בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן פז
ב"ה פרעמישלא תרנ"א לפ"ק:
לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב כש"ת מ' יעקב פרענקיל אבד"ק
טשעשינוב יע"א:
א יקרתו הגיעני ע"ד סדור הגט בק' במקום שעד הנה לא סדרו גט אין רצוני להגיד חות דעתי כי הנני טרידנא מאוד והנני מיראי ההוראה בחומר ענינים כאלה. ומ"ש לכתוב צעשינאוו לא נהירא לי כלל דבלשון בני אדם מורגש ט"ש בהתחלה ולא צ' שבורה. אמנם בדבר החולה שצריך לגרש שלא תזקק אשתו לחליצה ח"ו יש לפניה ב' דרכים או שהשכ"מ יצוה להסופר לכתוב ולעדים שיחתמו ויתן להסופר הקלף וכלי הכתיבה כדת בכל הגיטין והסופר והעדים יסעו למקום שמסדרין גיטין ויכתוב הסופר הזמן שביום הכתיבה למנין שאנו מנין כאן (היינו שם העיר שכותבין בה) ולא יכתוב העומד וכן לא יכתוב העומדת והאיש והאשה לא יהי' במקום הכתיבה ולאחר הכתיבה והחתימה יחזרו הסופר והעדים למקום שהשכ"מ שם וישבו שם ב"ד של ג' וישאלו להסופר והעדים כדת שאר גיטין הניתנין מיד הבעל לאשה והבעל יתן הגט לאשתו והכל יהי' ביום אחד וההכרח לשמור הבעל בעדים שלא יבטל הגט בשעת כתיבה ושיהי' שפוי בדעתו במשך הזמן משעת הצווי עד הנתינה ובאם א"א שיהי' הכל ביום א' יכתוב הסופר ביום השני וזמן מיום הכתיבה ומקום הכתיבה ולא מזמן הצווי והכתיבה והנתינה מוכרח להיות ביום א' שלא יהי' מוקדם ובאופן זה צריך השכ"מ שמירה מהתחלת הצווי עד סוף הנתינה:
ב) או שיעשה באופן אחר היינו שהבעל יצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ויעשה שליח קודם הכתיבה לאחר שיתן הגט לאשתו וההכרח בזה לעשות שני שלוחים האחד יהי' שליח לקבל הגט מיד הסופר ויתן להשליח השני שיהי' שליח להולכה ליתן גט לאשתו ע"ד שכ' בסדר גיטין מר' מעכיל יוזיף סעיף ס"א אם הבעל נחפז ללכת וע' פתחי תשובה שם ס"ק ס"א ד' ווילנא מ"ש בשם תשו' שב יעקב הטעם שהוצרך שני שלוחים וע' בתוס' בכורים מהמו"ץ דק"ק ווילנא בסוף פתחי תשו' הן אמת דלדעתי גרע שני שלוחים משליח אחד דבגוף הדבר דהבעל משוה שליח לנתינת הגט קודם שיכתוב כמבואר במשנה דגיטין ס"ה באומר כתבו גט ותנו לאשתי ולתוס' נזיר י"ב לא מצי משוה שליח אף בדבר שבידו אם אינו יכול כעת לעשות א"כ איך משוה שליח על הנתינה קודם שיכתוב הגט וכבר הקשה כן מוח"ז הגאון רע"א בסי' קמ"א בשולי המכתב והניח בצע"ג ואמנם בנתיבות המשפט סי' רמ"ג סק"ו הרגיש בקושיא זו (ובלי ספק הרגיש בקו' זו קודם שהקשה לו הגאון רע"א) והקשה גם להרמ"ה הובא בסמ"ע שם סק"כ דבאומר כתבו וזכו יכול לחזור דהוה דשלב"ל דבהאי שעתא ליתא לשטרא בעולם וע"כ ס"ל כתוס' נזיר דאף שבידו לכתוב הו"ל דשלב"ל דל"מ משוי שליח. ואיך יפרנס הך דכתבו ותנו וכ' לחלק דבגירושין עושה הבעל שליח שיהי' כבעל ממש והוה האשה כאלו היא אשתו והוא בעולם משא"כ בשטר אינו עושה שליח רק לזכות בשטר והשטר אינו בעולם עיי"ש ולפ"ז גרע ב' שלוחים משליח א' דהרי הוא עושה שליח ליקח מיד הסופר ליתן ליד שליח לגירושין והוא כבר עשה שליח לגירושין שיהי' הוא במקום הבעל א"כ השליח הראשון שאינו כבעל לגרש איך יעשהו שליח בדשלב"ל ע"כ טוב יותר שליח א' דלא כסדר גיטין מר' מיכל בר' יוזיפ הנ"ל:
ג אמנם לפענ"ד בישוב קו' מו"ח הגאון רע"א מתוס' נזיר די"ל דוקא בעושה שליח לדשלב"ל לבד היא דלא מהני משא"כ באומר כתבו ותנו דעושה הסופר לכתיבה ולנתינה והרי לכתיבה מהני שליחות א"כ מגו דמהני שליחות לכתיבה מהני נמי לנתינה ע"ד שכ' הפוסקים במקנה שבא לעולם עם דשלב"ל ע' סי' ר"ט א"כ כ"ז כשמינה הסופר לשליח הנתינה אבל לפמ"ש בישו"ע סי' קנ"ד סקי"ז דבזה"ז אין למנות לשליח להלכה הסופר דצריך לשליח לשון שתקנו חכמים לומר אני כתבתי והסכים לזה פנים מאירות א"כ בעושה שליח אחר ל"ש הסברא לכתיבתו גם יהי' לפ"ז גרע לפוסקים דלא בעי שליחות בכתיבה מלפוסקים דבעי שליחות דלפוסקים דבעי שליחות מהני גם בנתינה מטעם מיגו אבל לפוסקים דל"ב שליחות ל"ש מיגו ע"כ התי' נכון רק לפוסקים דבעי שליחות ולפ"ז מיושבין נמי דברי הרמ"ה שהובאו בסמ"ע סי' רמ"ג סק"כ דבאומרו כתבו ותנו מצי לחזור דהוה דשלב"ל וקשיא מכתבו ותנו דלכאורה גם בהך דרמ"ה שייך מגו שהרי עושה שליח לכתיב' ולנתינה והוה ככתבו ותנו אמנם לפמ"ש אתי שפיר דדוקא בגט דבעי שליחות בכתיבה מהני מטעם מגו לפוסקים דבעי שליחות ולפ"ז נכונים דברי הרמ"ה דבאומר כתבו וזכו מצי לחזור דהוה דשלב"ל דאף בהך דהרמ"ה שייך מגו שהוא עושה שליח לכתיבה ולמסירה מ"מ דוקא בגט דבעי שליחות בכתיבה שייך לומר מגו אבל בכתיבת שטר ודאי דל"ב שליחות ואף לשיטת הרמ"ה דכל עדות שבשטר הוה בשליחות הלוה ומ"ה מהני מפי כתבם הובא בתומים סי' ס"ו סקל"ט אבל הכתיבה ודאי ל"ב בשליחות ע"כ ל"ש מגו ומ"ה כ' דהוה דשלב"ל:
ד והנה קצת צ"ע בתוס' נזיר י"ב שכ' דביבמה הוה בידו משום דיכול ליבמה בע"כ והרי בגיטין י"ב אמרי בעבד דאי בעי ערק ואזל לעלמא וה"ה ביבמה י"ל כן ואינו דומה דאמרינן ב"ב קל"ד בעל שאמר גרשתי נאמן משום דבידו לגרשה ול"א שבידהו אולי הוא גופא נתרצה ועוד גם שם צ"ע ואין להאריך יותר ועכ"פ כיון שיש עיקולי ופשורי בזה לענין ב' שלוחי' או שליח א' ע"כ המנהג הראשון שכתבתי מחוור יותר:
והנני ידידו: