בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן צד
ב"ה לבוב תרנ"ו לפ"ק
להרה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' משה גינז נ"י אבד"ק קערעסטור במדינת הגר:
ע"ד השאלה באשה שרצתה לישא בק' אוהעל והיא מכפר הסמוך ולא רצה הדיין להניחה לישא הגם שאמרה שנתגרשה בב"ד שבעיר קראסטור כי לא הי' לה מעשה ב"ד ושלחו לחקור בעיר קרעסטור ולא מצאו הג"פ אצל הב"ד והרב שהי' אז בעת שאומרה שנתגרשה הלך משם ואומר שיכול להיות שנאבד הגט והאשה אמרה איזה סימנים להזכיר את הרב אודות סכום המעות ואינו זוכר ונתבטל שידוך זה ונכנסה האשה לחופה עם אחר שלא ברשות הב"ד והרב הפרישה עד שיתברר שנתגרשה. והנה יש עד ע"א שהעיד בכתב שהאשה היתה בחזקת גרושה כמה שנים וב' עדים כשרים שהאשה באה להתגרש וכן בעלה וג' עדות של נשים ג"כ שבאו להתגרש ועל ששמעו מפי האשה שנתגרשה יש ע"א בכתב וב' נשים ועל הגדת הבעל שאמר שגירש אשתו יש עדות עד א' הוא אבי הבעל ששמע מהבעל ועוד ע"א ועדות של ב' נשים והנה שאל אם מותרת האשה לבעלה:
א תשובה בימי חרפי כתבתי תשובה בדין אם משיאין אשה שאמרה נתגרשת בב"ד של פ' עפ"י טעליגראף ששלח הרב שנתגרשה אצלו והשבתי להיתר (ע"ל סנ"ב) ושורש הדבר דהש"ך כ' סי' צ"ח סס"ק ב' דהיכא דאיכא למיקם עלה דמילתא נאמן אף עכו"ם באיסור דאורייתא וה"ה די"ל דהיכא דאמר ע"א נתגרשה האשה בב"ד פ' דאיכא למיקם עלה דמילתא נאמן ע"א ואף דאין דבר שבערוה פחות מב' מ"מ במילתא דעבידי לגלויי נאמן ע"א דהרי ר"י ס"ל בספרי דע"א נאמן באשה להשיאה ונובי"ק סי' ל"ו כ' דלכ"ע נאמן ע"א מה"ת וקשי' דהרי אין דבר שבערוה פחות משנים כדאמרינן ריש גיטין וע"כ צ"ל כיון דטעמא דע"א נאמן משום מילתא דעבידי לגלויי או משום דייקא אף בדבר שבערוה מהני ומ"ד דאין ע"א מדאוריי' במיתה משום דל"ה בבירור מילתא דעבידי לגלויי משא"כ באומר נתגרשה בב"ד של פ' דבודאי איכא למיקם עלה דמילתא מהני ע"א ואף עדות בכתב ע"י נכרי כמו שהטעליגראף היא עדות בכתב וע"י נכרי. והנה בס' יהושע להרב הגאון מטארניפאל כ' דאף האשה עצמה נאמנת לומר נתגרשת בב"ד של פ' עיי"ש בפרקים וכתבים אות מ"ז ואני הארכתי בזה אך ע"פ טעל"ג התרתי (וע' בשו"מ מ"ג ח"א סי' קצ"ד אם כי בהרבה דברי' חלק עלי ומרוב אהבתי הרבה דברים נגדי ונאמנים פצעי אוהב אף שדברי צודקים אך בגוף הדין מהטע"ג הסכים לדברי עיי"ש) והנה מדמהני ידיעה עפ"י טעליגראם ע"כ לא בעי עדות גמורה רק ידועה ברירה שאומרת אמת כיון דעבידי לגלויי:
