אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן סב

סימן סא

ב"ה פרעמישלא זאת הברכה לפ"ק. להרב הגאון החריף ובקי המפורסים מ' יהושע זאב פאלק נ"י האבד"ק

פאלטשאן יע"א:

ע"ד הגט שנסדר בק' ואמרה האשה שאבי' לוי וכן כתבו בגט ואח"כ נתברר שאבי' אינו לוי וכי האשה עשתה בערמה להוציא חפצה וכעת אינה רוצית לקבל ג"פ ומבקשת ממון ואין לו אם מותר לישא אשה אחרת והוא לא קיים עדיין פו"ר:

א תשובה תחילה נחקור בדין אם האשה מותרת להנשא בגט זה במקום עיגון ואח"כ נדין אם האיש מותר לישא אשה אחרת אם יש בדבר חשש חרם מב' נשים. הנה בדבר האשה נתוכחו גדולי המורים דבנוב"י קמא סי' כ"ט ותנינא סי' ק"ט החמיר בדבר והגאון מהרש"ק בחידושי אנשי שם סי' קמ"ה הקיל אף בגט הנשלח ולעומת זה מוח"ז הגאון רע"א בתשובה סי' קט"ז עד ק"כ החמיר בגט הנשלח ע"י שליח. ואולי אף בגט הניתן בעצמו כי הרבה טעמים כתב שם ומקצתם שייכים אף בגט הניתן בעצמו ומקצתם ל"ש רק בגט ע"י שליח עיי"ש והגם שאין דעת קטן שכמוני מכריע מ"מ החיוב לחקור ולדין עד מקום שידי יד כהה מגעת. והנה דעת התוס' גיטין פ' ד"ה ושם עירו דמה שאינו צריך לכתוב אין השטר נפסל כששינה בו וראי' מכתובות דאין מעלין משטרות ליוחסין דעדים לאו אכולא מלתא קמסהדי. ואפי' אינו כהן השטר כשר ולפ"ז י"ל דס"ל לר"ת דה"ה בגט אם כתבו בגט שהוא כהן ואינו כהן הגט כשר כיון דאם לא נכתב כהן כשר דלא כפסקי מהרא"י כשכבר ניתן הגט אך הפנ"י כ' שם דגם ר"ת מודה היכא שיש טעם לפסול דאיכא לעז ויסברו שאין זה המגרש או המתגרשת אף בדעביד פסול אם שינה ולא כתבו רק היכא דליכא טעם וא"צ לכתוב אף לכתחילה בזה יש לומר דהעדים לא חתימו ע"ז וע"ז מייתי ראי' מכתובות דבשטרות א"צ לכתוב אף לכתחילה בלא הוחזק ב' יב"ש. משא"כ בגיטין כיון שצריך לכתוב לכתחילה אף תוס' מודה כיון דאיכא טעם ודוקא במקום הלידה דליכא שום לעז כמ"ש הרא"ש דאין הכל בקיאים במקום לידתו מכשיר ר"ת בגט עיי"ש. ולפ"ז י"ל דגם תוס' מודה דבכה"ג פסול:

ב והנה בתשו' אחת כתבתי די"ל דבשינה כה"ג הגט פסול מדאורייתא והוא דכיון דהתוס' כתבו דהעדים אין פסולין דלאו אכולה מלתא קמסהדי א"כ אחרי שחכמים פסלו שינוי מדרבנן. א"כ שוב העדים צריכין לדקדק שוב גם ע"ז קמסהדי ושוב פסול מדאורייתא. ובזה נתישב לי שיטת רש"י גיטין ע"ט שכ' וצריכה גט מזה ומזה אעפ"י שקדושי שני לא היו קדושין גזירה שמא יאמרו גירש זה וכו' והתוס' ד"ה וצריכה תמהו על רש"י שהרי גט גמור הוא מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן.. ולהנ"ל יתיישב דדוקא לרבנן דהגט כשר אף מדרבנן העדים לא חתמו ע"ז אבל לר"מ דהגט פסול מדרבנן א"כ העדים צריכין לדקדק ובודאי דקדקו וחתמו ע"ז ונמצא דשוב פסול מדאורייתא וא"צ גט מהשני מן התורה. וכעת מצאתי בתשו' הגאון ר"ע איגר סי' קי"ח ד"ה ובאמת שהרגיש קצת בסברא זאת אך לא נתעורר דבזה מיושב קו' תוס'. דהגם דאף דהעדים פסולין הא יש עדי מסירה די"ל דהמשנה מיירי בעידי חתימה בלא עדי מסירה דשיטת רש"י יהי' כשיטת הרי"ף והרמב"ם דלר"מ כשר בעדי חתימה בלא עדי מסירה דלא כר"ת דף ד' ובכה"ג דנמצא שינוי והעדים פסולין מדאורייתא הגט בטל ע"כ שפיר כתבו רש"י:

ג וכעת נראה להוכיח שיטת רש"י מש"ס דיבמות צ"א דמקשה מכתב מלכות שאינה הוגנת הי' במזרח וכתב במערב וכו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים אלו בה ואמאי לימא מאי הו"ל למיעבד. ומשמע דהקושיא היא אמאי תצא מזה ומזה והדבר תמוה. דבשלמא בנשאת בב' עדים ובא בעלה הוה אנוסה וא"צ גט משני ומותרת לחזור משא"כ בכל הני דהגט מדאו' כשר א"כ נהי דהוה אנוסה מ"מ צריכה גט משני מדאו' ואסור' לחזור מדאורייתא דהוא מחזיר גרושתו. ואם נפרש קו' הגמ' אמאי תצא מזה ומזה יגרש ראשון ותהי' מותר לשני כיון דליכא למקנס ז"א דכיון דראשון צריך לגרש מדרבנן דהגט פסול מדרבנן א"כ אסורה לשני שמא יאמרו גירש שני ונשא ראשון וחזר וגירש ואף דהוה אצל הראשון מחזיר גרושתו מ"מ חיישי' שיאמרו כן כיון דקדושין תופסין במחזיר גרושתו ומדברי המ"ל פ"י דגירושין ה"ד מבואר שיטה אחת דהיכא דאיכא חשש שמא יאמרו אסורה אף בלא טעם דקניס ע"ש. א"כ מה מקשה בגמ' אמאי תצא ותה ומזה מיהו זה לא קשי' די"ל דבאמת ל"ח שמא יאמרו גירש זה ונשא זה רק היכא דלא עביד איסורא אבל היכא שאף ע"י גירושין יעבוד איסור. לא יאמרו שגירש זה ע"כ אין טעם לאסור על השני בגירושין ראשון משום שיאמרו שגירש שני ונשא ראשון דגם בגירושין אסורה עלי' ואין הטעם שאסורה לשני רק מטעם קנס. ולכן מקשה שפיר מה הוה לה למיעבד ותהי' מותרת לשני כשיגרשה ראשון וגם י"ל דהגמ' מקשה אהא דכל הדרכים האלו בה דהטעם דאין לה מזונות שלותה ושאר דברים ודאי הוי משום קנס אך מה שקשה בגמרה לכאורה לפי המבואר בגמ' ד' צ"ד ע"ב אהא דמקשה ותאסר בשכיבה דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדה"י ומשני אשתו דבמזיד אסורה מדאור' בשוגג גזרו רבנן אחות אשה דמזיד לא אסורה מדאורייתא בשוגג לא גזרו רבנן הרי מבורר דדוקא היכא שבמזיד אסורה מדאו' בשוגג גזרו רבנן א"כ במשנה דמלכות שאינה הוגנת או הי' במזרח ושינה מקום הסופר או שינה שמו ושמה ושינוי דרבנן כמש"כ תוס' בדף כ' דמשנה מיירי לאו בשינוי גמורה כיון דבמזיד אינה אסורה מדאורייתא אמאי בשוגג גזרו והרי היא נשאת בשוגג. ועיין באבני מילואים סי' ל"א ס"ק י"ב שהוכיח ג"כ מדברי הגמ' הנ"ל דהיכא דלא מיתסרו מדאורייתא במזיד בשוגג לא קנסו רבנן מיהו לזה י"ל כמו שכתבתי לעיל דעל הראשון נאסרה במזיד מדאוריי' כיון דמדאורייתא הוה גט והיא נשאת במזיד וצריכה גט מדאורייתא הוה מחזיר גרושתו ממש אך על השני אמאי אסורה כיון דשוגגת היתה ואלו היתה מזידה ג"כ לא עשתה איסור דאורייתא א"כ בשוגג לא קנסו רבנן. וכבר כ' לעיל חשש שמא יאמרו לא שייך אצל השני ודא קושי' רבתי וע"כ ההכרח כשיטת רש"י דלר"מ דאתי' המשנה כותי' וכן בשינה שמו ושמה דמודין רבנן כיון דפסול מדרבנן שוב העדים מדקדקים כמ"ש לעיל וכ"כ הפנ"י א"כ שוב פסול מדאורייתא ע"כ במזיד היתה אסורה לבעל מדאורייתא בא"א שזינתה ולבעל השני משום כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ע"כ בשוגג גזרו רבנן. ולשיטת התוס' ע"כ נ"ל הא דאמרינן בדף צ"ד ע"ב אשתו דבמזיד אסורה דאורייתא האמת משני דבכל א"א שנשאת אלו הי' במזיד היתה אסורה מדאורייתא משא"כ שכיבת אחותה אף במזיד לא נאסרה אשתו כלל אף מדרבנן. אבל אין ה"נ דהיכא דבמזיד אסורה מדרבנן גם בשוגג קנסו משא"כ שכיבת אחותה לא אוסרת כלל כדמוכח ממשנה דגיטין דף פ' הנ"ל:

ד ובהכי מיושבין דברי מהרי"ק שורש פ"ד שפוסק בקידש בפחות מש"פ ואח"כ נשאת בטעות לאחר אסורה לשניהם. ובאבני מילואים סי' ל"א ס"ק י"ב הנ"ל תמה עליו דכיון דבמזיד אינה אסורה מדאורייתא בשוגג לא קנסו רבנן ולפמ"ש ע"כ לאו דוקא אמרו בגמ' דיבמות צ"ה מלת מדאורייתא דגם בדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד בכה"ג (ע' גיטין נ"ג ושמא יש לחלק) כדמוכח ממשנה הנ"ל וגם מה שמפרש באבני מילואים דברי תוס' קידושין י"ב ליתא עפ"י הנ"ל וקצרתי:

ה ומסוגיא זו מבואר ג"כ דלא כמש"כ מהר"י באסן הובא במ"ל פי"א מאישות ד"ה וראיתי לדקדק שכ' דאשת חרש שזינתה אינה אסורה לבעל וחילי' מיבמה שזינתה אינה אסורה ליבמה אף שהיא בלאו וכש"כ היכי דל"ה רק קדושין דרבנן ועיין בית מאיר סי' מ"ד שהעיר מתוס' יבמות נ"א שכתבו דכל דתקנו רבנן כעין דאורייתא תיקון ונאסרה בזנות. ולפמ"ש מסוגיא זו ראי' גדולה דלא כדבריו דהרי בכל אלו דתנן במשנה הוה מדאור' גט ולא נשאר אלא איסור דרבנן ומ"מ הואיל דבמזיד היתה אסורה אף בשוגג גזרו רבנן. ובשלמא אם בקדושין דרבנן נאסרה על הבעל במזיד ואסורה לבעל ולבועל מ"ה היכא דהגט לא הועיל מדרבנן גם בשוגג אסורה לשניהם אבל אם באישות דרבנן לא נאסרה לבעל ולבועל אף במזיד אמאי בשוגג גזרו רבנן ע"כ הדבר ברור דלא כמהר"י באסין אך אם מהר"י באסין יסבור כשיטת רש"י שכ' לעיל אין לתמוה עליו בזה ודוק. ועכ"פ עשינו ת"ל סמוכין לשיטת רש"י ועיין ברשב"א יבמות נ"א הביא דברי הראב"ד דס"ל ג"כ דאשת קטן לא מיתסרי באמת אך לא מטעמא דמהר"י באסן רק מדממעט קרא כי ינאף וצ"ע דזה לענין מיתה ולא לאיסור ושמא ס"ל כמהר"י באסאן ודוק. ומ"מ אע"פ שעשינו סמוכין לשיטת רש"י לדינא אין לחוש לאיסור דאורייתא מצד שהעדים פסולין דכיון דאיכא עדי מסירה ל"ה רק פסול דרבנן משום מזויף מתוכה. ועוד אין שום סברא לומר דהעדים חתמו בשקר דכיון דהעדים יכולין לסמוך על שם אבי' ואבי האשה על הבעל והאשה א"כ לא חתמו בשקר כיון שהבעל או אשה אמרו שכך שם אביהם. או שהוא כהן ע"כ אין לדון רק אם יש חשש לעז שכ' הרא"ש דל"ה רק דרבנן:

