בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
סימן נז
ב"ה לבוב וברכתיך לפ"ק. להרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם כש"ת מ'
שבתי
הכהן
ראפאפורט נ"י האבד"ק
פינטשוב והגליל יע"א.
ע"ד האשה שבעלה נסע לנעיויארק ונשא שם אשה על אשתו ונסעה האשה לנעוויארק ונתגרשה שמה והביאה מכתב מהרב המסדר ובו נאמר בזה"ל להיות לראי' ביד האשה עלקא דמתקריא עמילקא בת ארי' צבי דמתקריא ליבש הירש שקיבלה ג"פ מבעלה שמואל המכונה סעם בן ישעי' יעקב דמתקרי שעי'. ולאחר החקירה נודע להרב שהאשה חותמת עצמה עלקע בעין לבסוף גם אבי' לא הי' נקרא בשום פעם ליבש הירש רק ליבש העשקא שלא בפניו ובפניו רק ליבש לבד. ויש חשש שינוי בשם אבי' והנה העיד עד אחד שהוא זוכר בבירור שזה חמשים שנה הי' קורין לאבי האשה ליבש הירש רק שאח"כ הי' קורין אותו העשקא לגעגוע שלא בפניו ובפניו ליבש לבד. גם ראו כתובה מאחי האשה ונכתב על שם אבי' ארי' צבי הירש והנה א"א להשיג גט אחר והוא מקום עיגון גדול:
א תשובה כת"ה חשש ו' חששות בגט זה והאריך להתיר ונברר מקודם בעיקר החשש שינוי שם אבי' אולי לא הי' נקרא מעולם שם הירש והיה שינוי ממש כי אולי ע"א אינו נאמן אמנם אף אם ע"א נאמן עכ"פ הוה שם ליבש הירש שם שנשתקע. יפה כ' כת"ה דכיון דרוב הנקראין צבי נקראים הירש שהוא צבי בלשון אשכנז כשקורין אותו ארי' צבי הוא מעורר שם הירש שלא יהי' נשתקע על כן לא נפסל משום שם שנשתקע כמ"ש המ"ל פ"ג מגירושין ה' י"ג וטיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק כ"ט מסתפק בזה וכ' כיון דאיכא אנשי' ששמם צבי גם בקריאה ואין להם כינוי כלל מי מכריח לתלות שיקרא בכינוי ובאמת במדינתינו אין אחד שיקרא בשם צבי רק בקריאה לתורה על כן ל"ש סברת הט"ג ומ"מ גם הט"ג כ' דבמקום עיגון יש להכשיר. ועוד כ' כיון דשלא בפניו הי' קורין אותו ליבש העשקא וידוע דשם העשקא הוא געגוע משם הירש ליכא חשש לעז דהרי כל עיקר הפסול בשינוי שם אביה וכ' שם שנשתקע הוא מחשש לעז שיאמרו אין זה אבי האשה משא"כ כשקורין לגעגוע ליבש העשקא יודעין שהוא ליבש הירש וליכא לעז ויותר מזה י"ל אף דשם העשקא י"ל שהוא משם העשל כיון שיש לתלות שהוא משם הירש העולם יתלו בטעות דעבידי למיטעי ולא יאמרו שאין זה אבי האשה וליכא לעז. וע' בספר חידושי אנשי שם סי' ס"ב שהכשיר במקום עיגון גט שכ' בשם אבי' בן דוב בעריש ואבי' הי' קורין לתורה ישכר בעריש ובפי כל בעריש. ובנ"ד קיל יותר וע' תשו' צ"ץ סי' פ"ג שכתב חד טעמא לפסול בשינה שם אבי' שיש לומר שהמגרש בכיון שינה שם אבי' שכונתו לקלקל ולא כיון לגירושין וטעם זה ל"ש בנ"ד שלא הרגיש הבעל בהשינוי ולא ידע ובמקום הנתינה לא ידע כלל מהשינוי. וטעם הד' שכ' בצ"ץ דבגירש ע"י שליח חמיר טפי שעשה שליח לגרש אשה בת פלוני והוא גירש אשה בת פלוני ל"ש בנ"ד שגירש בעצמו. הגם שצ"ץ כ' עוד טעמים מ"מ בנ"ד גם הצ"ץ מודה:
ב והנה כת"ה נסתפק אם נאמן ע"א שהי' קורין לאבי' ליבש הירש. הדבר פשוט דע"א נאמן דבהכרת השמות מהני ע"א משום מילתא דעבידי לגלויי כמ"ש הב"ש סי' ק"כ ס"ק ה' וכת"ה ציין לעיין בצ"ץ החדש סי' ר"ו ושם מצאתי פלפול עצום בזה. ואני תמה בדברי הגמ' כתובות כ"ב עד אומר מת ועד אומר לא מת הימנוהו רבנן כבי תרי והאי דאמר לא מת הו"ל חד עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה תרווייהו בע"א קמסהדי וכו' ומה פסקא והרי בגירושין נמי משכחת לה שעד אחד אומר נתגרשה שאומר שהוא הבעל ושמו כך ונאמן בהכרה מדאורייתא כשנים. ועד אומר לא נתגרשה שמי שגירש לא הי' שמו כך או שלא הי' בעלה ושייך ג"כ לומר כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים כמו בעד אומר מת דג"כ הטעם משום מילתא דעבידי לגלויי ועוד דהרי הר"ן כ' דעד אומר נתגרשה היינו קרוב לה ועד אומר לא נתגרשה היינו שהי' קרוב לו ותרווייהו אומרים שזרק לה גט א"כ משכחת לה בכה"ג שעד אומר שמו כך דנאמן כתרי ועד אומר שכ' שם שאינו שמו ואין לומר שכמו שהראשון נאמן משום מלתא דעבידי לגלויי גם המכחיש נאמן מהאי טעמא דא"כ גם במיתת הבעל נימא הכי דהשני אומר לא מת והוא חי ג"כ עבידא לגלויי והגם שיש לומר דמי שאומר לא מת ליה עבידי לגלויי שקרו דאם לא יבא אין ראי' שמת. משא"כ להיפך מ"מ מאין לנו לחלק. ואמנם לשיטת הר"ן שכ' דכיון דאחד משקר ואינו נאמן שהיא א"א אמאי אם נשאת תצא ותי' דבאומר קרוב לו עבידי אינשי למיטעי ואין פסולים משום הכחשה. ולפ"ז בהכחשה בשם הבעל או בהכרת הבעל דלא עבידי למיטעי באמת הדין דאם לא נתחזקה בא"א רק על פיהם אם נשאת לא תצא אבל לדעת הרמב"ם דלא ס"ל כר"ן כמ"ש ב"ש סי' קנ"ב דף ט' וכן חכמי בריסק שהובאו בש"ך סי' ל"א דלא ס"ל כהר"ן וע' מ"ש בספרי חא"ח סי' ס"ג אות י"ב ולדבריו הקושיא עצומה הרי משכחת גירושין כמו קידושין. וקצת הי' מקום לישב לפמ"ש בספר צ"צ החדש סי' ר"ו הנ"ל דיש חילוק בין מילתא דעבידי לגלויי כהך דעד אחד במיתה ובין גילוי מילתא בעלמא כהך דיבמות ל"ט גבי אשתמודעי דאחוה דמיתנא דבעד אחד במיתה אינו נאמן רק מדרבנן לשיטת הריב"ש ובהך דגילוי מילתא בהכרה נאמן מדאורייתא ועיין בתשב"ץ סי' פ"ד והנה רש"י כ' בשבת קמ"ה דבע"א במיתה אפקעינהו רבנן לקידושין. והקשה בנתיבות לשבת ס"ק דא"כ למה הוצרך לומר בכתובות כ"ב ע"ב בעד אומר מת ועד אומר לא מת כל מקום שהאמינה תורה ותיפוק לי' שהרי עד אומר מת אימר דאפקעינהו רבנן ול"ה בחזקת א"א כלל (וע' מש"כ על זה בספרי ליו"ד ח"א סי' ע' אות י"ד) וכעת נ"ל לפמ"ש בתשו' ברית אברהם סי' נ"ט דבכל מקום דאמרינין אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' הניחו קדושין דרבנן רק דלקידושין דרבנן הם אמרו והם אמרו וסברא זו מוזכר בתומים בקצרה סי' ל"ד ס"ק ט' א"כ עכ"פ תרווייהו בא"א קמסהדי בקדושין דרבנן וע"כ הוצרך לומר כל מקום שהאמינה תורה ע"א הוא כשנים ואינו נאמן עד אחד להכחיש בחזקת א"א דרבנן. אבל בגירושין בעד אחד שאמר שהוא הבעל או ששמו כך דנאמן מן התורה דגילוי מילתא דלא אמרינן אפקעינהו ותרווייהו בא"א קמסהדי בא"א דאורייתא ל"א כל מקום שהאמינה תורה דכמו שהראשון נאמן דגילוי מילתא בעלמא רק השני נאמן מה"ט ודוקא בחזקת א"א דרבנן אמרינן הכי וכל זה דוחק. ועוד דלהפך מבואר בש"ס:
ב אמנם הדרך היותר נכון שנאמר דדוקא בעד מיתה דנאמן מן התורה מקרא דדרשינין בספרי לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא להשיא אשה ע' נוב"י סי' ל"ג דר"י ור' יוסי לא פליגי ולכן אמרינן כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים משא"כ בגירושין בהכרת הבעל או בשם הבעל והאשה דאינו נאמן מגזה"כ רק מסברא דגילוי מילתא בעלמא וכמו כן גם השני נאמן דגילוי מילתא א"א לא אמרינן כל מקום שהאמינה תורה ולכן בגירושין אם נשאית תצא. וזה תירץ נכון ודוק וע' בב"י סי' קכ"ט שמביא בשם פסקא מהרא"י סי' קל"ח דבעד אחד המעיד ששם אבי' שלא ככתוב פסול וצ"ע למה נאמן עד א' לאחר שניתן לפסול הגט. ולפמ"ש הדין מוכרח מגמרא הנ"ל. וזה דבר יקר. ועכ"פ הדין ברור דע"א נאמן לומר שבילדותו הי' נקרא ליבש הירש. ויש לפלפל בזה על תשובת הגאון מהר"ח כהן סי' נ"ט אולם ההכרח לקצר:
ד ובדבר מה שכתבו עלקא באלף לבסוף והיא חותמת בעין הדבר פשוט דכשר דאין משגיחין בחתימה דהוה בטעות דאין קורין בסגל כמשמעותו. וע' בדברי חיים בראש הספר שער הנקודות פתח חריף שכ' באשה שחותמת שינדל בשני יודין דלכתחלה יש לכתוב בשני גיטין ובדיעבד כשר בחד יוד במקום עיגון וכמש"כ בשם עלקא דכשר אם כתבו באלף ולדעת קצת פוסקים אף לכתחילה יש לכתוב כן וא"צ שני גיטין והנה כת"ה כ' עוד טעמים להכשיר בשינוי שם אבי' כיון שלא יודע במקום הכתיבה והנתינה מהשינוי גם כ' כיון דשינוי שם אבי' ל"ה רק מדרבנן כדמוכח מתשו' הרא"ש דל"ה רק חשש לעז וכ"כ מהרח"ש א"כ בספק שינוי הוה ספיקא דרבנן ואין לומר דאתחזק איסורא כיון דיצאה מחזקתה מדאורייתא ל"ה איתחזק כמ"ש הר"ש בכ"ג במקואות גבי ספק טבל במים שאובים. ואני כתבתי באיזה מקומן (ע' לעיל סי' כ' אות ט' וסי' כ"ד) לחלק בין דברי הר"ש לשאר דינים דשם הוה ספק אם חל טומאה חדשה דנטמא במים שאובים מספיקא לא נחתינין לטומאה משא"כ בחזקת א"א וע' נזיר ח'. ואקצר כעת ולשאר חששות שפקפק כת"ה בגט אין לחוש כמו שכ' כת"ה ולדינא הנני מסכים להתיר אשה זו שתנשא בלי פקפוק:
והנני ידידו