ב א"כ בנ"ד ג"כ יש ידועה ברורה שנתגרשה. חדא דהרי איכא ע"א שהאשה היתה בחזקת גרושה כמה שנים, א"כ עכ"פ ע"א לא גרע מיצא קול שנתגרשה והרדב"ז ח"ה סי' ב' אלפים של"ה הובא בפ"ת סי' קנ"ב סק"א כ' דלכאורה בעל שאומר גרשתי את אשתי א"נ משום דל"ל קלא ואם אמר גרשתי' במקום פ' י"ל דמ"ה ל"ל קלא שלא נתגרשה בכאן, ותי' דאם איתא שנתגרשה כשבאו לכאן הי' יוצא קול שהיא גרושה. והוכיח בפ"ת שאם באמת יצא קול הבעל נאמן להתירה לעלמא במיגו. א"כ בנ"ד שיש ע"א כשר ששמע מפי הבעל שאמר גרשתי ויש עד שיצא קול היינו שהיא בחזקת גרושה לכאורה יש לצרף להיתרא לעלמא אך כיון שאין כאן רק ע"א כשר ששמע מפי הבעל דהעד השני הוא אבי הבעל ול"מ בעל שאמר גרשתי רק בב' עדים ואבי הבעל ששמע מהבעל אף דהוה קרוב ונתרחק כיון דאשתו נתגרשה דהש"ך כ' סי' ל"ג סק"ח דהי' קרוב ונתרחק מ"מ על זה אנו דנין אם נתגרשה ול"מ קרוב להעיד (וקצ"ע בס' מנחת חינוך מ"ד ד"ה ונסתפקתי שנסתפק בעדים שנעשין בני י"ג בר"ח אם נאמנין להעיד שראו הלבנה לקדש החודש הואיל דבעת עדותן קטנים הם וקאתי עלה משום דהוה עשאי"ל. והרי בלא"ה ע"ז דנין אם קטנים הם או שראו הלבנה ובודאי ל"מ עדותן דזולת עדותן הם קטנים וכמ"ש לענין אבי הבעל ואולי יש לחלק) גם מ"ש דכיון שע"א אמר שהיא בחזקת גרושה מיקרי יצא קול התוס' כ' בכתובות ט"ז ע"ב ד"ה וזו במה דהעיד הוא שראה בקטנו ואחר עמו לא חשבינין כקול עיי"ש אך נ"ל כעין שתי' תוס' שם דכיון דאמר הבעל גרשתי נאמן מדינא שהרי יש לו מגו דבידו לגרשה רק דאיתרע דברי' הואיל ואין לו קול ולא איתרע כל כך שלא יהי' נאמן ע"א שהיא בחזקת גרושה. ואם מאמינין לו שהיא בחזקת גרושה היא עצמה נאמנת לומר גרושה אני שתנשא כמ"ש הרדב"ז ח"ד סי' אלף שט"ז (רמ"ה) דהיכ' דהיא בחזקת גרושה אף שיש עדים שהיתה א"א א"צ לברר שנתגרשה דחזקה מוציא מידי חזקה עיי"ש באריכות, אך כיון דליכא רק ע"א כשר ששמע מפי הבעל שנתגרשה קשה לסמוך על היתר זה לבד הגם שיש בכאן אומדנא דמוכח שבעלה גירשה שהרי הבעל נשא אשה אחרת ובודאי לא הי' מניחין לישא אחרת ולדור עמה וברדב"ז בסוף התשו' מזכיר מזה דאומדנא דמוכח מועיל להתיר מ"מ סיים שם דעיקר ההיתר היא מכח חזקה שנתחזקה בגרושה ובנ"ד ליכא אלא ע"א בכתב על החזקה ע"כ יש לעיין עוד:
ג ודברי רדב"ז בתשו' הואיל דאתי' לידן נימא בי' מילתא ויש לבאר שחולק על מהרי"ק שורש פ"ז שכ' דהא דמלקין וסולקין ושורפין על החזקה לאו בחדא מחתא מחתינהו דמלקין על החזקה אף דחזקה לבד אף בלי מעשה וסוקלין ושורפין דוקא בחזקה ובמעשה דמוכח על החזקה וכ' הרדב"ז דמלקות פלגא דמיתה היא ומה לי קטלא כולה או קטלי' פלגא, וא"כ למיתה בעינין מעשה למלקות נמי נבעי, ונראה דרש"י ס"ל כמהרי"ק שהרי בחולין קל"ד ד"ה חלה ספק איסורא שיש בו עון מיתה הלכך לא סמכינין אחזקה וכ"כ בקרבן אשתו דספק כרת היא והן הן דברי מהרי"ק דבחיוב מלקות דהוא בלאו דחובל בחבירו מהני חזקה לחודה משא"כ במיתת ב"ד בעי חזקה עם מעשה, וע' בפמ"ג בפתיחה לטריפות שמדייק מרש"י דבספק כרת ל"מ חזקה וכ"ש במיתת ב"ד. א"כ צדקו דברי מהרי"ק הן אמת דבספרי חיו"ד ח"ב סי' קכ"ט סוף אות ה' הקשיתי על שטה זו הרי חזקה ילפינין מנגע בחולין דף י' ושם יש נ"מ אם נכנס למקדש דהיא איסור כרת כמ"ש תוס' שם ד"ה אלא וכונתי לתי' הב' של תוס' דאם חסרה הנגע מטהרין בהסגר ראשון ושמא חסרה הנגע תיכף קודם שיצא הכהן א"כ הנגע עתה עמד בעינו וטמא ואין מטהרין ע"י ונכנס למקדש שהיא איסור כרת ול"מ חזקה. כעת ראיתי שי"ל דרש"י לא יסבור כתוס' בדין זה דמדברי התוס' יוצא דאם חסרה הנגע ממה שהי' אף שגם עתה היא כגריס טהורה בהסגר ראשון דאם נמצא עתה פחות מכגריס אף שבתחלה הי' כמו שהיא עתה טהורה וע"כ כונת התוס' שחסר מתחלתו אבל יש בו כשיעור וכ"כ ז' ח"צ ס"ג דאף לתוס' כן ואיני יודע מנ"ל לתוס' דבקרא כתיב דאם עמד בעיניו ולא פשה צריכה הסגר שני הא אם כהה טהור הכונה שכהה מכל ארבע מראות הא אם נשאר מארבע מראות אף שירד ממראה למראה טמא צריך הסגר שני ה"ה אם חסר משיעור נגע טהור אבל אם הי' מתחלה ב' גריסין ונשאר גריס צריך הסגר, וכ"מ מרמב"ם וממשנה דלא נקט דין זה. ע"כ נ"ל דרש"י לא יסבור כן וליתא להוכחת התוס' ול"ק על רש"י, עוד עיינתי בפרמ"ג וראיתי שכ' דרש"י ס"ל דמדרבנן ל"מ חזקה באיסור כרת ע"כ ל"ק על רש"י מנגע דאורייתא אין חילוק וע' בספרי ליו"ד ח"ר סמ"א אות ה' ובספרי הנ"ל ח"ב סי' י"ח אות א' וסי' קכ"ט אות ד' שהארכתי הרבה בענין החילוק שבין איסור לאו לאיסור כרת ובין איסור כרת לחיוב מיתת ב"ד. ומ"ש רדב"ז דמה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא ע' כתובות ל"ג דמסיק הכאה שיש לה קצבה כמו מלקות קיל ממיתה וה"ה לענין חזקה במלקות אזלינין ולא במיתה ובפנ"י קדושין ס"ג הקשה על מ"ש הרמב"ם פ"א מא"ב באב שאמר קדשתי את בתי אינה נסקלת על פיו דע"כ מיירי בנתחזקה על פי' א"כ הרי כ' הרמב"ם פי"ז מסנהדרין דאיסור עצמו בע"א הוחזק ולוקין ע"י וה"ה דסוקלין ולפמ"ש מהרי"ק לחלק בין מיתה למלקות וע' ש"ש ש"ו פי"ב. וע' בסדרי טהרה סי' קפ"ה שתמה על הרשב"א שכ' דבאומרת ברי ל"מ חזקה לחייב חנק ותמה מהא דסוקלין ושורפין על החזקות אף דמשמע דטען ברי ולדברי מהרי"ק לק"מ דשם איכא מעשה עם חזקה משא"כ באומרת מת בעלי (ולפמ"ש הש"ש ש"ו פ"ז שיש חילוק בין חזקה דמעיקרא לחזקה דהשתא ל"ק קו'):
ד מ"מ אף שדברי מהרי"ק יש להם מקום בהלכה ואין שורפין בחזקה בלא מעשה מ"מ להתיר א"א שהיא בחזקת א"א בלי עדי גירושין קשה מאוד. אך נ"ל דבנ"ד יש לנו ידיעה ברורה שגירשה שהרי הבעל הוא בחזקת כשר והוא דר עם אשה אחרת שהשיאה לעין כל. והאשה אומרת נתגרשתי בב"ד פ' ובשעה שאמרה סבורה הי' אפשר לברר. ע"כ יש כמה אומדנות. ולכאורה נ"ל כמ"ש הב"ש סי' מ"ב סקמ"ד דאם בממון מהני ידיעה בלי ראי' ה"ה בקידושין ולפ"ז ה"ה בגירושין מהני ידיעה בלי ראי' אך רבים חולקים על הב"ש מ"מ י"ל דזה דוקא בעיקר הקידושין או הגירושין אבל ראי' שנתקדשה או שנתגרשה כבר מהני ידיעה בלי ראי' וראי' דהרי כשגט יוצא מת"י בעדי חתימה אף שאין ע"מ לפנינו מתירין אותה משום דאמרינין מסתמא הי' בעדי מסירה אף דהוה לדידן ידיעה בלא ראי' וכן אם יוצא מת"י גם בכתב ידי הבעל בלא עדים אם נישאת לא תצא דמסתמא הי' בע"מ כמ"ש הב"ש סי' קל"א סקל"א אף דהוה ידיעה בלא ראי' וע"כ דמהני בזה ידיעה ב"ר ולפ"ז ה"ה אומדנא ברורה מהני (וע' בספרי ליו"ד ח"ר סי' ח' אות ג' ד' שהארכתי בדין ידיעה בלא ראי') אך בנ"ד אין כאן אומדנא וידיעה ברורה דמה שנתפשרו והלכו שניהם לגרש ל"ה אומדנא כדאמרינן בגיטין פ"ט נשים לאור היום ואומרת פלונית מתקדשת היום ודילמא לא אקדשה עיי"ש. ומה שבעלה נשא אשה ל"ה ידיעה ברורה שמא נשא באיסור ע"כ סברא זו אינה מספקת להתיר:
ה והנה דעת א"ח הובא בב"י דל"א חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ונאמנת לומר גרשתני רק באם אין ידוע בעדים שהיא אשתו רק מכח חזקה אבל בידוע בעדים אינה נאמנת וב"ש סק"ד הקשה עלי' מש"ס דגיטין פ"ט גם קשה עלי' מכתובות כ"ב ובגיטין ס"ד דמקשה מר' המנונא דלמא יש עדים שהיא א"א. ונ"ל דהנה הך חזקה דאין אשה מעיזה נהי דהך חזקה עדיף מחזקה דמעיקרא דהיא כרוב כמ"ש בתה"ד דחזקה דאתי' מכח סברא עדיף ומה"ט מהני חזקה זו נגד חזקת א"א. מ"מ ל"מ להתיר אשה שתנשא לאחר שהחו"ד כ' ברסי' ק"י בבית הספק סוף ד"ה באות כ"ז דס"ס ל"מ להתיר אשה כמו דל"מ ס"ס להוציא ממון דילפי' דבר דבר מממון דאין דבר שבערוה פחות משנים ומה"ט ל"מ מגו שתהי' נאמנת לומר מת בעלי במגו דנתגרשתי דהוה מגו להוציא עיי"ש (וצ"ל