ו והנה כבר כתבתי דמתוס' דף פ' מבואר דאם כתבו כהן על שאינו כהן השטר כשר רק שי"ל דתוס' לא כתבו רק בשטר דלא חיישינן ללעז אבל בגט גם התוס' מודה. אמנם הבית מאיר סי' קי"ז בתשו' רע"א הנ"ל והגאון מהרש"ק הקשו דא"כ אמאי אין מבואר בגמ' ופוסקים דמעלין מגיטין ליוחסין דדוקא משטר אין מעלין כיון דכשר בשינה לא חתימו סהדי ע"ז משא"כ בגט אשה. ולפע"ד נראה דהנה לדעת הרמב"ן והר"נ והש"ך סי' מ"ט דהאיבעי דכתובות הוא אי אין מעלין לא דהעדים משקרין רק שהם סמכו על שהוא מוחזק שהוא כהן ומ"ה חתמו ומחזקה אין מעלין ליוחסין ודאי מ"ה גם מגיטין אין מעלין אך אפי' לשיטת התוס' דלא ס"ל כרמב"ן ור"ן בזה מ"מ זה דוקא בשטר דהעדים צריכין להכיר שם הלוה והמלוה וה"ה דצריכין להכיר אם הוא כהן ונהי דהכרה של העדים מהני מפי קרובים ונשים מ"מ כיון דנתחזק עדות הקרובים ונשים והועיל עדותן לשטר שוב מהני עדות הכשרין מפיהם אף ליוחסין אף דליוחסין ל"מ עדות נשים וקרובים וכיוצא בזה כ' הב"ש סי' קמ"ב ס"ק ב' דאף דלהרמב"ם דל"מ עדות ע"א כשאתא הבעל ומערער מ"מ אם העיד העד קודם שערער הבעל ל"מ אח"כ הערעור והטעם שכבר נתחזק עדותו. כדאמרינן בירושלמי לענין חלב דאם ע"א אמר שהוא חלב אח"כ מלקין עלי' וה"ה בעדות והכרת קרובים או נשים כיון שנתחזק הכרתן ועתה אם שומעין מפי כשרין מהני ג"כ ליוחסין כמו דעדים יכולין להעיד לחליצה אף דהי' הכרה מפי קרובין כדאמרינן יבמות ל"ט. ובזה נלפע"ד לישב מה שהקשה הקצה"ח כ"ח ס"ק ז' והפלאה איך מעלין משטרות ליוחסין והלא הוי מפיהם ולא מפי כתבם דנ"ל דמתוך דמהני העדות להוציא ממון מהני נמי ליוחסין משום מיגו כדאמרינן סוף יבמות דל"ב דרישה וחקירה בעדות אשה כיון דאיכא כתובה למשקיל כדיני ממונות דמי'. וזה מטעם מתוך וה"ה לענין מפיהם ולא מפ"כ אמרינן הכי. ואמנם כ בשטר דבעינן הכרה מפי קרובים או נשים משא"כ בגט דשם אבי' כותבין ע"פ עצמם דלא חשידי לקלקל בידים ולגרש אשת חבירו ע"כ לענין יוחסין ודאי אין מעלין אף לשיטת התוס' ומ"ה לא ביארו הפוסקים ומ"ה אין ראיה מזה דלענין שינה שוה גט אשה לשטר כמו שהביא הבית מאיר:

ז וממה שנוהגין לכתוב עפ"י עצמו אין ראי' דשינה כשר כמו שהוכיח בתשו' עבודת הגרשוני דתוס' לא כתבו רק דמקום הלידה לא הי' לתקן לכתוב כיון דיכול לבא לידי פסיל אם שינה וע"כ שינה כשר אבל בשם אביהם כיון דצריך לכתוב דדוקא לב' יב"ש לא חיישינן אבל ל"ב יוסף לבד חיישינן וכיון שצריך לכתוב ע"כ משום עיגון לא הטריחו לעדים וכותבין עפ"י עצמם משום מלתא דעבידי לגלוי ומ"ה אם שינה פסול הן מהסברא דחשש לעז איכא והן מהסברא כיון שכותבין בגט שמות הנקראים לתורה ולתורה נקראו בשמות וגם שהוא כהן או לוי ע"כ אם שינה ל"ה כמו שנקראו לתורה והגם שבדעביד כשר בחניכה שהכל קורין כמו שהקשה בב"י על המהרא"י מ"מ זה דוקא בלא כתב כהן דס"ל למהרא"י דפסול יפה הקשה בב"י דבלשון העולם אין קורין אותו בכהן משא"כ אם כתב כהן למי שאינו כהן או לוי ל"ה חניכה שהכל קורין ולא שם שנקרא לתורה י"ל דהוה שינוי:

ח ובעיקר הטעם שכ' בתשו' הרא"ש דחיישינן לרואין שיאמרו שלא נתגרשה מבעלה וה"ה בשינוי בשם אבי' יש לעיין דהרי בזה"ז קורעין הגט ומה חיישינן ללעז וכבר הקשה כעין זה הב"ש סי' ק"ל למה צריכין לפרש שמות העדים כיון דקורעין הגט ושמא דוקא על שמות העדים קשי' דהב"ד קורעין הגט ונותנים מעשה ב"ד ושם לא נזכרו עדים וגם אין מקום לקיימם עוד משא"כ לענין לעז השמות כיון שהב"ד נותנין מעשה ב"ד ושם נזכרים השמות עדיין שייך חשש לעז. איברא דיש מקום לומר דעל המעשה ב"ד אין חשש לעז דהב"ד אין מדקדקין כ"כ בשמות ואין צריכין לכתוב רק שאשה זו נתגרשה אף הרא"ש שחשש בכלל י"ז סי' י"ב אצל יוסף בן שמואל שהי' לו לכתוב יוסף בן שמעון לרואים שיראו הגט ויאמרו לא נתגרשה מבעלה דע"כ כונתו שיראו לאחר נתינת הגט דבשעת נתינה הרי רואין הם שמגורשת מבעלה שהעדים והב"ד מכירין הבעל וע"כ כוונתו לאחר הנתינה כשיראו הגט בידה היינו משום דבימי הרא"ש לא הי' המנהג לקרע הגט כמ"ש בבית מאיר ריש סי' ק"ל אבל לדידן שקורעין הגט י"ל דאין לחוש לרואין דבשעת נתינת הגט רואין הם שמגורשת מבעלה ובכן אעפ"י כשהשינוי אצל אבי האשה דלכאורה בלא"ה לא חיישינן לרואים שיאמרו שאשה זו לא נתגרשה שהרי הגט יוצא מת"י אך החשש שיאמרו שאעפ"י שהגט בידה מ"מ יאמרו שהיא לא נתגרשה רק אחרת והיא קבלה הגט מידה שהרי אין השמות שוות מ"מ בזה"ז שקורעין הגט אין שייך החשש מ"מ מאן ספין לסמוך ע"ז להיתר דשמא על המעשה ב"ד שייך החשש מ"מ אולי יהי' מועיל זה לסניף:

ט והנה בתשו' הגאון ר"ע איגר חשש ביותר בשינה בגט ע"י ע"י שליח הואיל דאיכא שינוי בשם האשה השליח לא עשה שליחתו שהוא צוה לתת לאשה בת לוי והשליח נתן לאשה שאינה בת לוי כמ"ש הצ"ץ וחשש לפסול דאורייתא. ולכאורה יש קצת ראי' לדבריו דהנה כבר הקשיתי לעיל ויבואר הכא יותר הקושי' הא דמקשה ביבמות צ"א אהא דשינה שמו ושמה דכל הדרכים האלו בה ומה הוה לה למיעבד ואמאי תצא מזה ומזה. דקשיא לפ"מ שכתב תוס' גיטין כ' דע"כ לא מיירי בשינה ממש דהו"ל לא נכתב כלל וע"כ מיירי בשינה שם דגליל ביהודה. דאף לרבנן דמודין לר"מ בזה ל"ה רק פסול דרבנן וקשיא לפ"מ דאמרינן בדף צ"ה ביבמות באשה שנשאית דבמזיד עבדה איסורא דאורייתא קנסו רבנן בשוגג והרי בכאן לא עבדה איסור דאורייתא ואמאי קנסו רבנן וע"כ צ"ל דלראשון בוודאי אסורה לחזור כיון שנתגרשה מדאורייתא וצריכה גט משני הוה מחזיר גרושתו ולשני ג"כ אסורה לאחר גירושי ראשון מחשש שמא יאמרו דלא כשיטת הרא"ש דף פ"ט דבעי תרוייהו חשש וקנס וחשש שמא יאמרו דהרי באיסור דרבנן לא קניס ומה הקשה בגמ' מה הו"ל למיעבד ולהנ"ל י"ל דבגמ' לא הקשה אשינ' שמו דבזה ל"ה רק מדרבנן כיון דמיירי לאו בשינה גמור וצריכה גט משניהם כנ"ל רק אשינה שמה דמשמע דמשנה מיירי בגט הנשלח ע"י שליח ג"כ ובזה כשיש שינוי כל דהו הוה שינוי בשליחות והגט בטל מדאורייתא ובזה הקשה אמאי צריכה גט משני ואסורה לחזור לראשון הרי הוה אנוסה ותהי' מותרת לחזור כיון דאין צריכה גט כלל משני דל"ה קדושין כלל כן י"ל לכאורה. אמנם בגוף הסברא כבר כ' לו הבית מאיר דלא צדקו דבריו דהרי הבעל ציוה לתת לאשתו וידוע שאין לו אשה אחרת כזו ע"כ ל"ה שינוי כלל ומה דקשיא לי בש"ס הנ"ל כבר כתבתי לעיל ולפמ"ש הפנ"י לישב שיטת רש"י דף פ' אהא שכ' דלא צריך גט משני רק מדרבנן מיושב ג"כ קושי' הנ"ל וכבר כתבתי לעיל דצ"ל הא דאיתא בדף צ"ה דבמזיד אסורה מדאורייתא לאו דוקא ושמא י"ל דזה תליא בפלוגתא בין ר"מ ור"י אי בדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד ואין להאריך בפרט זה כיון דלדינא אין נ"מ בנ"ד שלא הי' ע"י שליח בשגם האריכו הפוסקים הנ"ל בדברי הצ"ץ:

י והנה ראיתי בתשו' הגאון ר"ח כהן שהובא בדברי כת"ה שהקיל במקום עיגון והנה עיקר ראיתו מדלא כתבו הפוסקים דמגיטין מעלין ליוחסין משמע דגיטין שוים לשטרות וכשר אם כתבו כהן אע"פ שאינו כהן וכבר כתבתי מה שיש להעיר ע"ז וגם הראי' שהביא מדברי הטור וש"ע בכתבו רב אעפ"י שאינו רב כבר הובא שם דברי הג"פ דדוקא שם שהמנהג שכותבין יחוסים וכתרית אעפ"י שאינו כן דמ"מ בגוף הדבר כיון שיש ס"ס שהרי כמה פוסקים מכשירין בשינה שם אבי המתגרשת וכמה פוסקים ס"ל דלא מיקרי שינוי בכתב שם כהן או לוי וגם יש סברה דהמנהג לקרוע הגט והב"ד אין מדקדקין בהמעשה ב"ד ואף להמחמירין ע"כ אלו בא מעשה לידי במקום עיגון גדול הייתי מתיישב בדבר ובנ"ד דהאשה ודאי אסורה להנשא דל"ה מקום עיגון דהבעל רוצה לגרשה יש לבאר אם היא מותר לישא כשאינה רוצית לקבל ג"פ. הנה לענין לגרשה בע"כ מבואר ברמ"א קי"ט דאם גירשה מדעתה ונמצא פסול בגט יכול לגרשה בע"כ ושם הטעם פשוט דכיון דכבר הסכימה על הגט הרי מחלה חרם ר"ג ומה"ט ס"ל למהר"מ מינץ הובא בכנה"ג דאם ידעה בפסול הראשון אינו יכול לגרשה בע"כ והטעם דכיון דידעה מפסולו מעולם לא הסכימה על הגט ואמנם אם יכול לישא אשה אחרת אין מבואר בש"ע וי"ל דכיון דלענין ב' נשים אין מועיל מחילה וריצוי שלה כמ"ש בתשו' הר"ן סי' מ"ח כיון דלאו לטובתה לבד ניתקנה מ"ה אף שקיבלה ג"פ ונמצא פסול אינו יכול לישא אשה אחרת הן אמת דלדעתי נראה דגם בחרם לגרשה בע"כ ל"מ ריצוי שלה היינו שאם תקבל האשה בקנין ותתן כתב בכל אופן שאם לא תתרצה לקבל ג"פ בזמן פלוני יוכל לגרשה בע"כ ואח"כ לא תרצה לקבל יש להסתפק אם יכול לגרשה בע"כ דבתשו' הר"ן יהיב טעמא דלא מהני ריצוי שתאמר א"א בתקנת חכמים משום דלאו לטובתה נתקן חרם ב' נשים אלא אף לטובתו שלא יכניס מריבה עוד כ' טעם דאף אם תאמר שלטובתה נתקן מ"מ חכמים חששו שמא יקניטה בעלה עד שתתרצה ע"כ ל"מ נתינת רשות ולפ"ז י"ל דלענין גט בע"כ ל"ש ב' טעמים דזה ודאי לטובתה נתקנה וגם אם יקניטנה עד שתתרצית לקבל א"כ הוא מגרשה ברצונה מ"מ נ"ל דנהי שמתנה החרם אם חזרה ואמרה איני רוצה החרם בתקפו דהרי גם לענין איני נזונית ואיני עושה דיכולה לומר א"א בתקנות חכמים שהיא לטובתה מ"מ יכולה לחזור כמ"ש הר"ן ותו' ומבואר בסי' ס"ט סעיף ד' ואפי' לדיעה ראשונה דנתבטלה התקנה ואינה יכולה לחזור מ"מ שם הטעם דאינו בדין שבשבוע שתמצא מלאכה תקח לה מעשה ידי' וכשלא תמצא מלאכה יזין אותה כמ"ש הב"ש ולפמ"ש דהטעם משום כסות ודאי נכון עיי"ש. משא"כ לענין חר"ג ודאי יכולה לחזור לכ"ע ואף קנין ל"מ ואף שבועה ל"מ רק מטעם עוברת ע"ד:

יא ומצאתי בג"פ קי"ט ס"ק כ"ד בשם הר"ם מינץ דאף בהתחיל לכתוב ברצונה וחזרה הגט פסול עיי"ש. ומשם אין ראי' רק דל"מ ריצוי דידה אבל לדעתי נראה דאף אם נתרצית שבאם לא תרצה לקבל יתן לה בע"כ ועשאה כתבים יכולה לחזור וחל החר' דלא כמו שראיתי לרב אחד שכ' להיפך מזה ע"כ צריך טעם אמאי בקבלה גט ברצונה ונפסל יכול לגרשה בע"כ ושמא הטעם היא דנהי דכשלא עשתה מעשה יכולה לחזור מדיבורה וממחילתה מ"מ אם כבר עשתה מעשה וקיבלה גט כבר נעשה מעשה לפטרו מחיובים שלו ונהי כשהיא מגורשת ואינה מגורשת חייב במזונות כמבואר סי' צ"ג מ"מ לענין גט בע"כ אינה יכולה לחזור אך לענין ב' נשים נ"ל דאם נפסל בפסול דאוריי' אין יכול לישא אשה עלי' דעדיין אשתו מדאו' אך אם נפסל בפסול דרבנן ל"ה אשתו מדאור' ול"ג ר"ג בזה דלא מיקרי אשתו מדאורייתא ואף לפוסקים דאם יש לו יבמה שזקוקה לו אסור לישא אחרת עלי' אף דזיקה ל"ה רק מדרבנן מ"מ זה דזיקה ככניסה ל"ה רק דרבנן אבל מדאור' זקוקה לו משא"כ שנתגרשה ואסורה לישא מדרבנן ל"מ אשתו ועוד דכיון דאסור לדור עמה ל"מ אשתו ואפי' אם נאמר דאם יש לו חרשת שקדושי' דרבנן אסור לישא אחרת עלי' שם שאני שראוי' לדור עמה משא"כ בזו שנתגרשה שאסור לדור עמה בלא קדושין אחרים ודאי ליכא חר"ג ואף לשיטת ח"ס סי' ג' דאף באשה שאינה ראוי' לדור כגון כהן שנשא גרושה בחזקת אלמנה אין להתיר לישא אשה אחרת בלא ק' רבנים מ"מ שם הוה אשה מדאור' משא"כ באשה שנתגרשה מדאור' דל"ה אשתו מדאור' וגם אינה ראוי' לדור עמו ודאי דל"ה בכלל חרם דב' נשים ע"כ הדבר פשוט דמותר לישא אשה אחרת שלא יתעגן:

יב) וגוף דברי הח"ס בנידון הנ"ל צ"ע דכיון דנשא גרושה בחזקת אלמנה והוא כהן יש סברה דהוה מק"ט וא"צ גט אך דמש"ס דכתובות ק"א דקתני אלמנה לכ"ג בלא הכיר בה אין לה כתובה וכן היא בסי' קט"ז ובב"ש ס"ק א' משמע הא גיטא בעי וטעמא לא ידענא וכ"כ בהפלאה שם וע"כ נ"ל דל"ד למוכר טרפה בחזקת כשרה דשם ודאי הקפיד משא"כ באשה שהי' לו לחקור וע"כ אמרינן שמא לא הקפיד ובעי גיטא מספק וכיון דל"ה רק ספק קדושין א"כ לענין חרם ב' נשים דל"ה בזה"ז רק דרבנן הו"ל ספק חרם ושמא ס"ל לח"ס ספק חר' להחמיר או דמיירי שנודע לו שהיא גרושה ואח"כ דר עמה ולא הקפיד ואח"כ ברחה ממנו וגם בזה יש לעיין דכיון דתחילת הקדושין הי' טעות ל"מ מה שאח"כ דר דל"ש לומר א"א עושה בעילתו בעילת זנות דבלא קדושין לא יעבור רק משום לא יחלל ובקדושין עובר בב' לאוין לא יקח ולא יחלל וכעין זה כתב הרדב"ז ועיין בדרוש וחידוש להגאון ר"ע בכתבים לענין מי שנשא בעילה בחזקת בתולה והרתה לזנונים אם צריכה קדושין אחרים עיי"ש (שוב מצאתי בנוב"י תנינא אה"ע סי' נ' וס' פ' שהעיר במקצת מדברינו לעיל בענין כהן שקידש גרושה בחזקת אלמנה אם צריכה גט. ובספר אמרי בינה שער הקנינים סי' כ' הביא בשם תשו' הגאונים יכונה שערי צדק שער ג' בתשובות ר"ש גאון שכ' דכהן שקידש גרושה ולא הכיר בה דצריכה גט. ובאמת דברי' נפלאים וסותר לדברי תוס' ב"מ קט"ו דזכי' בטעות גם לאביי ל"מ אולם ע"כ הטעם כיון שלא חקר בדבר גדול כזה ע"כ לא הקפיד ומ"ה ל"ה מ"ט. והרבה יש לדבר בפרט זה:

וכבר נשאלתי בכיוצא בזה באשה שנשאת בחזקת בתולה והרתה לזנונים אם יש חר' לענין ב' נשים ודנתי ע"ז כיון דהוה מ"ט וצריכה גט רק מספק ועיין תוס' כתובות ע"ה ע"ב ד"ה מי ששנה שהקשו דלר"י איכא חזקת פני' והדברים תמוהים דהרי גם במומין צריכה גט כדאיתא לעיל ע"ב הא גיטא בע' א"כ שוב אין לה חזקת פנוי' ועיין בתוס' דף ע"ב ד"ה ע"מ וצ"ל כיון דל"ב רק מספק י"ל לענין ממון נוקמה בחזקת פנוי' ומ"מ יש לעיין לענין היתר ב' נשים בכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דספק חרם להחמיר ואכ"מ לבאר הדין על נכון). סוף דבר בנ"ד כיון שלדעת רוב פוסקים הגט כשר ונהי דהאשה לא תצא בו מ"מ אם האשה אינה רוצית לקבל ג"פ ואינו יכול לגרשה בע"כ רשאי להתיר לו לישא אחרת באופן שישליש קיומים שבאם תרצה לקבל ג"פ יגרשה וגם יכריז בבה"כ שהאשה אסורה להנשא בגט זה דשמא כשיראו שהוא ישא יתירו לה ג"כ אך כשיכריז יוכל להתיר לו אחרי שיתרה בהאשה שתקבל ג"פ מרצונה. ואם ישליש גט שיתן לשליח מה טוב:

והנה לעיל בסמוך הבאתי תשו' ר"ע איגר בסוף ספר דרוש וחידוש בכתבים בענין אחד שנשא אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אם צריך לקדשה מחדש וצ"ע שלא הביא דברי הב"ש סי' ס"ח ס"ק כ"ד וסי' ס"א ס"ק ז' דמייתי ראי' מתוס' דצריך לקדשה מחדש גם מה דפסיקא לי' להגאון ר"ע איגר דבמ"ט מהני מחילת התנאי לדעתי דוקא במקדש בתנאי מהני מחילת התנאי ותלו קדושין הראשונים הן מטעם שכ' תשו' הרא"ש דאתי דיבור ומבטל דיבור הן מטעם דר"ן דכל תנאי בקפידא תליא מילתא אבל היכ' דהוי מ"ט בלא תנאי ל"מ מחילת התנאי שיחילו הקדושין ומצאתי באבני מלואים שכ' בסי' ל"ט סוף ס"ק ג' דהיכ' דהוי בסתם מק"ט כגון באולמת אף קודם שנודע בטל הקדש וה"ה דל"מ מחלה ובזה נלפע"ד לישב קו' תוס' בכתובות ע"ג שפירש"י לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי' אחלי' לתנאי וכתובה בעי למיתב לה והקשה תוס' איך אפשר לומר כיון דקתני סיפא כנסה סתם תצא שלא בכתובה וכיון דאפי' בקדשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה כש"כ בקידשה על תנאי וכנסה סתם ולפמ"ש מיושב דהא דוקא בקידשה סתם וכנסה סתם כיון שלא הותנה רק דסתמא מק"ט מ"ה ל"מ מחילת התנאי ונהי דצריכה גט מספק אבל כתובה אין לה שמא הוי מ"ט ול"מ מחילת התנאי שיחולו הקדושין הראשונים ומ"ה ספק ממונא לקולא שמא הוי מ"ט ול"מ מחילה משא"כ בקדשה על תנאי וכנסה סתם דודאי מהני מחילה מ"ה יש ה"א דיש לה כתובה ודוק ועכ"פ דברי הגאון ר"ע יש לעיין ואכ"מ. וע"ד אשר אחד מעידי החתימה ומסירה סידר קדושין לאחי' שנשא אשה על אשתו והי' מסייע לעבור חרם ולא הי' עדים בדבר רק הודה בעצמו והתנצל שהי' כונת אחי' שע"י כן תקבל אשתו ג"פ הנה אין בזה כדי התנצלות מ"מ יפה כתב כת"ה דלא הוי רק פסול דרבנן ובעי הכרזה ואמנם לא ביאר למה פוסל בתשו' מהרי"ט קל"ח הובא בקצה"ח נ"ב העדים שעברו בחרם אך נכון דלאותה עדות ל"ב הכרזה ושם הי' לאותה עדות ובזה עדיין יש לעיין דלדעת ספר מנ"ח בהשמטות סי' רל"ב דמכשיל לחבירו באיסור דרבנן עובר בדאורייתא אך מש"כ דאין אדם נפסל עפ"י עצמו יפה כתב דפלגינין דיבורי' ועיין בנתיבות סי' נ"ב ונהי דלכתחלה אין מקבלין אותו לעדות כמבואר סי' ל"ד מ"מ בדיעבד עדותו כשר ולא אוכל כעת לפלפל יותר במה שיש להאריך:

והנני ידידו וד"ש

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה