בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן עז
ב"ה ברעזאן ירום ונשא וגבה לפ"ק
לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה מ' משה לאהר נ"י אבד"ק
גאלאץ:
ע"ד השאלה באחד שהי' לו חתן רע מעללים ותמיד היה מצפה שיגרש בתו ולא אבה עד שבאו שניהם לעמק השוה בדרך זה שהחותן נתן להחתן ד' מאות אדומים שיסע לאמריקע והבטיחו שבאם יעשה שם מסחר וישלח סחורה לגאלאץ באמצעות קאנטאר הוא יסלק הסחורה. והחותן דיבר להחתן הלא אתה נוסע למרחקים מי יודע מה יולד יום הלא טוב לך שתתן גט על תנאי שבאם יבא עד ב' שנים בחזרה יהי' הגט בטל ושלחו לכת"ה שיסדר ג"פ על תנאי והשיב להם שזאת אי אפשר באין אופן ליתן בעתים הללו גט על תנאי רק אם ירצה ייתן לה ג"פ כדת בלי שום תנאי רק זוגתו תתן לו כתב בפ"ח ובשבועה שהיא מחיובת להמתין עליו ב' שנים ואם יבא בחזרה מחיובת להנשא לו בלי שום מניעה בעולם וכן נתרצו שניהם ובעת כתיבת הג"פ היו מוכנים ת"י הכתבים הנ"ל ובתחילת סידור הגט שאמר לבעל המגרש בזה"ל אתה פב"פ ווילסט דיא געבען גט דיין ווייב פב"פ פין דיין גיטען ווילען אן אונס אין אן תנאי והשיב לו בזה"ל איך האב דיך ניט אזי געהאנדעלט. והשיב לבעל המגרש דאס גייט בייא אונז ניט עפ"י ד"ת דען קיין תנאי גט געהט ניט עפ"י דין תורה. ואח"כ בא חותנו ואמר לו האבין מיר דען ניט אזוי אב געהאנדעלט בעפאר ששלחנו לקרוא את הרב אז דיא דארפסט געבען גט לויט אינזער פארמיא. וכן מלא כת"ה דברי חותן ואמר להחתן דען זיא מיזען מיר נאך זאגען לויט אונזער פארמיא אז דיא גיסט גט לאשתך אהן אינס אין אהן תנאי והשיב החתן שרצונו שיבוא גם החותן עה"ח על הכתב שהוא מסכים להמתנת בתו ב' שנים והסכים לזה וחתם על זה. ואח"כ סידר הגט כפי הנוסח שלנו ואמר מלה במלה שהוא מגרש אותה בלי שום אונס ותנאי וקודם מסירת הגט אמר ג"כ הכל כדין ומסר לה הגט וכת"ה מסר לו הכתבים ובמשך ד' חדשים בא מהדרך ולא רצתה זוגתו להנשא לו ובא לפנינו ואמר שבדעתו ה"ה אך לגרש על תנאי. אך מה שאמר מלה במלה שנותן גט בלי שום תנאי הוא רק נוסח סידור הגט כך. והעריכו משפטיהם לפני הערכאות וזכה חותנו בדין ע"י פיזור ממון הרבה ושם התפשר עם חותנו עבור איזה סך והחזיר הכתב. ועתה התעורר ברוחו אם אין בגט חשש משום גט מוטעה וגם על תנאי כדברי הבעל:
א תשובה הנה בדבר זה האריכו זקני בתשובות מהר"ם מלובלין ובתשובות הב"ח בענין שכ"מ במעשה מהגט מוינא וגם בתשובות גאוני בתראי. ע"כ אדבר בקצרה במה שתעלה מצודתי בעזה"י. הנה עיקר החשש על הגט מוינא הי' וכן בנ"ד דאזלינן בתר אומדנא דלא היה דעתו לגרש רק אסמך שתחזור להנשא לו כשיעמוד מחלי' או כשיחזור מהדרך והרשב"א כתב בגיטין דהיכא שלא הותנה כלל גרע מתנאי ולא הותנה כהלכתו. ואזה מביאין הגאונים החולקים על זקני מהר"ם מלובלין ראי' מדקיי"ל כאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא מכלל דלא אזלי' בתר אומדנא. ואזה כתב המ"ב והרדב"ז דלא אזלינן בתר אומדנא בגיטין וקדושין. אבל בגוף הדבר היא תמוה דאמאי עדיפי גיטין וקדושין דל"א בתר אומדנא ומאביי דגילוי דעתא אין ראי' דשם מיירי שמגלה דעת שרוצה לבטל הגט אחר שעשה מעשה וכתב ואזה ל"מ אומדנא משא"כ גילוי דעת קודם כתיבה דאסמך זה נותן וכותב הגט אמאי לא ניזל בתר אומדנא ואמאי ל"מ גילוי דעת בזה. אמנם בעניתא הנלענ"ד לישב הדבר דמבואר בסי' רמ"ו בכל אלו דאזלינן בתר אומדנא כשתבטל המתנה ויחזרו נכסיהם לבעליהן אין המקבל המתנה מחזיר הפירות לבעליהן דל"ג ממתנה ע"מ להחזיר דאוכל הפירות עיי"ש ועיין בסמ"ע הרי דלא נתבטל המתנה למפרע רק דהוי כמתנה ע"מ להחזיר:
והנה המ"ל בפ"ג מה' זכיה כתב בנותן מתנה והותנה שבאם לא יתן לא מתקיים המתנה רק עד י' שנים דא"צ למשפטי התנאים דדוקא בתנאי שמבטל לגמרי המעשה אז בעי משפטי התנאים אבל הכא אין המתנה נתבטל לגמרי רק במשך הזמן ע"ש וע' באבני מילואים סי' קמ"ג. ולפ"ז אמת הדבר דאומדנא לא עדיף מתנאי שאינו כפול רק דבכל מקום דאזלינן בתר אומדנא לא נתבטל מכל וכל כגון בנותן נכסיו לאחרים ושמע שיש לו בן הוי כאלו הותנה אם אין לו בן יהיה מתנה לחלוטין ואם יש לו בן יהי' מתנה ע"מ להחזיר וכיון דהתנאי אינו מבטל לגמרי ל"ב משפטי התנאים. ומהני נמי אומדנא משא"כ בגט דל"ש לומר אם יעמוד לא יהי' הגט חל אז דכיון דפסקה פסקה וצ"ל דהגט יובטל למפרע. ובזה צריך למשפטי התנאים ולא עדיף אומדנא מתנאי שאינו כפול וזה הערה נחמדה בישוב דברי הגאונים הנ"ל גם דברי רמב"ם מיושבי' שפסק דהפירות אין חוזרים ולא נודע מקורו להנ"ל נכון מאד. דאם אתה אומר דהמתנה בטלה לגמרי שוב בעי משפטי התנאים ול"א בתר אומדנא:
ב ולפ"ז נ"ל דגם בזבין ולא אצטרכי' ליה זוזא אינו מחזיר הפירות ודלא כמ"ש בנתיבות סי' רמ"ו. דאל"כ לא ניזל בתר אומדנא ול"ש לומר דהוי ריבית דהוי מכירה גמורה עד הזמן כעין שכתבו התו' גבי בתי ערי חומה בב"מ ר"פ איזה נשך. ואכ"מ לפלפל בזה. הגם כי גם בר"ן בקדושין פ"ב משמע דבמכר אינו אוכל הפירות למ"ש הרמב"ם דהוי עכ"פ מתנ' ע"מ להחזיר ה"ה במכר י"ל כן. ובהכי נלפענ"ד הנה במה דאמר רב הונא בגיטין ע"ב גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ופירש"י אף בסתם והתוס' דחי זאת דבשלמא מתנה אם עמד חוזר דמתנה אינה חלה כלל אלא לאחר מיתה. אבל גט חל מחיים הלכך אינו חוזר ע"ש והנ"ל דרש"י פירש דר"ה לא מיירי ממתנה שלא זכה עדיין המקבל דזה וודאי אינו דומה לגט. ועוד דמתנה יכול לחזור אף מחיים ובגט ודאי אינו יכול לחזור ורק דר"ה מיירי ממתנה שכבר נתן להמקבל דבזה ודאי זכה תיכף ואינו יכול לחזור וליתן לאחר כמ"ש הסמ"ע סי' ר"נ ס"ק ט"ו וכמ"ש הטור בשם הרמ"ה סוף סי' קכ"ה ומ"מ אם עמד חוזר דהוי כתנאי ומזה למד רב הונא ול"ק קושית התוס'. אך לפמ"ש עדיין קשה דאם כבר זכה המקבל א"צ לחזור הפירות דהוי כמתנה ע"מ להחזיר. ושייך הסברא שכתבתי לעיל וכן כתב הסמ"ע להדיא סוף סי' רמ"ו וא"כ ל"ב תנאי כפול למ"ש המ"ל בפ"ג מה' זכיה ומאי מייתי ראי' מגט דבגט ע"כ כשעמד פסול הגט למפרע ובעי ת"כ ול"מ אומדנא משא"כ במתנה ל"מ ומאי מייתי ר"ה והק"ל ומזה נראה דרב הונא לא ס"ל דבעי ת"כ ומ"מ אזיל בתר אומדנא. ובהכי מיושב קושית התוס' מהא דאצריך שמואל לתקן בגט ש"מ דלפי שכתבתי ר"ה ס"ל ע"כ דל"ב ת"כ ומייתי ראי' ממתנת ש"מ שכבר זכה לגט אבל שמואל ס"ל להדיא דבעי ת"כ ואין ראי' ממתנת ש"מ שכבר זכה דלא נתבטל לגמרי והוה כמתנה רק במשך זמן המתנה וכמ"ש המ"ל בפ"ג מהל' זכיה משא"כ בגט:
ג הנה אם כי בדברינו עלתה ארוכה לכל קושיות סמ"ע בתשובות גאוני בתראי סי' נ"ב שציין כל המקומות דאמרינן אומדנא. ולדברינו מיושב הכל בטוב טעם מ"מ כיון שהרשב"א בגיטין כתב דטפי עדיף גילוי דעת לבד מתנאי שאינו כהלכתא. הגם דהרשב"א כתב על הקושיא שהקשה מש"מ ומשטר מברחת ומזבין ולא אצטריך זוזי הא לא תנאי כפול ומפאת כן הוכיח דבריו. ולפמ"ש לעיל נתישב קושיתו בטוב טעם מ"מ מאן ספין להורות נגד הרשב"א. ועוד דכ"ז אם קי"ל כר"מ דבעי ת"כ אבל אי לא קיי"ל כר"מ אין לחלק וכמו דבכל הני אמרינן אומדנא כן נמי בגט נימא אומדנא. וכן כתבו בתשובות הב"ח החדשות להסמ"ע דמסברא הי' לנו לומר אומדנא. ע"כ נעבור נא בהיתרים שכתבו הראשונים הסמ"ע והב"ח. ונחזי אם שייכים גם בנ"ד. הנה ראשית דברי הב"ח שכתב שם וא"כ כש"כ בנ"ד שהי' מגרשה בפירוש בלי שום תנאי ואמר כך בפירוש דא"צ לומר דאזלינן בתר אומדנא ודעתא דליבא מאחר שאמר בפירוש היפך מחשבת הלב ואיכא נמי גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה. ועוד כתב שם וז"ל והלכך בנ"ד אעפ"י דאיכא אומדנותי' דליבא וגלוי דעת טובא מקמי מעשה כתיבת הגט דלא קא מגרש אלא אדעתא דמיתא והא לא מת אפילו הכא אם עמד אינו חוזר משום הך גזירה גופה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה עיי"ש. וכיון דבנידון דידן לא שייך זה דלא גירש מחמת חולי ע"כ צ"ע אם לא מהני האומדנא והגלוי דעת דליבטל גיטא. אמנם יתר סברות הב"ח שכתב בד"ה אבל בקושטא אין יד ולא הקמת רגל לערעור זה בנ"ד וכו' דכיון דהשני חכמים אסרו לו שלא יסדרו לו גט על תנאי. והוא אמר טוב הדבר ועשה חרם מתחלה ובקנס שישאו זא"ז אם יעמוד ואפי' לא הי' משיב טוב מ"מ מעשהו בהתקשרותו בפני עדים בקנס ובחרם מוציא מידי מחשבתו הראשונה שהית' ע"ת גם ממה שאמרו לו בפירוש שיחזור וישא אותה מוכח שלא הי' תנאי דאל"כ למ"ל נשואין חדשים. וע' בלשון הב"ח בכל דיבור זה שייך אף בנ"ד כמו שכתב כת"ה דכיון דאמר אחר שאמרו לו הב"ד שלא על תנאי יחתום חותנו על הכתב מוכח דגם כוונתו לא הי' לגרש על תנאי רק חזר מדעתו הראשונ' אך הוא סומך על הכתב. ולקמן יבואר מה שיש להקשות על הלשון במה שכתב דאף שהותנו שיחזור וישא אותה מ"מ הי' תנאי שמגרשה אדעתא שתחזור ותנשא לו עיין לקמן. ומ"מ כיון שהב"ח סמך על סברתו הראשונה וכתב בסי' צ"א בד"ה רביעית דלא מצי לקלקולא כמו במוציא אשתו משום שם רעה דבזה אין אנחנו הולכין אחר כוונת הלב משום שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה עיי"ש אולי לא סמך אב"ח אהיתר זה רק במיתה וכמ"ש לעיל:
ד וביחוד צ"ע בענין זה לפי מה שכתיב בהגהות אלפסי דהא דדברים שבלב אינם דברים היינו דוקא במכר אבל במתנה דברים שבלב דברים. והובא בד"מ ח"מ סי' ר"ז וגם ברמ"א שם א"כ בגט דדמי למתנה כמו שכתבו התוס' בב"ב דף מ"ח דגט שאינו מחיוב ליתן ואין כופין לגרש דמיא לתלוי' ויהיב. א"כ כיון דכוונת הבעל היה אסמך שבאם יבא במשך ב' שנים יבטל הגט מה מהני אמרתו שיגרשה בלי תנאי והלא במתנה דברים שבלב דברים. והנה עפ"י הגהות אלפסי אולי יש ליישב מה שהקשו הראשונים בריטב"א קדושין אהא דמייתי שם דף מ"ט ראיה דדברים שבלב אינם דברים מהא דכופין בגט אשה ומהני רוצה אני ש"מ דברים שבלב אינם דברים אדמייתי מגט אשה המעושה כדין אדרבה תקשי מגט המעושה שלא כדין והרי מ"מ מהני רוצה אני ע"ש. להגהות אלפסי ניחא למ"ש התוס' ב"ב מ"ח דגט המעושה כדין הוי כמו תלוי' ומכר וגט המעושה שלא כדין כיון שאינו מחויב הוי כמו תליי' ויהיב א"כ בקדושין נ' דקאי אזבינא אדעתא למיסק לארעא דישראל ואהא מייתי ראי' דדברים שבלב אינם דברים שפיר מייתי ראי' מהמעושה כדין דשלא כדין הוי כתלוי' ויהיב והיה דברים אמנם מאד צ"ע על הגהות אלפסי הנ"ל דמייתי ראי' ממתנת ש"מ דחוזר אעפ"י שלא אמר כלום ש"מ דדברים שבלב דברים. וקשיא לן דהרי גם במכר חוזר בש"מ כדאיתא בב"ב קמ"ח ופסקינן כן להלכה בסי' ר"נ דהיכא דאיתנהו לזוזא חוזר אף במכר. ואיך מייתי ראי' הגהות אלפסי מזה לחלק בין מתנה למכר כיון דגם בש"מ שוין הם וצ"ל בכונתו דכיון דמכר וליתנהו לזוזא אינו חוזר אף שרוצה ליתן מעות ללוקח משום דדוקא באיתנהו לזוזא דאיכא מלבד המכירה עוד גילוי דעת מדלא הוציא המעות משא"כ בהוציא המעות ליכא אומדנא זו ומ"מ הרי איכא אומדנא ראשונה ש"מ מכר גרוע ממתנה. או שי"ל עפ"י מה שכתב בנתיבות סי' ר"נ דבמתנה חוזר ממילא אף שלא חזר בפירוש תיכף כשעמד משא"כ במכר בעינן שיחזור בפירוש א"כ זאת כונתו לראי' לחלק בין מכר למתנה ועדיין צ"ע:
אמנם לפענ"ד נראה דדברי הגהות אלפסי ודברי הריטב"א בקדושין שפה אחת ודברים אחדים דבמכר כיון שלוקח מעות ל"מ דברים שבלב כיון דאין גילוי כוונתו רק לו דמסתמא כשלקח מעות מכר על כל פנים. משא"כ במתנה אזלינן בתר אומדנא דכוונתו גלוי לכל העולם כגון בנתן נכסיו בשמעו שמת בנו והרי הוא חי ודאי כוונתו ומחשבתו גלוי לכל העולם וכן הוא סברת הריטב"א שם בקדושין דבגט מעושה כדין ל"ה כוונתו גלוי לכל העולם משא"כ גט מעושה שלא כדין אנן סהדי שהוא אינו רוצה וכונתו גלוי לו ולכל העולם ע"ש. ולפ"ז במכר נמי היכא שכונתו גלוי' כגון ש"מ שמכר כל נכסיו ועדיין המעות בעין כוונתו גלוי לכל העולם מהני אומדנא:
ולפ"ז נ"ל דבבריא כגון בנ"ד אף המהר"ם מלובלין ולבוש יודו לפוסקים המתירים דבש"מ כיון שאין דרך ש"מ לגרש משום טעם רק משום שמא ימות ותזקק לחליצה כוונתו גלוי לכל העולם ול"ה התנאי דברים שבלב דמה"ט ס"ל לרב הונא אף בלי תנאי וגלוי דעת אם עמד חוזר ומ"ה אף דאנן פסקינן דלא כר"ה משום שמא יאמר יש גט לאחר מיתה ואפקעינהו רבנן לקדושין מ"מ היכא שגילה דעת או שדיברה חמותו עמו שיגרש באופן זה הו"ל כהותנה וכיון דבזה דברים שבלב דברים מ"ה אסרו הגאונים הנ"ל משא"כ בבריא שגירש אשתו דלכל העולם אינו גלוי מחשבתו וכשחזינן שמגרש ברצון ולא באונס סתמא גירש בלי תנאי וכיון שאמר בסידור הגט שמגרש בלי תנאי ל"מ מחשבתו על תנאי דהוי דברים שבלב וכ"ע מודה דאין לחוש לכוונתו כן נ"ל לכאורה:
ה עוד יש מקום לומר דהיכא שנתנה האשה ממון לבעל שיגרש' הוי כמו מכירה ואף הגהות אלפסי מודה דדברים שבלב ל"ה דברים דהרי בב"ב דף מ"ח אמרינן בקדושי אשה דמדינא תלוי' וקדיש קדושין קדושין רק משום דאפקעינהו רבנן וכו' אבל זולת זה הוי כמו תלוי' ומכר בשביל כסף קדושין וכתבו התוס' דלכאורה גם גירושין נמי נימא דהוי כמו תלוי' וזבין דנפטר משאר כסות ותרצו דזה הי' נותן ברצון ול"ה כמו תליוהו וזבין. ומתשובות הרשב"א הובא בב"י אה"ע סי' תל"ד משמע דהיכא דנתנה לו מעות אמרינן גמר ומקנה אף בגירש באונס. ואמנם בהגהות אלפסי מבואר דאף בנתנה לו מעות ל"מ דל"א בגירושין גמר ומקנה. וכן מצאתי בריטב"א קדושין דף מ"ט. וכתב בב"מ בשם הריב"ש דה"ט דל"א כמכירה דהאשה שוה אצלו יותר ול"ה כל דמי שוי' וצ"ל הא דתלוי' וקידש מדינא קדושין אף דל"ה כל דמי שוי' משום דאיתתא בכל דהו ניחא. משא"כ בגירושין ועיין בב"ש סוף סי' קל"ד. ומעתה אמינא דכ"ז בידעינן באונסי' ובכפיתו ורק דנימא אגב זוזא גמר ומקנה אנן אמרינן שמא ל"ה כל דמי שוי' ול"א גמר ומקנה. משא"כ היכא דל"ה באונס רק דניזל בתר אומדנא משום דבמתנה אזלינן בתר אומדנא ול"ה דברים שבלב אמרינן שמא אגב זוזא גמר ומגרש ועכ"פ כיון דהוי ספק מכר ל"ה דברים שבלב דברים. דדוקא היכא שבודאי מתנה מהני דברים שבלב דהוי דבר הגלוי לכל העולם משא"כ בספק:
ו ועפ"י דברי הגהות אלפסי הנ"ל נ"ל להבין דברי הגמרא גיטין ע"ב הנ"ל דאמרינן דמדינא בש"מ אם עמד ל"ה גט משום דגיטו כמתנתו רק משום דאפקעינהו רבנן לקדושין ולכאורה ל"א אפקעינהו רבנן רק אם עשה שלא כהוגן משא"כ בזה. וגם אמאי ל"א הכי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כדאמרינן בשאר דוכתא. להנ"ל מובן היטב דבאמת במכר ל"א אומדנא ורק במתנה. והתוס' כתבו בב"ב דף מ"ח דכל דבר שמחויב לעשות הוי כמו מכר א"כ נהי דמדינא אינו מחויב לגרש והוי כמו מתנת ש"מ ואמרינן אומדנא מ"מ חכמים כפו אותו ואמרו משום גזירה שלא יגרש אסמך שיקחנה בחזרה ואם מגרש מגרש בכל ענין ושוב הוי מחויב לעשות דאם לא יגמר לגרש רבנן יפקיעו קידושין והיכא שמחויב לעשות הוי כמו מכר ול"א אומדנא והוי דברוב שבלב ומהני הגט מדאורייתא וזה נכון. ולפ"ז בנ"ד אם הסך ר"כ 400 המבואר בהמכתב שנתן החותן לחתן לא נתן משל החתן רק משלו או משל בתו י"ל דל"א בתר אומדנא אף להגהות אלפסי ול"מ דברים שבלב מיהו לפי שאין מבואר זאת בהכתב. וגם הרבה יש לדבר מפרט זה דכבר הקשינו על הגהות אלפסי על כן לא נבנה יסוד על זה:
ז ועיקר מה שיש לספק בזה הוא בלשון אשר מעכת"ה דיבר עם המגרש זיא מיססען מיר נאכזאגען לויט אינזער פארמיא לא אדע כוונת הלשון ופירוש המלה אם הוא אך פארם ונוסח. ויכול להיות שכונת המגרש הי' באמת על תנאי אך הפארם הגט לא יהי' על תנאי. אבל יכול להיות שהפירש הוא פארמא היינו הגעזעטץ והנימוס והבין המגרש שהוא מוכרח לגרש בלי תנאי כמו שאמר בתחלה אין תנאי גט גייט יעצט ניט אהן עפ"י ד"ת. וזה הלשון הוא לשון ברור. ומצאתי בתשובות בית אפרים סי' קכ"ב בכהן אחד ש"מ שגירש על תנאי ורצה שיהי' לו הברירה כשיבריא ואמרו לו הדיינים אין לנו לשנות נוסח הגט. ובהגיע להתנאי אמר איך האב דאך גיזאגט איך זאל איין ברירה האבין אז איך וועל געזינד ווערין. והשיבו הדיינים יא אבער דער נוסח הגט מיז אזוי גייען וסידר הדברים כסדר הכתב בתנאי בלי ברירה. ושם הרחיב הדיבור אם אמרינן דדעתו הי' על ברירה. אך לא שינה מנוסח הגט מי אמרינן כיון שאמר בהנוסח לא אזלינן בתר מחשבתו ותפיס לשון אחרון והגאון מהר"ז צידד שם לומר דלא אזלינן בתר מחשבתו אך בתר דבריו האחרונים. ומשם יש ללמוד ק"ו לנ"ד שאמר לו ניין דאס גייט בייא אונז נישט ודאי אזלינן בתר דברי האחרונים דהשתא שם אזלינן בתר דבריו לבטל הגט מכח התנאי אף שהי' במחשבתו שיתקיים התנאי כש"כ בזה דאזלינן בתר דבריו האחרונים לקיים הגט שהוא המעשה שעשה. אך י"ל סברא להיפך דבגט בעינן פיו ולבו שוין ושם הי' במחשבתו לבטל התנאי שגם אח"כ יהי' לו בריר' שיהי' גט אבל בפיו אמר תנאי ונמצא דבפיו לא גירש אם לא ימות ול"ה הגט גט. ובנ"ד שהי' במחשבתו שבאם יבא לא יהא גט ובפי' לא אמר כן ל"מ אמירת פיו ול"ה הגט גט. דשיתיר הגט מחזקת אשת איש בעינן ג"כ פיו ולבו שוין. אך למה שכתבו הראשונים אהא דדוקא בנדרי אונסין מהני דברים שבלב והרי בנדרים בעינן פיו ולבו שוין. ותירץ הר"ן בקדושין דזה דוקא אם אמר בשפתיו היפך ממה שהי' במחשבתו לומר אבל בנדרי אונסין שרצה באמת בלב לומר מה שאמר בפה ל"מ דברים שבלב רק בנדרי אונסין מהני שאומר בלבו היום. ולפ"ז גם בגט כיון שרצה לומר בלבו כמו שאמרו הדיינים ל"מ דברים שבלב. ועיין בתשובות מהרי"ט חלק אה"ע סי' י"ג שכתב ג"כ כעין נ"ד באחד שגירש אשתו ואמר שיתנו לו מטלטלין ואמרו לו שיתנו לו אך שלא יתלה נתינת הגט בנתינת המטלטלין עיי"ש שכתב דכיון דלא הותנה בתנאי ל"מ. וז"ל וכ"ש בנ"ד שכבר הוציאו מלבו ואמרו לו שלא יתלה נתינת הגט במטלטלין אלא בלי תנאי והם הבטחוהו וסמך על הבטחון וכיון דהו"ל לאתני ולא אתני גמר ונתן בכל ענין., וכן י"ל בנ"ד שסמך על התנאים. וכיון שאמרו לו שאל יתן על תנאי גמר ונתן בכל ענין. מיהו יש לדחות הראי' ממהרי"ט דשם בש"מ שמת באמת רחוק הדבר לומר שתלה הגט בנתינת המטלטלין ובאם לא יתנו אחר מותו לא רצה לגרש דבודאי גמר ומגרש בכל ענין משא"כ בנ"ד ודאי לא גמר ומגרש על אופן שבאם יבא במשך ד' חדשים תפשוט לו הרגל. וגם בתשובות בית אפרים לא סמך עצמו על היתר זה רק צירף גם שאר התירם עיי"ש:
ח ולכן נ"ל לדון בזה דאולי מועיל בזה מחילת התנאי ובאמת קצת הדבר צ"ע בעיני מדוע לא דיברו מזה הראשונים המהר"מ מלובלין והסמ"ע בהשאלה שם דגם שם מחול אח"כ התנאים ונימא דמה בכך שגירש על תנאי אמאי לא מהני מחילת התנאי. לפי המבואר בסי' קמ"ג בשם תשובות הרא"ש דבמגרש על תנאי יכול לבטל התנאי. וע' סוף סי' ל"ח וכתב הב"ש סי' קמ"ג ס"ק ל' דזה דוקא היכא שהתנאי אין בידה לקיים והיא אסורה להנשא מחמת התנאי יכול לבטל התנאי. משא"כ במגרש ע"מ שלא תנשאי לפלוני כיון דהיא מותרת להנשא תיכף אין הבעל יכול לבטל התנאי א"כ בהך בתשובות מהר"מ מלובלין והגט מווינא נהי נמי דנימא שגירש על תנאי אם ימות מ"מ הרי יכול לבטל התנאי וכיון דהבעל נתפייס אח"כ ומחל הקשר השדוכין כדאיתא שם נימא דהוי כביטל התנאי:
ואמנם הנ"ל ברור דדוקא בתנאי שביד הבעל לקיים או לבטל יכול לבטל התנאי משא"כ בהיתנה אם ימות או יחיה דזה אינו בידו ל"מ ג"כ ביטל התנאי ומודה בזה הרא"ש דכמו שכ' הר"ן דאף לשיטת הפוסקי' דיכול לבטל הגט אחר שכבר נתנו אם הי' הגט על תנאי. ומ"מ במגרש על תנאי אם ימות שכיון דאינו בידו קיום התנאי לא מהני ביטל הגט כן מודה תשובות הרא"ש דאין הבעל יכול לבטל כיון דאין התנאי תלוי ביד אדם. ומ"ה לא דיברו מזה משא"כ בנ"ד אף אם נימא בגירש על תנאי אם יחזור בתוך ב' שנים יתבטל הגט מ"מ יכול הבעל לבטל התנאי. כמבואר להדיא בש"ע במגרש אם לא באתי יכול לבטל התנאי. וה"ה הכא מועיל מה שמחל הבעל והתפשר אח"כ והחזיר הכתב אף אם נאמר דהוי על תנאי מועיל מחילת התנאי. אך שיש להסתפק הוא דעד כאן לא ס"ל לתשובות הרא"ש בסי' מ"ו במגרש אם לא יבא במשך הזמן מטעם שבעלה ביטל התנאי רק לענין שיבטל התנאי קודם שיתברר שלא יקיים. כגון בהשאלה שהתיר הרא"ש להתירה להנשא קודם הזמן מטעם שבעלה ביטל התנאי דאז עדיין ביד הבעל שלא יקיים התנאי והיינו שלא יבא ומ"ה יכול לבטל התנאי ויהי' גט דעדיין הגט לא נתבטל משא"כ במגרש אם לא יבא והוא כבר בא כגון בנ"ד שכבר נתבטל הגט איך יבטל הבעל התנאי כיון שכבר נתבטל הגט. דבעיני הדבר תמוה שיכול הבעל לבטל תנאי אחר שכבר נתבטל הגט. ואף דהרא"ש בתשובה כתב הסברא שיכול לבטל התנאי דאתא דיבור ומבטל דיבור ע"ש זה שייך קודם שביטל התנאי בפועל דל"ה רק דיבור. משא"כ היכא שכבר ביטל ולא קיים התנאי ע"י מעשה שבא איך יכול לבטל התנאי ועוד דא"כ יחפה על בת אחותו שיתן לה גט ויתנה לה תנאי ולא יקיים התנאי. ותהי' אשתו גמורה ואח"כ אם תזנה תחתיו מבטל התנאי. וע"כ הדבר ברור דאח"כ שכבר נתבטל הגט אף הרא"ש מודה א"כ בנ"ד שכבר בא ל"מ מחילת התנאי וז"ב אין ספק בזה:
ט מיהו לזה י"ל עצה נכונה דבאמת כבר כתב הלבוש בתשובתו שם בתשובות מהר"מ מלובלין בנדון הגט מווינא דזאת אין ספק שמא גירש אתנאי שבאם יבא או יחזור לבריאתו יתבטל הגט דהרי עשה תנאים קודם ושם נאמר שבאם יחזור לבריאתו תשא לו מחדש והוא יחזור וישאנה. ע"כ איך ה"א דכוונתו שבאם יחזור ויברא או יבא יתבטל הגט למ"ל נשואים חדשים. ורק דהלבוש חשש שמא הי' כוונתו בתנאי שתחזור לו והוי כאומר ע"מ שתחזור להנשא. א"כ ה"ה בנ"ד הוי רק החשש שמא כוונתו הי' על תנאי שבאם יבא תחזור ותנשא לו ולא שיתבטל הגט כשיבא או יבריא:
רק שיהי' הגט גט והיא תנשא לו ובשלא תקיים התנאי אז יתבטל הגט א"כ תנאי זה עדיין לא נתבטל וישנו בקיומו שתחזור ותנשא לו וכשעדיין לא נתבטל הגט מהני ביטול התנאי. וזה היתר חדש בנ"ד אך הדבר שיש לעיין הוא מלבד דמשמע בתשובות מהרי"ט סי' נ' דבעי שיחזור ויאמר בפירוש שהוא מבטל התנאי ולא שיאמר הרי את מותרת לכל אדם. וכן משמע ברמב"ם. ועיין במהרי"ט שם סי' נ' שהאריך מפרט זה דבביטול התנאי א"צ שיהי' הגט בעולם אך בעי שיאמר בפירוש שהוא מבטל התנאי. וקצת צ"ע מזה בתורת גיטין סי' קמ"ג דמשמע מדבריו דבביטל התנאי בעי שיהי' הגט בעולם וזה ליתא כמבואר במהרי"ט שם. ובנ"ד הרי לא אמר לשון שמבטל התנאי רק שהוא מוחל התנאים והתפשר א"ע. וזה לא יועיל לכאו' אך בלא"ה הנני מסופק אם נאמר דהוי כתנאי אף אם לא הותנה בפירוש מטעם דניזל בתר אומדנא וכמו שחששו המהר"ם והלבוש ונאמר דאדעתא ראשונה קא יהיב גיטא, ומה שאמר אח"כ היא משום שהסידור כך היא. אולי לא יועיל אף ביטול התנאי דהרא"ש לא קאמר דמהני ביטול רק בתנאי דמהדין ל"מ תנאי כלל ובעי ת"כ מטעם דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. ורק דילפינן מתנאי ב"ג ומ"ה יכול לבטל הדיבור עיי"ש. משא"כ בנ"ד אם נאמר דהוי אומדנא ול"ב משפטי התנאים דאומדנא עדיף מתנאי ל"מ ביטול דל"ש טעם הרא"ש דהרי זה לא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר ול"ב משפטי התנאים. אך לזה יש לו' כיון דבאמת ל"מ אומדנא ודברים שבלב אינם דברים אך דחושש שמא הואיל וגילה דעתו קודם הגט וקודם הכתיב' גילוי דעתא מילתא הוא כמ"ש הב"ח בתשו' עכ"ז לא עדיף מתנאי כפול דמהני ביטול התנאי. ועוד יועיל בזה אף שלא ביטל בפירוש דכמו שמהני אומדנא לשוויא תנאי כן יועיל אומדנא לבטל התנאי. וכיון שמחל התנאים נתפייס ומחל התנאי. כן יש לצדד בנ"ד:
י ובגוף דברי הלבוש שכתב דהוי כמתנה ע"מ שתנשא לו. הדבר תמוה בעיני דלדעתי במגרש את האשה והתנה ע"מ שתחזור ותנשא לו ל"מ התנאים דא"כ ל"ה הגט גט כלל והוי תנאי ומעשה בדבר אחד. דהוא אין מתירה לשום אדם דאם תנשא לאחד תאסור עליו. ועוד דאין בידה לחזור ולהנשא לו ואין לומר דבידה לקיים לאחר שימות אותו פלוני דמ"מ תאסור עלי' משום מחזיר גרושתו. וכיון דהתנאי מבטל כל המעשה הוי תנאי ומעשה בדבר אחד. ואין לומר דהרי התירה לכל אדם בזנות. דזה אינו דהרי אמרינן בדף פ"ה בגיטין דבעיניו ויצאה והית' ופירש"י דלא מגרשו אלא א"כ ראוי' לקדש א"ע לאיש אחר. ובתנאי ע"מ שתחזור ותנשא לו אין ראוי' להתקדש לאיש אחר דאם תתקדש לאיש אחר אינה יכול' לקיים התנאי. א"כ התנאי סותר למעשה ול"ה תנאי. ועוד אף אם נימא דמפאת כן ל"ה תנאי סותר למעשה דהרי קדושין תופסין באחר. דאין יכול' לקיים תנאי מ"מ תוכל לקיים באיסור אחר שהאחר ימות או יגרש ובמחזיר גרושתו קדושין תופסין ואי דאסור לקדש מ"מ ל"ה מתנ' ע"מ שכתוב בתור' כיון דביד' שלא יקיים תנא' כדאמרינן בגמרא גבי ע"מ שתאכלי בשר חזיר ואינו דומ' לע"מ שתבעלי לאבא ולאביך דשם הדבר תלוי באבי' ושמא הוא לא ירצ' משא"כ בהתנה עלי' ועליו שיחזיר' הוא וביד שניהם לעשות איסור, ועכ"פ מיקרי זאת ויצא' והית'. מ"מ מ"מ מצד אחר נ"ל דל"מ תנאי זה דהרי היא אגידה בי' לחזור ולהנשא לו ואין זה כריתות וגרע יותר מע"מ שלא תשת' יין כל ימי חייך ונהי דבע"מ שלא תשת' יין כל ימי חיי' מסקינין בגיטין פ"ד ב' דהוי כריתות משום דיכול' לשתות אחר מותו. מ"מ בע"מ שתחזור ותנשא לו היא אגיד' בו כל ימי חיי' דאם תחזור ותנשא לו שמא לא יגרש'. ואיך יועיל גירושין אלו. ומשמע דגם תנאי ע"מ שיגרש' ל"מ דאל"כ מאי מקשינין בגמרא דף פ"ד איך תנשא לאחר הא בעי לקיים תנא' ואין ביד' לגרש'. ולוקמא שתנשא ע"מ שיגרש' וכבר הקש' כן הרשב"א. וע' בספר בית מאיר סי' ל"ח מ"ש בזה דל"מ תנאי זה והרבה יש לדבר בזה. מיהו בגירש ע"מ שתחזור ותנשא ודאי אין מועיל תנאי בנשואין דאם לא יגרש אותה לא יהי' נשואין ושוב לא קיימה תנאה באופן דלדעתי ודאי אין זה כריתות אם יגרש ע"מ שתחזור ותנשא לו. דל"ה הגט דבר הכורת בינו לבינה דלאו כרות גיטא היא. ולדעתי נרא' דזה ודאי גם הלבוש מודה דאם יגרש בתנאי זה לבד אין כאן גירושין כלל. דל"ה דבר הכורת. אך דעת הלבוש דכיון דהותנה שאם ימות יהי' גט ואם לא ימות תנשא לו. א"כ על אופן אחד הגט גט דהיינו שאם ימות. ומ"ה ס"ל ללבוש דהגט גט והתנאי תנאי. דאף דבאופן שאם לא ימות ל"ה הגט דבר הכורת מ"מ באופן אחד הוי הגט דבר הכורת:
יא ולפ"ז נ"ל דכ"ז לשיטת התוס' בגיטין דף פ"ג ע"ב דבהתנה ע"מ שתמות אחת מכם הוי תנאי אף דבאופן אחד היינו שבאם לא תמות חברתה רק היא לא הוי הגט דבר הכורת דכל ימי' אגידה ביה מ"מ באופן שתמות חברתה ל"ה אגידה בי' מהני התנאי ה"ה בגט ש"מ. ולדעת הלבוש התנה שני דרכים שבאם ימות יהי' גט ובאם לא ימות נמי הגט גט באופן שתחזור להנשא לו נהי דבזה האופן הוי אגידה בי' מ"מ באופן השני לא אגודה ומהני התנאי. אבל לדעת התוס' ביומא דף י"ג שכתבו דאין מועיל התנאי נהי שאם התנה רק על חברתה מועיל הגט מ"מ כיון שהתנה גם עלי' אין זה כריתות (וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' כ"ה אות ט' בזה) א"כ לשיטה זו הדבר מוכרח דמהר"י מפריז לא תיקן כלל שיהי' תנאי בגט כדעת הלבוש והמהר"ם מלובלין והיינו שבאם שלא ימות שתחזור ותנשא לו. וכמו שהאריך הלבוש בתשובה ורק דתיקן שיתחזק עוד בחרם לטובתו שלא תעגנה עיי"ש. רק דאין בדבר זה שום תנאי. דאס"ד דיש בו משום תנאי מ"מ שאם ימות יהי' גט ואם לא ימות נמי יהי' גט רק שתחזור ותנשא לו. דלפ"ז התנה שני תנאים וכיון דבתנאי אחד אגודה בו כל ימי חיי' ול"ה כריתות כל הגט בטל לדעת התוס' ביומא כמו על מנת שתמות אחת מכם. ואיך תיקן כזאת ה' מפריז בדבר שגורם עוד קלקול והאשה הזאת זקיקה ליבם. ואין שום מועיל בגירושין וע"כ דל"מ אומדנא דהוי דברים שבלב. וה"ה בנ"ד אין שום תנאי בהגט. וע' בספר בית מאיר סי' קמ"ה שכתב דבכל זה אינו יודע כונת התיקון מהר"י מפריז. דשמא הי' כונתו כמו שכתב המהר"ם מלובלין. והמעיין בדברינו ימצא בעז"ה תשובה נצחת על הלבוש:
וזה כמה שכתבתי בתשובה אהא דאמרינן בעירוכין כ"ג ובב"ב קע"ד גבי משה בר עצרי דיעשה קנוניא לגרש ולהחזירה דכונת הגמרא שיגרש ע"מ שתחזור להנשא לו. כעת ראיתי דבתנאי זה אינה מגורשת כלל:
וע"כ סתמא יעשו קניניא. ולא בע"מ ואכ"מ להאריך בזה:
יב סוף דבר אם היא מקום עיגון ואין באפשרי להשיג גט אחר באין אופן הנני מסכים להתירא דהאי איתתא בכח היתרים שכתבתי. ואכתוב בקיצור חדא דכל עיקר טעם המהר"ם מלובלין והב"ח מטעם שכתב הרשב"א דאומדנא עדיף מתנאי שאינו כפול. ואנחנו ביארנו לישב קושית הרשב"א גיטין והר"ן והריטב"א בקדושין בטוב טעם דבאמת קיי"ל כר"מ דבעי ת"כ ומה דאמרינין במתנה ישבנו בטוב טעם בראשית דברינו. ולפ"ז באמת קיי"ל כר"מ וכיון דלא כפלו לתנאי ל"א אומדנא בנ"ד. עוד כתבנו דיש לסמוך להיתר ולצרף הבית אפרים. גם יש לסמוך אשיטת הגאונים על הלבוש ובודאי כיון שעשה תנאים וסמך עצמו על התנאים לא הי' כונתו לתנאי שתצטרך לחזור ולהנשא. ודברי הלבוש צ"ע. ובפרט שהרב אמר לו בתחלתו שאין נותנים תנאי גט וגם יש לצרף מה שמחל אח"כ התנאים כמו שהארכתי. ומצאתי בספר חתם סופר סי' נ"ח באיש מלחמה שנתן גט וכתב תנאים. ואח"כ בא לביתו ודר עם אשתו מטעם שאמרו לו שהגט בטל ואח"כ הלך לדרכו והתיר בלא גט מטעם דל"ח לקדושין דסבר שא"צ לקדושין ומשם יראה להדיא דאף בבריא ל"א בתר אומדנא כשיטת החולקים על מהר"ם מלובלין. אבל מכל הני טעמי נ"ל להתיר בנ"ד באופן שיסכים עמי גדול אחד כי היכא דלמטי' שישא מכשירא:
והנני ידידו