הא דבעל שאמר גרשתי נאמן משום מגו שם הוה בידו ומיגו זו שבידו לעשות עדיף כמ"ש הר"ן בקדושין ס"ד) ולפ"ז ס"ל לא"ח דהיכ' שידוע בעדים שהיא אשתו אינה נאמנת שתנשא לאחר דהלכה כשמואל דאין הולכין בממון אחה"ר וה"ה דל"מ רובא להוציא אשה מבעלה ולהתירה לעלמא אמנם רב המנונא שהוא תלמוד דרב ורש"י ס"ל בסנה' י"ז ע"ב אמרו בי רב הוא ר"ה ובש"ס מקשה מאמרי בי רב ארב והנה ר"ה ודאי ס"ל הולכין בממון אחה"ר כמו שהוכחתי בספרי ליו"ד ח"ר בהגהות ומפתחות לסי' ח' שהרי ס"ל ברי ושמא ברי עדיף להוציא וכ"ש דמהני רוב להוציא וכ"כ הפנ"י בכתובות י"ב וע"כ ס"ל דמהני רוב להוציא אשה מבעלה. ומ"ה אמרינין בגיטין פ"ט ע"ב ופליגי דר"ה דר"ה ס"ל דנאמנת אף בידוע בעדים וכן ס"ל לר"ה ומה"ט מקשה וליהמנה מדר"ה דר"ה ס"ל אף בידוע בעדים נאמנת ואנן פסקינין כשמואל בממון וילפינין דבר דבר מממון ומ"ה ס"ל לא"ח דאינה נאמנת לישא לאחר בידוע בעדים וזה ישוב נכון ומה דאמרו בגיטין שם ואידך כו' ס"ל לר"ה דוקא בפני' והרי שם קאי אדברי שמואל ושמואל לא ס"ל כר"ה משום דשם קאי לחומרא שתצטרך גט משני וזה הוה אף לשמואל ע"כ הוצרך לומר דשלא בפני' אינה נאמנת אף לחומרא ובאמת לפמ"ש בא"ח ל"ק רק דאין להקל מטעמא דחזקה ביש עדים בלא"ה ל"ק מש"ס דגיטין דשם קאי להחמיר שתצטרך גט משני ודוק ומ"מ אנן לא קיי"ל כא"ח אך דרשאי להנשא מטעמא דאף דרבנן החמירו שלא ליזול בתר רוב מ"מ חזקה דאין אשה מעיזה בצירוף סברת הרא"ש סוף נדרים. שלא מעיזה לישב באיסור כל ימי' עדיף מרוב דאף דאיכא מיעוט המעיזים מ"מ העזה לישב באיסור כל ימי' אף מיעוט ליכא. ובזה מיושבין דברי הרא"ש שהוצרך לסברא זו. ובהך דאומרת טמאה אני לך או דהשמים ביני לבינך שם ליכא הוצאת אשה מחזקת א"א שהרי הוא מגרשה ע"כ מהני חזקה שאין אשה מעיזה מטעם רוב משא"כ בגרשתי ל"מ מטעם רוב דבדבר שבערוה הוה כהוצאות ממון ע"כ כ' הרא"ש דמסברא שלא תשב באיסור כל ימי' הוה כודאי דאפי' מיעוט ליכא:
ו והנה הרי"ף לא הביא הא דר"ה דאמר בגיטין פ"ט דאפי' אמרה שלא בפני' נתגרשתי ונתקדשה צריכה גט משני וע' בב"י שכ' דלא פסק כר"ה רק כשמואל דא"צ גט דס"ל דשלא בפני בעלה מעיזה. ור"ה יסבור דשלא בפני בעלה ג"כ הוה חזקה כיון שיודעת שיבא בעלה רק דל"ה חזקה אלימתא שידחה חזקת א"א, וה"ט דמ"ד בכתובות כ"ג דאף שלא בפני' אם נישאת לא תצא כמו דאמרינן למאן דמתני ארישא דס"ל אף שלא בפני' שייך חזקה רק דלא עדיף מרוב דל"מ בדבר שבערוה כמ"ש בשם חו"ד, ומה"ט אסורה להנשא ואם נישאת לא תצא כמו במים שאל"ס דמהני רוב בדיעבד:
ז והנה הרשב"א הובא בשטמ"ק כתובת כ"ב ע"ב הקשה אהא דמקשה שם ומי חציפא כולי האי והאמר ר' המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ה"ז דוקא באמרה בפני בעלה ותי' דאפי' אמרה שלא בפני בעלה אם נישאת ל"ת. ודברי' תמוהין דהרי בד' כ"ג אם משנישאת באו עדים ל"ת וע"ז אמרינן דקאי אסיפא אבל ברישא אם נישאת תצא דשלא בפני בעלה מעתה הרי דאם נישאת תצא וכבר הקשה כן הגאון מהרש"ק בשיורי טהרה קונטרוס תיקון עולם תיקון ב' סי"ה ולכאורה נ"ל דכונת הגמ' דלא נישאת ממש אלא שהתירוה להנשא ל"ת מהיתרה וע"ז אמרו אבל ברישא לא דבאמת תצא מהיתירה משא"כ בנישאת ממש אך זה דוחק והיותר נכון דהרשב"א מתרץ דהגמ' הקשה למאן דמתני לה ארישא והלא ס"ל אם נישאת ל"ת לא כמ"ש תו' גיטין פ"ט ע"ב ד"ה דטעמא דידי' משום מגו דזה ל"ש בדברי הגמ' ד' כ"ב רק דהאי דמתני ארישא ס"ל דאפי' שלא בפני' יש חזקה רק דל"ה אלימתא כ"כ שתנשא לכתחלה אמנם ג"ז דוחק הגם שמוכרחין אנו לומר כן בדברי הרשב"א, אמנם קו' הרשב"א י"ל בד"ז הנה למ"ד שלא בפני בעלה אם נישאת ל"ת ס"ל דהוה חזקה רק דלא אלימתא כ"כ ומהני מדאורייתא ורק מדרבנן ל"מ ומ"ה אם נישאת ל"ת, ולפ"ז י"ל דמ"ד אם נישאת תצא ס"ל דהוה חזקה ורק דחזקת א"א אלימא ומ"ה אם נישאת תצא. ולפ"ז בתרי ותרי ונישאת לא' מעדי' ואומרת ברי לי דבזה מיירי הסוגי' דכתובות בראה ר' יוחנן דברי' של ר' מנחם בר' יוסי במיתה ולא בגירושין דבכה"ג איכא תרי חזקה חזקה אין אשה מעיזה וחזקת כשרות של העד הנושאה דבודאי אומר אמת שהרי הוא יודע האמת ותרי חזקות דוחין חזקת א"א. ואף אם אומרת שלא בפני בעלה לכ"ע ל"ה ושפיר מקשה ומי חציפה כולי האי. ויהי' הדין דל"ת אף שלא בפני בעלה ומשני היכא דאיכא עדים מעיזה:
ח ולפ"ז יצא לנו הדין בנ"ד שאמרה שלא בפני בעלה ובעלה כבר נשא ואיכא תרי חזקה דחזקת כשרות מבעלה מסייעת לחזקה דידה ובכה"ג ודאי אם נישאת ל"ת כמו שהוכחתי מגמ' הגם שיש לחלק קצת דבשלמא בש"ס דהוה הספק על בעלה והוא העד אם רשאי לדור עמה ומוקמינין אחזקת כשרות ויהי' חזקה. גם עלי' ניחא דהוה תרי חזקה משא"כ בנ"ד דמוקמינין בעלה הראשון על חזקתו ול"מ חזקת בעלה להאשה כיון שאין אנו מסופקין עלי' כמ"ש הרמב"ן הובא בר"ן גיטין ס"ד דל"מ חזקת פנוי' של הקרובים להאשה מ"מ התוס' חולקים על הרמב"ן כדמוכח מתוס' יבמות ל' ע"ב וחולין י"א ע"ב. ע"כ יש לסמוך על סברא זו בצירוף האומדנא שאמרה נתגרשתי בב"ד פ' דהיא מילתא דעבידי לגלויי ואף דאח"כ לא יכלו לברר זה ל"ה ריעותא דשכיח שנאבד הגט כשהרב פנה ממקום למקום ובשעה שאמרה נתגרשתי ודאי סבורה שיכול להתברר וגם בצירוף האומדנא שהלכה עם בעלה לגרש, ובשגם כפי הנראה אין עדים שהיא א"א רק מכח אומדנא שהולכת בצעיף ואתי אומדנא ומבטל אומדנא. והנה שאלה כשאלתינו נמצא בשואל ומשיב מהד"ק ח"ג סי' ק"ט עיי"ש שכ' להתיר וגם בשיורי טהרה תיקון עולם סי' ה' מסכים להיתר הגם שהשאלה גדולה מאוד. שבתי וראיתי כ' דברי הרשב"א שהובא בשטמ"ק הנ"ל שתי' בהך דכתובות דה"ט דמקשה ומי חציפה כולי האי דאם אמרה שלא בפני בעלה אם נישאת ל"ת סותרים לדברי הרשב"א בתשובה סי' אלף ריב"ג הובא בב"י שהוכיח מדברי הגמ' דאם אמרה בתחלה שלא בפני הבעל ואח"כ אמרה בפני הבעל אף שנישאת שייך אין אשה מעיזה וע"כ שפיר קו' הגמ' ומי חציפה באמרה בפני בעלה אח"כ ומה זה שהרשב"א בחידושי' סותר דברי'. ועוד איך אפשר לפרש קו' הגמ' דקאי אאמרה שלא בפני בעלה והרי אמרו בגמ' תחלה גירושין יכולה להכחישו שאף אם יבוא בעלה תכחישהו וע"ז הקשה ומי חציפה כולי האי הכונה שתכחישהו בפניו ואיך פי' הרשב"א דקאי שלא בפני'. ע"כ נראה דהרשב"א פי' ג"כ שתאמר בפני' רק שהקשה כיון דאמרה תחלה שלא בפני' ואז מעיזה ואף אח"כ תעיז ומה תקשה ע"כ תי' דגם שלא בפני' אינה מעיזה לענין אם נישאת ל"ת ע"כ אם אח"כ תאמרה בפני' ודאי אינה מעיזה ע"כ מקשה ומי חציפה כנלע"ד לפרש שלא יסתרו דברי הרשב"א:
ט וכת"ה מייתי שו"ת ח"ס בלקוטים סי' ס"ט ושו"ת בית שלמה סי' קל"ב שהאריכו בענין זה אמנם בנ"ד אין עדים שהאשה בחזקת גרושה רק ע"א בכתב וגרע מהשאלה בח"ס ובית שלמה כמ"ש כת"ה. והנה אף שהרדב"ז ח"א סי' קס"ח בסוף התשובה מבאר דעדות שהאשה נתגרשה מהני אפי' מפי כתבם דל"ה אלא גילוי מילתא שם היתה האשה בחזקת גרושה כמ"ש הרדב"ז בזה"ל לפי שכיון שהיתה בחזקת גרושה וכן בהשאלה מבאר שהיתה בחזקת גרושה אבל להעיד ע"ז גופה שהיא בחזקת גרושה ל"מ ע"א בכתב. והנה ראיתי לרב אחד שנתן עצה שהאשה תסע למקום בעלה ותאמר השתא בפני' גרשתני דבזה יש לסמוך אשיטת הרשב"א דאף לאחר שנישאת מהני שתאמר בפני' וזה לא נהירא דכיון דהבעל נשא אשה אחרת ואי אפשר עתה לדור עמו והוא דחקתה מביתו אף היא מעיזה בפניו וי"ל אף להרשב"א ל"מ. אמנם לדעתי אם יאמר הבעל עתה בפני ב' עדים שאמר גרשתי נאמן רק שמכח אומדנא אינו נאמן מדלית לי' קלא כמ"ש הרשכ"ם וכיון שבנ"ד יש אומדנא להיפך שהרי ידוע שנסעו לב"ד שיתגרשו וגם מה שנשא הוא אומדנא גדולה כמ"ש ואומדנא מוציא מיד אומדנא ונשאר נאמנות הבעל שהרי נאמן מכח מיגו. ואין לומר דכיון דאינו נאמן למפרע הרי נשאה באיסור י"ל דבודאי בשעה שנשא אשה אחרת אמר שגירש הראשונה וזה הי' קודם שנשא היא ואך ליתר שאת יאמר השתא בפני עדים. אבל גם בלי אמירתו השתא לא נישאת באיסור ועוד כיון שיש ע"א שהיא בחזקת גרושה והפנ"י כ' בקדושין ס"ג דע"א מגרע חזקה ומשוה ספק עכ"פ א"כ בלי חזקת איסור א"א נאמן הבעל באיסורין אף בלי מיגו ונאמן אף למפרע דדוקא אם נאמן מטעם מגו ל"מ למפרע משא"כ אם נאמן מטעם ע"א נאמן באיסורין. אך זה ליתא דא"כ בכל דבר שבערוה נאמן לע"א כשר וע"א פסול וע"כ זה ליתא. מ"מ בנ"ד דכפי הנראה לא ידעו שהיא א"א רק שהב"ד לא רצו להתירה משום שהאשה הלכה ונתכסה בפאה נכרית וזה ל"ה רק מכח אומדנא. ע"כ אם יאמר בעלה בפני עדים שגירשה הנני מצטרף בהדי רבנים המתירין:
י והנה לעיל כתבתי דהיכא דהבעל נשא אשה יש להתיר מכח תרי חזקה דחזקה אין אשה מעיזה וחזקת כשרות מהבעל ול"מ חזקת א"א נגד תרי חזקה כעת ראיתי לפמ"ש הרא"ש דהיכא דאיכא ע"א דמסייע לה מעיזה וכ' המפורשים דה"ה היכא דחזקה מסייע לה מעיזה וכ"כ בחדושי הרי"מ ר"פ האשה שנתארמלה א"כ ל"ה תרי חזקה דאם חזקת כשרות מסייע לה שנתגרשה שוב אין כאן חזקה דאין אשה מעיזה דהיכא דחזקה מסייע לה מעיזה. עוד י"ל דכיון דחזקת א"א הוא מתנגד לחזקת כשרות שלו שוב ל"ש לומר אין אשה מעיזה דמסייע לה חזקה דחזקת א"א מתנגד לחזקה זו אך לפ"ז קשיא אשי' הרשב"א דס"ל אף אם נישאת ואח"כ אמרה בפני בעלה מהני חזקה דאין אשה מעיזה כמ"ש בתשו' הרשב"א הובא לעיל שהוכיח מסוגי' דכתובות. והרי חזקת כשרות של האשה והעד שנשאה מסייע לה שנתגרשה והיכא דחזקה מסייע לה שוב מעיזה וכאן אין לומר דחזקת א"א מתנגד לחזקת כשרות דכיון דהיא ממ"נ א"א משני ואם לא נתגרשה היא א"א מראשון ול"ש לאוקמא אחזקה כמ"ש התוס' בקדושין בקדשה אבי' בבקר לענין חזקת פנוי' בשלמא אם אנו מסופקין אם מותרת לבעלה השני שייך חזקת א"א לבעלה דאם לא נתגרשה היא לבעלה השני בחזקת א"א ואם לא נתגרשה ל"ה לבעלה א"א מ"ה מוקמינין אחזקת איסור משא"כ לענין חזקה דאין אשה מעיזה היא דהעולם יחשדוה למעיזה ואם יש חזקה דמסייע לא יחשדנה למשקרת כיון דאצל שאר אנשים ממ"נ א"א לא יחשדוה למעיזה דחזקת כשר מסייע לה ואמאי ס"ל להרשב"א דשייך אין אשה מעיזה וצ"ל דמ"מ כיון דלבעלה היא בחזקת א"א וחזקה שלא נתגרשה אף דמסייע לה חזקה אינה מעיזה. ונשאר ההיתר על מכונו מטעם ב' חזקות ודו"ק:
והנני ידידו