בסנהדרין ע' ודוק:

ה ואחרי שהקדמתי לבאר סוגיא דמכות אשיב לדבריו מה שכתב דצריך שיהי' מקום הראוי לזקנים היינו שיהי' מאה ועשרים זה ליתא דבודאי אי בעי זקני עיר היינו סמוכים אבל יותר מג' שיהי' ב"ד ודאי ל"ב דכיון דכתיב זקני עיר בלא ה' ודאי ל"ב סנהדרין של כ"ג רק דה"א דליבעי סמוכין קמ"ל קרא דסגי בהדיוטות וכיון דל"ב רק ב"ד של ג' כבר כתבתי לעיל דאף במקום שאין בו מאה ועשרים מושיבין ב"ד של ג' כמבואר ברמב"ם פ"א מסנהדרין והנה מה שכ' דאף אי ל"ב זקנים מ"מ בעינן ראוי לזקנים דעת מהרד"ך דל"ב ראוי לבילה רק היכא שמצינו להדיא ועיין טהרות הקודש מ"ש בריש זבחים ע"ב תוס' ד"ה זבחים ואני העירותי ת"ל בש"ס דסוכה י"ג דיליף דרבנן ס"ל שנים שמי' אגוד מדס"ל דשני גבעולין כשר בדיעבד והקשה מוח"ז הגאון ר' עקיבא איגר בדרוש וחידוש ובתוס' ר"ע בפי"א דפרה. והרי בדיעבד גם בלא אגד כשר ואיך מוכח דשמי' אגד וזה תימא רבתי אבל לדעתי לא קשה דנהי דבלא אגד כשר אבל עכ"פ בעי ראוי לאגוד ואס"ד דשנים לא שמי' אגד הי"ל אינו ראוי לאגוד ופסול אפילו בדיעבד. וזה ישוב נכון וראי' לשיטת הטהרות הקודש שכ' שם כעין זה לענין אגד דלולב. וזה דלא כשיטת הרד"ך הנ"ל. (הן אמת דדברי הטהרות הקודש שם שכ' דמה"ט יבש פסול שהקשו תוס' ר"פ לולב הגזול הרי לרבנן ל"ב אגד רק למצוה משום זה אלי ואנוהו ולכתחלה וכ' הוא דלרבנן בעי ראוי להיות ואנוהו וכשהוא יבש אינו ראוי ע"ש וזה צ"ע דא"כ אמאי אמרי' בהנחנקין דלרבנן דל"ב אגד האי לחודה קאי ואינו עובר על בל תוסיף וזה צ"ע דכיון דיש עוד מין אחד אינו ראוי לאגוד דיעבור על בל תוסיף א"כ שוב אגד מעכב וע' תוס' סוכה ל"א אמנם יש לישב זאת לאחר העיון דלעולם ראוי לאגוד והמין שהוסיף יהי' חוץ לאגוד ודוק):

ה ואשיב לדבריו הנה אף כי החשש השני שחשש דכיון דאין בכפר מאה ועשרים אינו ראוי לחליצה כתבתי דאין בו חשש כלל מ"מ מחשש הראשון יש לדון דכתיב השערה וגם דכתיב זקני עירו וכ"ת מייתי דברי הספרי שצריך להיות בגבהה של עיר וס"ל לקצת פוסקים דלשון ועלתה דוקא והגמ"ר ס"ל דלאו דוקא רק שצ"ל במקום מפורסם והובא כ"ז בב"ש וכתב דלדברי הגמ"ר דלשון ועלתה לאו דוקא ה"ה לשון הספרי גבהה של עיר לאו דוקא ה"ה בכפר אם הוא מקום מפורסים. הנה צריך להבין דגם במוציא שם רע כתיב והוציאו את בתולי הנערה אל זקני העיר השערה וממלת השערה לא דרשו מידי ואמאי בחליצה דרשי' לשון השערה. והנה במה דכתיב במוציא שם רע אל זקני העיר צ"ע במה פליגי ר"מ ורבנן אי מוציא בג' או בכ"ג והרי כתיב זקני העיר וכתבתי לעיל דזקני העיר משמע סנהדרי קטנה כמו שכתבתי לעיל בישוב דברי התוס' סנהדרין י"ד וגם כתבתי לישב דברי הרמב"ם שכ' אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד כ"ג ומנ"ל דבעי ב"ד של כ"ג וע"כ יליף מזקני העיר א"כ אמאי צריך טעם לחכמים דס"ל בכ"ג ותיפוק לי' מקרא דזקני העיר ונ"ל דזה באמת טעם הרמב"ם דפוסק כחכמים דתחילת דינו של מוציא שם רע בכ"ג ושמא מה דאמרינן בגמ' דף ח' הטעם דחיישינן ללעז לרבנן הוא טעמי' דקרא דכתיב זקני העיר. וקשי' הרי הו"ל דינו ממונות ולכן צריך הטעם דחיישינין ללעז. ושמא בפשיטות י"ל דקרא בודאי אתי' היכא שהביא הבעל עדים ולדיני נפשות ולכן כתיב זקני העיר ובגמ' פליגי היכא דבא רק להפסיד כתובה באומר פתח פתוח מצאתי כפירש"י אי בהביא הבעל עדים והיכחשום למאה סלע ולכן אין ראי' מקרא. והרבה יש לדבר מזה. וקצרתי (ועדיין צ"ע דהרי בקרא כתיב ולקחו זקני העיר ההיא וגומר ויסרו וגומר ולזה ל"צ רק ג') ואמנם מה דלא דרשו מלשון השערה הטעם דכיון דצריך ב"ד סמוכים לדון דיני נפשות אורחא דקרא לכתוב השערה דמיקרי מקום ישיבת הדיינים אולם בחליצה כתבו תוס' יבמות ק"א דמשמע ג"כ השערה מקום ישיבת הדיינים קבועים סמוכים ומ"ה ס"ד דלא מהני הדיוטות אך לבתר דילפינין מקרא דזקני מיותר או מקרא דלעיני דל"ב סנהדרין או ב"ד סמוכים למה כתיב השערה ולכן דרשי בספרי השערה שצריך שיהי' בגבהה של עיר:

ו וצ"ע לפ"ז מה דקאמר בספרי מצוה בב"ד שיהי' בגבהה של עיר ושיהי' בזקנים חדא אם בעי זקנים היינו סמוכים. א"כ תיבת השערה אורחא דקרא. ועוד הרי באמת ל"ב זקנים כדיליף בגמ' ובמשנה ואף לכתחלה משמע במשנה דל"ב זקנים, ע"כ נ"ל דצ"ל בספרי או שיהי' בזקנים. וגם לפי הגי' דידן י"ל הכי ו' הוא ו' המחלקת ויותר טוב לגרוס או. והכוונה שצריך שיקיים הקרא דהשערה. אי שיהי' זקנים ונקט השערה דכן נקרא מקום מושב זקני העיר או אם לא יהי' רק הדיוטות יהי' מקום גובהה של עיר דזה נקרא ג"כ השערה בה' הידיעה. ועכ"פ נ"ל דכיון דבעי מקום מפורסם א"כ נ"ל דאין לחלוץ בכפר דאיזה מקום מפורסם יש שם בכפר. אולם י"ל דהקרעטשמי שבכפר מיקרי מקום מפורסם. אך אולי לא נקרא השערה רק מקום מפורסם בעיר. דברוב פעמים סמוכים לשון שער עם עיר. ולשון שעריך משמע שער העיר וכתבו תוס' בכתובות מ"ז דבעיר שרובה נכרים מיקרי שעריך שער ב"ד. א"כ בעינין עכ"פ שערי ב"ד קבוע. ולא בכפר במקום שאין קביעות ב"ד ולא שערי העיר. ומה שכתב כת"ה דכיון דכתיב השערה אל הזקנים, ואנן אין לנו זקנים סמוכים וע"כ לא בעינין ג"כ השערה זה ליתא דכיון דמבואר במשנה. דאף לכתחלה ל"ב זקנים ואף הדיוטות ילפינן. מ"מ מנ"ל דלא בעינן השערה שהיא מקום מפורסם בעיר. ועיין רש"י סנהדרין י"ז דמה"ט מקום שאין בו עשרה בטלנין אין ראוי לסנהדרין דקיימי לן במגילה כל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידן ככפר ולא ראוי' לסנהדרין וכאן דכתיב בחליצה וקראו לו זקני עירו על כרחך אין לפרש זקני עירו ממקום שנולד שם. דאין לזה שום סברא ובשלמא גבי בן סורר ומורה דכתיב אל זקני עירו ואל שער מקומו בעינן קרא כדכתיב. שיהי' הזקנים בעיר בעת שנעשה שם בן סורר. ול"מ זקנים שמעיר אחרת. משא"כ בחליצה הכונה זקני עירו. העיר שעומד בה השתא בעת הקריאה. ואולי גם בבן סורר מהני אם באו זקנים מעיר אחרת לעירו לדון שם. אשר ע"כ אם בא מעיר אחרת כעת המה זקני עירו משא"כ אם הוא בכפר והב"ד באים לכפר בודאי לא נקראו זקני עירו דאינו עומד בעיר. וניהו נמי דגלי קרא דזקני לאו דוקא דה"ה הדיוטות עד אין ריבוי אחר רבוי אלא למעט כיון דכתיב כבר הזקנים וכ"כ הריטב"א מ"מ מלת עירו אין להוציא ממשמעות וכפר לא מיקרי עיר:

ז והנה מקרא דכתיב השערה לכאורה יש לומר כיון דדרשי חז"ל דצריך לקבוע דוכתא מדכתיב השערה ופרש"י מקום מזומן לכך י"ל דכל שהיא מקום מזומן מהני ורש"י פי' מקום מזומן לכך משמע לחליצה ובכה"ג בהגהות ב"י אות ז' מייתי בשם תומת ישרים דלהני מקום מזומן לדין סתם. וכ' הכה"ג דלא זכינו לתשובה. עוד מייתי בכה"ג באות י"ט שם שתקנו הקדמונים לקבוע מקום בבית היבמה מפני נשים יקרות שלא לצאת מבתיהם וראיתי בספר אחד נדפס מחדש מהה"ג האבד"ק יאס שהקשה עלי' דקרא כתיב ועלתה יבמתו השערה ואיך ילכו הב"ד אצלה. אמנם ע"כ כונת הכה"ג שהב"ד יקבעו מקום בביתה. וקודם החליצה תלך מביתה ואח"כ תבוא למקום ישיבת הדיינים ויתקיים ועלתה יבמתו השערה ומה דקשי' מפ' זה בורר דילפינין הולכת אחר היבם שנאמר וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה. י"ל דזה דוקא כשהיבם אינו רוצה רק בזקני עירו כמ"ש בתשו' שיבת ציון יבואר לפנינו ומ"מ קשי' הרי בעינין מקום מפורסים ועכצ"ל כיון שהשמש מכריז ביום הקביעות איך למחר בבית פלוני החלוץ פ' כמ"ש הכה"ג בשם מהר"י הלוי מיקרי זאת מקום מפורסים. אך כ"ז כשהיא בעיר. ומיקרי זקני עירו. וגם השערה מיקרי מקום מפורסים שבעיר לישיבת הדיינים כמ"ש תוס' בכתובת מ"ד דשעריך מיקרי שערי ב"ד וכיון שהקבעה הבית לישיבת הדיינים לחליצה בעיר מיקרי זאת השערה משא"כ בכפר לא מיקרי השערה ולא זקני עירו:

ח והנה כת"ה כ' דלכתחלה מצוה בזקנים ומדייק מלשון הירושלמי מצוה בזקנים ומנין אפי' הדיוטות. ואני כתבתי לעיל דבש"ס דידן משמע דלכתחלה בהדיוטות. וכעת ראיתי בפי' המשניות שכ' ההדיוטות אינן חכמים אלא שיודעין קריאת הלשון והחליצה מותרת בהן בשעת הדחק הרי מבואר כדברי כת"ה. אמנם לדעתי נראה דאין כונת הרמב"ם דלכתחלה מצוה דוקא בסמוכים וגם הירושלמי אין סובר כן. רק כונת הרמב"ם דלכתחלה בעינין שיהי' מומחין יודעים דיני חליצה. ובדיעבד או בשעת הדחק כשר אף אם אין יודעים רק קריאת הלשון וכבר מבואר בנימוקי יוסף ובריטב"א שפי' הדיוטות שאינם סמוכים אבל בעינין שיודעין בטוב דיני חליצה, וכן מבואר ברמ"א ובדיעבד כשר אפי' עמי הארץ ואולי גם הירושלמי ס"ל כן ופירש זקנים לא שהם סמוכים רק מומחים ולכן לכתחלה מצוה בזקנים. ועיין בב"ש ס"ק ג' בפי' סדר חליצה ודוק:

ט והנה בגוף הסברא שכתבתי דמה דאין לעשות חליצה לכתחלה בכפר משום דבעי זקני עירו והכונה בעיר שעומד השתא. הנה מצאתי בתשו' שיבת ציון סי' צ"ז וצ"ח תשובות אריכות בענין זה. והנה שורש דברי' דדוקא במקום שיש ויכוח בין היבם והיבמה דהיבם אינו רוצה ללכת אחרי' והיא אינה רוצת ללכת להיבם כתבה תורה זקני עירו ולא זקני עירה כדדרשינין סוף פ' זה בורר משא"כ אם היבם מרוצה ללכת להיבמה למקומה לא קפדינן שיתקיים מקרא ושלחו לו זקני עירו. ומהני זקני עירה ג"כ דלא כמ"ש היש"ש. עיי"ש שהאריך ולפ"ז י"ל דמצד קרא דזקני עירו אין קפידא לחלוץ בכפר. ועוד הרי מבואר בנ"י סוף זה בורר וברמ"א סי' קס"ו דאם היבם במקום דירתה אין כופין אותה שתבא אל היבם רק כופין אותו שיבא למקומה הרי דאם אי אפשר לקיים זקני עירו מהני זקני עירה. וה"ה שנאמר דאם מקום דירתו בכפר וא"א לקיים זקני עירו ל"ב זקני עירו. ומהני קריאת הדיינים בכפר. דמה שכתבתי לעיל דשאני כשהוא חולץ בעירה כיון שהחולץ כעת בעיר הזאת מיקרי עכ"פ זקני עירו כיון שהוא כעת בעיר זה אינו דלא מיקרי זקני עירו רק במקום שדר בקביעות ועכ"פ שיהי' דר שם ל' יום כמ"ש ביש"ש סוף פ' מצות חליצה. או שיהי' לו בית בעיר כמבואר באה"ע סי' קכ"ח ובש"ס דב"ב דאם קנה בית הוא כאנשי העיר מיד ואף דבסי' קכ"ח מבואר דאם קנה בית דירה הוי ספק אם מיקרי הדר מ"מ לענין עירו ודאי כן היא. משא"כ כשהוא אינו בקביעות וכיון דחזינין דאם הוא מרוצה יכול לחלוץ בעירה י"ל דה"ה בכפר אם מקום דירתו בכפר הן אמת דאם הב"ד אינם רוצים יכולים לכופו שיבא העירה כמבואר בסי' קס"ו אך אם הם רוצים אין זאת מעכב מה דלא מקיים זקני עירו:

י הן אמת דעדיין יש לומר נהי דמה שכתבה תורה זקני עירו ודייקינן ולא זקני עירה זה דוקא שהוא אינה רוצה לבוא לעירה דהתורה נתנה לו זכות זה שתצרך האשה לבא לעירו אבל כשהוא רוצה לבא לעירה אין קפידא בכך מ"מ גוף הקרא דזקני עיר יש לקפידא מקום לחול. וכשחולץ בכפר לא מקיים כלל קרא דזקני עיר כיון שהם עתה בכפר. אך זה אינו דהרי הדיינים המה זקני עיר כיון שמקום דירתם בעיר. ובודאי נראה דאם החולץ ג"כ מקום דירתו בעיר. ועתה הוא בכפר מיקרי זקני עירו כיון שמקום דירתו בעיר. הגם דמדברי הרדב"ז שכ' דאם היבם והיבמה מב' מקומות. והוא נסע למקום אחר צריך לילך לעיר שדר בקביעות והאשה צריכה לילך אחריו. משמע דבעיר שהוא עתה אין לכופה לבא לשם גם הוא יכול לכופה לבא לעיר שדר כיון דנקראי' זקני עירו ועכ"פ כיון דהם נקראים זקני עיר, אך לא זקני עירו. א"כ כיון דבלא"ה לא קפדינין אזקני עירו הדבר ברור דמצד קרא דזקני עירו אין קפידא לחלוץ בכפר. ובלא"ה י"ל כיון שאין יכול לקיים קרא כדכתיב. אף לענין העיר אין קפידא. וע' בספרי לא"ח סי' מ"ח אות ב' כתבתי להסתפק במקום שאין יכול לקיים וגלח כל שערו כגון בספק נזיר ספק מצורע אם בעי לקיים ולגלח מקצת שער ובמ"א כתבתי (בס' ליו"ד ח"ר ס' צ"ד אות י"ב) לענין חולה וזקן שאין יכולי' לאכול כזית אם חייבין לאכול מקצת כזית. ובש"ס משמע דמקרי שלא לאכליו. והפסח פסול אם שחט לשמן. כיון שאין יכולים לאכול כזית. מיהו שחט לשם שיאכלו מקצת כזית י"ל דל"ה שלא לאכליו ומיהו כתבתי דכיון שאין ראוי לאכילת כזית מיקרי שאין ראוי לבילה. ואכילת כזית מעכב. ואכ"מ להאריך. כי בנ"ד אין קפידא כיון דמיקרי זקני עיר. שהם דרים בעיר:

יא והנה אם הכפר בתוך עבורו של עיר ודאי מקרי זקני עירו. אך אם הוא בתוך תחומה עיין בסי' קכ"ח מה שמפלפל בג"פ אי דיני הגט דומה לנדרים ולפ"ז במה דפליגי בש"ס דמכות בעיר שאין בה זקנים. אי הבן סורר סמוך לעיר שיש בה זקנים בתוך התחום י"ל דמיקרי זקני עירו. ואינו דומה לנדרים דבעי תוך עבורו של עיר. דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. אך גם בלשון תורה י"ל דתוך תחומי לא מיקרי על שם העיר ועיין בג"פ סי' קכ"ח סוף ס"ק כ"ו ובפתחי תשובה שם ובשלטי גבורים פ' לא יחפור. על כן צ"ע בדין זה. והנה לשון מתא כותבין בין שהעיר גדולה או קטנה כמבואר ברמ"א אה"ע סי' קכ"ח ס"ק ב'. ומשמע אף שאין בה עשרה בטלנין אולם בלשון עיר עדיין יש להסתפק דאף דרש"י כ' בסנהדרין י"ז דקיי"ל כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר הילכך לא חזי' לסנהדרין מ"מ לשאר דברים נדון כעיר דדוקא בסנהדרין בעי עיר גדולה. ובש"ס דמגילה אמרינן איזה עיר כל שיש בה עשרה בטלנין והיינו טעמא דמגילה דכרך שאין בה עשרה בטלנין נדון ככפר דשם בעינן עיר גדולה כמבואר במשנה. וע' תוס' מגילה ג' ע"ב לענין מוקף חומה באין עשרה בטלנין ובפוסקים ע"כ נראה דאם נקרא עיר דינו כעיר והיינו טעמא דלענין לקבוע ב"ד של ג' לא בעי מאה ועשרים כמ"ש הר"מ פ"א מסנהדרין. דלא כמו שרציתי לומר לעיל בפשיטות (שוב ראיתי בירושלמי פ' חלק ה' י' דפחות ממאה מיקרי כפר ופוסק כן הר"מ מ פ"ד מע"ז ה' כ' וצ"ע מהך דמגילה) ועמש"ל סי' צ"ז להלכ' וכיון דליתא לחשש שחששנו לעיל משום קרא דזקני עירו. לא נשאר רק החשש מקרא דכתיב השערה. וכיון דכמה פוסקים ס"ל דפירש השערה בה' הידיעה מקום מפורסם וא"כ י"ל דמקום המפורסם בכפר מיקרי נמי השערה ומה דאיתא בספרי בגובהה של עיר אורחא דמילתא נקט וקצת ראי' דשעריך שייך נמי בכפר דהרמב"ם פסק פ"ד מע"ז דפחות ממאה מיקרי כפר לענין עיר הנדחת ופ"א מסנהדרין כ' דפחות ממאה ועשרים מעמידין ב"ד של ג' ולא הותנה שיהי' מאה עכ"פ משמע דאף פחות ממאה מיקרי שעריך. סוף הדבר מן הדין החיוב על היבם לבוא העירה לחלוץ שם ומ"מ אם אין רוצה ואין להביאו לזה שיבוא ברצונו הוי כשעת הדחק דאין בידינו להעמיד הדת על תלו לכופו ורשאין לחלוץ בכפר בהקרעטשמי דהוי מקום מפורסם ויכריזו מקודם שיהי' החליצה למחר באיזו מקומן כיון דמקום עיגון הוא ומ"מ העצה יעוצה לדבר על לב היבם לחלוץ בעיר שלא יצטרכו לידי כך ויקיים גם דברי הספרי כפשטן וגם אולי לשון השערה משמע בעיר:

יב ודע דראיתי מעשה בתשו' שיבת ציון דלמ"ל קרא דיבמה הולכת אחר היבם מקרא דזקני עירו ות"ל דהתובע הולך אחר הנתבע כיון שהיא תובעת לחולץ. ונ"ל דס"ד כיון דמצות יבום ל"ה על האשה כמ"ש הרשב"א דהי' משום לתא דפו"ר. דאין נשים חייבות ולפ"ז מצות חליצה ג"כ לא מצוה רק לגבי' הוא מחיוב לחזור עלי' לקיים המצוה שעלי' ומ"ה ילפינין מקרא דמ"מ היא מחיובת לבא אלי'. ועיין בתשב"ץ סי' ק' שכ' דיבום וחליצה שני חלקי המצוה. ומשמע דבחליצה היא מצוה כמו יבום. אמנם בתשו' ח"ס ח"ב סי' פ"ה כתב שאין החליצה כ"א כמ"ע של גירושין שאם רוצה לפטור אשתו בגט מקיים מ"ע לא שיהי' מ"ע לגרש ה"נ החליצה אינו אלא להתירה לעלמא. ולפ"ז נשבע שלא לחלוץ אמאי כ' בריב"ש סי' קכ"ט והתשב"ץ סי' ק' דהוה נשבע לבטל המצוה והרי נשבע שלא לגרש ודאי שבועה חל. ול"ה נשבע לבטל את המצוה. וה"ה נשבע שלא לחלוץ הן אמת דנשבע שלא לחלוץ אם היא תובעת חליצה הוי הרעת אחרים. כמו נשבע שלא לפרוע חוב. אבל זה טעם האחרון בתשו' הריב"ש ובתחלה כ' מטעם נשבע לבטל המצוה. והתשבץ כ' בסימן הנ"ל דאף מצוה שאפשר להפטר ממנה מ"מ אם כשעשה זאת הוא עושה מצוה מיקרי נשבע לבטל את המצוה כגון בסוכה בשאר הימים אף דאינו מחיוב לאכול מ"מ לא חל השבועה, ולפ"ז שפיר כ' דחליצה הוי נשבע לבטל המצוה. אך לפ"ז בנשבע שלא לגרש נמי הוי לבטל המצוה ולא מצינו מי שיאמר כן והרי כל הפוסקים הסכימו דצריך להתיר שבועתו ואכ"מ. ולכן נראה דדברי הזהר הקדוש פ' חוקת שהובא בב"ש סי' קס"ה ס"ק דמצוה דוקא בחליצה אף אם שניהם רוצים להתעכב כך בלי חליצה מצוה דוקא בחליצה הם עיקר להלכה ולכן הוי נשבע לבטל המצוה ואינו דומה לגירושין. ולפי הזהר הנ"ל המצוה עלי' לתועלת נפש אחי' וס"ד שהוא צריך לילך אחרי' קמ"ל שהיבמה הולכת אחר היבם ובאמת אחרי שגילה קרא י"ל דהמצוה עלי'. ואין להאריך מפרט זה בכאן ודע דלולא שדרשו חז"ל דמהני הדיוטות בחליצה אך אם הי' צריכין סמוכים לא הי' שייך לומר אנן שלוחותייהו דקמאי עבדינין כדאמרינן בב"ק פ"ה. דבחליצה כתיב וקראו ודרשינין הן ולא שליחן. ע"כ ל"ש שלוחתייהו דקמאי עבדינין אך לבתר דנפקא לן דמהני הדיוטות הכונה ולא שליחן. דהמסדרי' החליצה הם עצמם צריכין לדבר וליתן לו עצה ההוגנת. ולדינא כבר כתבתי לו חו"ד ותו לא מידי:

ושוב הראני חתני הרב הגאון אבד"ק ראהטין נ"י דברי המשנה יבמות ק"ו ע"ב וכשהוקרה ר' הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה הוחזקה להיות גומרין כל הפרשה הרי מבואר שחלץ בכפר אך שמא העיר הי' נקרא כפר עיטם וצ"ע ויש לעיין בדבר:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה