בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן פט
ב"ה לבוב תרנ"ו לפ"ק. להרב הגדול חריף ובקי בכל חדרי תורה קנקן חדש מלא ישן כש"ת מ'
אליעזר
משיל נ"י האבד"ק
גאלינא יע"א.
א ע"ד השכיב מרע שרוצה לגרש אשתו שלא תהא זקוקה ליבום אך מתירא שמא כשירפא מחלי' לא תרצה אשתו לחזור להנשא לו הנה אין אנו נוהגין לגרש על תנאי אדרבא אנו מתנין בפירוש שיהי' גט אף אם יעמוד מחלי' ולא תרצה להנשא לו ושהיא מותרת לכל אדם בכל אופן שלא לבא לידי ספק אך קודם הגט רשאין הבעל ואשתו ליתן במתנה לאחד הונו ורכשו במעות מזומן או בתכשיטין ואף במקרקעי אם יש לו ולאחר הגט יוכל המקבל מתנה ליתן לאשתו באופן אם תקיים כפי התנאי שיכתבו הבעל המגרש והמתגרשת ואם תקיים ויחזרו וישאו זא"ז החפצים שייכים להזוג. ואם אחד ימות שייך הכל להשני אמנם בפי' ידברו בעת הגט שהגט הוא בהחלט בלי שום תנאי וכת"ה כתב שהאשה אינה רוצה להשליש א"כ לא יגרשה דהבעל רוצה לעשות לטובתה ואם היא אינה מרוצית שקילו טיבותך:
ב וכת"ה מפלפל בדברי הלבוש ותשובת זקיני מהר"ם מלובלין בענין הגט מוינא דלדעתם בגט שכ"מ אף בלי תנאי אסורה לישא לאחר דהרא"ש פ' מי שמת סי' ל"ו הביא ראי' מגיטין ע"ז מהך דתיחוד ותפתח דקונין לש"מ בשבת אפי' בדבר הצריך קנין ואמאי לא מייתי ראי' מגירושין גופי' שהותר שם לגרש וגירושין הי' קנין וכבר הקשה כן בח"ס א"ח סי' קמ"ה. וע"כ מוכח דשכ"מ שאין מתיר בגט רק שלא תזקק לחליצה ל"ה קנין ומ"ה לא מייתי ראי' רק מתיחוד ותפתח. ואמנם י"ל דמ"ה לא מייתי ראי' מגט י"ל כדעת ר"ת בתוס' ביצה ל"ו דהא דמקשה בביצה והא מצוה קעביד הכונה שיהי' מותר לקדש בשבת ומשני ביש לו אשה ובנים דאז אין מצו' דאורייתא א"כ בגירושין דהיא מצו' אם רוצה לגרש שיעשה בשטר והרמב"ם מנאה במנין המצות סי' רכ"ב על כן לא תני במשנה אין מגרשין והתוספתא דתני אין מגרשין אולי ס"ל דגירושין ל"ה מצו'. ומ"ה הרא"ש לא מייתי ראי' מגוף הגירושין. והנה בספרי ח"ר ליו"ד סי' קמ"ה אות ד' כתבתי דמה"ט כותבין גט על איסורי הנאה דמצות לאו ליהנות נותנו אך שם ט"ס שכתבתי כמבו' בב"ח וח"מ וצ"ל דלא כמבואר בב"ח וח"מ דהם לא כתבו משום מצות ל"ל ניתנו, ושמא ס"ל כמ"ש הגהות משל"מ פ"ה מאישות דאף דמצו' לאו ליהנות נתנו אסור לכתחלה. ומ"ה ס"ל לב"ח דאסור לכתחילה לכתוב על איסורי הנאה ומה שצ"ע מש"ס דר"ה כ"ח דאמרינן טובל בו ומבואר דמותר לכתחילה צ"ל דהגהות מחלק דשם הי' מצו' חיובית דס"ל לרבא טבילה בזמנה מצו' משא"כ קידושין ל"ה בכלל עשין רק הנשואין כמבואר ברמב"ם וזה דלא כמ"ש בספרי חאו"ח ר"ס צ"ב בדברי מהרש"א שבת קי"א וגירושין אף דהי' בכלל מנין המצות מ"מ ל"ה מצוה חיובת רק דאם רוצה לגרש יגרש בספר ומ"ה לכתחילה אסור. ואולי מטעם זה גם בסוכה בשאר ימים לא נימא מצו' לל"נ לענין לכתחילה דאם אינה רוצ' לאכול אינה חייב בסוכה. ובמגי' שם הקשה אם נימא דמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת אמאי בכתב גט על איסורי הנאה מגורשת ואמנם יש לחלק דקידושין ל"ה בכלל מנין המצות ול"ה רק הכשר מצו' ול"א מצו' לל"נ משא"כ בגירושין:
ג והא דלא מברכין אגירושין שכ' הרשב"א בתשובה סי' י"ח משום דאם לא מצא ערות דבר לאו מצו' הוא וזה דלא כהרמב"ם דמבואר מדבריו דבכל ענין מצו' הוא וצ"ל דאם מגרשה בע"כ הו' פורעניו' ואין מברכין על פורעניו' כמ"ש בתשובת הרשב"א ועכ"פ מוכח דהרשב"א לא ס"ל כהרמב"ם דגירושין בכלל המצות אך אולי ס"ל דמצו' ל"ה רק במצא בה ערות דבר ואין להאריך כעת יותר. וקצת יש לומר עוד דגט ל"ה קנין ממון רק קנין איסור שהי' לבעל קנין איסור ומקנה לעצמה דקנין שיעבוד שהי' לבעל על נכסי' ומעשה ידי' הוה גט רק סילוק דמותר בשבת רק שמקנה גופה הוי קנין כמ"ש רש"י בקידושין ט' ע"ב וקנין איסור אין בכלל מקח וממכר ודוקא להקדיש אסור בשבת דדין ממון פתיך בי' כמ"ש ש"ש שמעתתא ו' פ"ד דלהוציא מרשות הדיוט לרשות הקדש דין ממון פתיך בי' וע' מ"ש בספרי לא"ח ס"ס כ"ז וכן בקידושין דדמיא להקדש כמ"ש תוס' ריש קידושין על כן אסור משא"כ גירושין ומה"ט לא תני במשנה גירושין ועכ"פ מה"ט לא מייתי הרא"ש ראי' מגט גופי'. ועיין בר"ן פ' שואל שכ' ג"כ דאין מקדישין דוקא כלי ידוע מחזי כמקח וממכר אבל לא אסרו לחייב עצמו בדיבורו לגבוה אך שהקשה מעירוכין דאסור ועיין מג"א ש"ו ס"ק י"א דמייתי שהר"ן הקשה ממגרש עצמו. אולי הי' לו גירסא זו. אמנם י"ל כיון דבעירוכין איכא שעבוד נכסים כדמוכח מעירוכין ז' הוה כמקח וממכר משא"כ נודר לגבוה ליכא שעבוד נכסים כמ"ש הב"י וגם בנתיבות סי' ר"ץ דלא כמ"ש הקצה"ח שם על כן לא דמי למקח וממכר ודוק:
ד וכת"ה מייתי קו' על שי' מהר"ם מלובלין ולבוש דגם בלי תנאי אסורה לינשא א"כ מאי משני בש"ס דכתובות ט' דמ"ה לא נאסרה לדוד דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו ונהי דפר"ת דגירשה בלי תנאי מ"מ אסורה לישא ולזנות דלא הותרה כל זמן שהוא חי ומשמע מדברי הלבוש דהיא א"א גמורה ועדיין אסורה לבעל ולבועל. אמנם יש ליישב לפמ"ש הפנ"י בגיטין ע"ו דמה"ט שלח דוד אורי' לביתו כדי שיפקיע קידושין דמדינא אם חזר לביתו. בטל הגט רק בשביל שלא יאמרו דהגט חל לאחר מיתה התקינו רבנן אף אם חזר מהמלחמה אפקעינהו רבנן לקידושין עיין בגמ' שם ה"ה בכל גט ש"מ דלדעת הלבוש אין מתיר רק אם ימות ויש חשש שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה על כן אפקעינהו רבנן לקידושין. רק דבכל דוכתא דאמרינן רבנן אפקעינהו לקידושין הניחו קדושין דרבנן כמ"ש בתשובות ברית אברהם חלק אה"ע סי' י"ט אות ה' ובאמת כבר קדמו בזה בתומים סי' ל"ד סק"ט בקצרה עיי"ש שכ' דמ"מ נשואין דרבנן היא ורק לענין נשואין וקידושין דרבנן חכמים יוכלו לתקן ובאמת דהכי מוכח מש"ס דב"ב קל"ד דבעל שאמר גרשתי את אשתי אין נאמן למפרע דלמפרע אין לו מיגו והרי יש לו מיגו שיגרש השתא אשתו ע"י שליח ויבטל השליח ויפקיעינן רבנן קידושין ולא תהא למפרע אשת איש וע"כ כנ"ל דחכמים הניחו קידושין דרבנן רק דבדרבנן ל"מ ביטול שלא בפני השליח ותהי' מהשתא גרושה ולא למפרע מדרבנן, על כן אין לו מיגו למפרע. ולפי"ז נ"ל דבכל ש"מ או יוצא למלחמה אין מגרש רק כשימות ושלא יאמרו יש גט לאחר מיתה הפקיעו רבנן הקידושין והוא קידושין דרבנן באופן שכשלא ימות היא א"א דרבנן ואסורה לישא לאחר וכשימות מותרת לעלמא ואינה זקיקה ליבום. וכיון דלא נשאר רק קידושין דרבנן ל"ק למה לא אסרו' על דוד כמו שמצדד הבית מאיר בסי' מ"ד דלא אמרינן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל בקידושין דרבנן עיי"ש. נכנסתי בפירצה דחוקה לישב שי' הלבוש מ"מ רחוק לומר כן ובלא"ה רבים חולקים על הלבוש ואף לשי' הלבוש הגירושין חלין תיכף בתנאי דאם לא ימות. ומ"ה כשיעמוד מחלי' אסורה לישא אבל כשימות מגורשת למפרע ול"ק כלל מדוד כקושייתו בשם גדולים אך ממה שכ' הלבוש דאינו יכול לגרש רק מחמת שנאה נראה דל"ה גט למפרע ודוק:
ה וכת"ה מפלפל בקו' הפלתי בסי' קצ"ב איך בא על ב"ש אף אם גירשה אורי' הלא צריכה ז' נקיים משום דם חימוד ובאמת בגמ' אמרו התם אונס הי' ואף לתי' הב' בכל כו' בש"ס כתובות ט' י"ל שהי' באונס רק דתי' א' ס"ל דאונס לא נאסרה על בעלה ובתי' הב' ס"ל לש"ס כירושלמי דבאונס נאסרה על בעלה כמ"ש הב"ש בריש סי' י"א א"כ כשהי' באונס ל"ש חימוד. וא"צ ספירה ול"ח שמא יהי' סופה לרצון דמוקמנין אחזקת כשרות ולמ"ד סופה ברצון אסורה ע"כ דל"ח שמא סופה לרצון דמיירי שצוחה מתחילה ועד סוף מ"מ נראה דהפלתי פי' תי' ב' בגמ' כתובות דלא מיירי באונס ודוק:
ו וכת"ה נסתפק בהיות שבעירו אין כותבין גיטין איך יעשה בשכיב מרע אם יעשה הבעל ב' שלוחים שליח לכתוב גט ולעדים שיחתמו ושליח לקבל הגט מיד הסופר וליתן להאשה והכל יהי' בעיר אחרת או יצוה להסופר שיכתוב ולעדי' שיחתמו והם יסעו לעיר אחרת ושם יכתבו הגט ובאותו יום יבאו בחזרה עם הגט והבעל יתן הגט ליד האשה. כבר כתבתי בתשובה דבאופן ראשון עיקולי ופשורי עיין תשובות מוח"ז הגאון רע"א סי' קמ"א בשולי המכתב ועיין בנתיבות סי' רמ"ג סק"ו שמישב קושייתו ומ"מ עוד לא קרה דעתי לפמ"ש בפתחי תשובה ס"ק ס"א דפוס ווילנא דבעי שני שלוחים. ולפ"ז אין תי' הנתיבות עולה יפה וקצרתי כעת. על כן בחרתי אופן הראשון שיצוה הבעל לסופר שיכתוב ולעדים לחתום ובאותו יום יסע הסופר והעדים לעיר הסמוכה ששם מסדרין גיטין ויכתוב הזמן מיום ההוא ולא יכתוב מקום עמידת הבעל ולא מקום עמידת האשה רק בתחלת הגט יכתוב המקום שכותבין וחותמים שם והסופר והעדים יחתמו שם ותיכף באותו יום יסעו הסופר והעדים למקום הבעל והאשה והרב יסדר הגט כמו כל גיטין ובעת שמצוה הבעל לכתבו וכן אח"כ בעת הנתינה יאמר להבעל שאף אם לא תרצה האשה להנשא לו כשיעמוד מחלי' הגט גט בלי שום שיור כנ"ל ונחוץ ליתן הגט ביום הכתיבה שלא יהי' מוקדם ואם אי אפשר שיהי' ביום א' יצוה לסופר ולעדים שיכתבו ולמחר בבקר יכתבו ויחתמו ויכתוב הזמן מיום הכתיבה ויסדרו ביום ההוא ובמשך הזמן שיכתוב ישובו שומר אצל החולה להעיד שהחולה בדיע' שלימ' מתחלה ועד סוף ואם ביום השני יכתבו הגט צריך השומר להשגיח מעת הצווי עד הנתינה על כן היותר טוב שיהי' הכל ביום אחד:
ז) והנה כת"ה מפלפל בדין סומא אם מיבם לר"י דפטור ממצות עיין בבשמים ראש סי' ע"ג ובספרי חא"ח סי' ה' והנה שם כתבתי דאף לר"י במצות שב"נ חייב גם סומא חייב כעת ראיתי שיש לעיין דהרי ב"נ מוזהר על הדינים ועיין רמב"ן פ' וישלח שכ' שחייב בדיני שומרין ואולם בסומא ס"ל לר"י דפטור מכל דיני' שבתור' ע"כ צ"ע ושמא דמדייק ר"י ואמר מכל דינים שבתורה הכונה דינים שישנו אחר מ"ת דוקא ויש לפלפל בזה ואקצר
והנני ידידו: